מכון גל עינישכינה ביניהם – ספר
י״ד באב תשפ״דספרו הראשון של הרב בנושא בכתיבתו, ללא עריכת התלמידים
הקדמה: מצא אשה מצא טוב
מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מהוי’[א]
א
” ‘על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא’[ב], אמר ר’ חנינא ‘לעת מצא’ זו אשה שנאמר ‘מצא אשה מצא טוב’. במערבא כי נסיב איניש אתתא אמרי ליה הכי ‘מצא או מוצא’. ‘מצא’ דכתיב ‘מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מהוי’ ‘. ‘מוצא’ דכתיב ‘ומוצא אני מר ממות את האשה’[ג]“.[ד]
” ‘יתן הוי’ את האשה’[ה] אמר ר’ אחא כל הנושא אשה כשרה כאלו קיים כל התורה מראש ועד סוף, ועליו הוא אומר ‘אשתך כגפן פריה’[ו], לפיכך נכתבה ‘אשת חיל’[ז] מאל”ף ועד תי”ו. ואין הדורות נגאלים אלא בשכר נשים צדקניות שיש בדור, שנאמר ‘זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל’[ח], ‘לבני ישראל’ אין כתיב כאן אלא ‘לבית ישראל’ “.[ט]
עיין בפרושי הרי”ף וענף יוסף בשם איי הים בפרוש ” ‘מצא’ או ‘מוצא’ ” שהדבר תלוי בבחירת האדם (שאם לא כן מה טעם לשאלה זו בעת הנשואין), וש’מצא’ בלשון עבר משמע מציאה אחת נצחית, משא”כ ‘מוצא’ בלשון הוה משמע מציאת שעה בלבד[י]. והנה בעומק יותר, ב”מצא אשה” כל עיקר המציאה הוא האשה עצמה, משא”כ ב”ומוצא אני מר ממות…” ה”אני” מפסיק ומפריד בין המוצא לבין האשה, כלומר שאינו מוצא את האשה באמת רק את עצמו הוא, ומ”אני” זה נעשה “מר ממות”[יא]. והוא כמבואר בדא”ח בפרוש הפסוק[יב]: “לא יחפץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו” (בדא”ח הפרוש הוא לענין ההתבוננות וההתפעלות האלהית[יג], אך כן הוא לענין נשואי אשה ממש בסוד “והוא ימשל בך”[יד] — שכל משלי ההתבוננות, סוד ה”כסא” להשגת הנמשל העליון, תלויים בך דוקא וד”ל). רמז לדבר: מצא עולה בגימטריא ענוה (והוא ג”כ סוד העונה, עיין בפרק ח בסוד “… הדר חכמה ענוה… הדר מצוה צניעות”[טו], ש”ענוה” הוא סוד “אין מזל לישראל”[טז] ושרשו האמיתי הוא ברדל”א, סוד צניעות הזווג. שרש ענה הוא צנע למפרע כאשר ה ו־צ מתחלפין באתב”ש[יז]. ענוה היא מקור המשפיע ענית החכמה ב־ה מוצאות הפה[יח]. צנע הוא סוד הצדיק נע עיי”ש וד”ל).
באהבה ושלום שבין איש לאשה תלויה השראת קדושתו יתברך על עם סגולתו בכלל ועל חיי המשפחה בישראל בפרט. על כן “כל הנושא אשה כשרה כאלו קיים כל התורה”. בסה”ק שם האהבה (חסד) הוא אל[יט] (וכן אהבה עולה אל ב”מספר סדורי” — חשבון האותיות מ‑א עד כב לפי הסדר מ־א עד ת, בו עולה ל דאל יב), ושם השלום (יסוד[כ]) הוא שדי[כא] (שלום עולה ד פעמים אהבה במספר סדורי, סוד שלמות התגלות האהבה בפועל[כב] וד”ל). אהבה שלום הם סוד אותיות אש המשותפות באיש ואשה, כמבואר בפרק א עיי”ש.
“כל השירים קדש ושיר השירים קדש קדשים”[כג]. “שיר” הוא ענין התפעלות אהבה[כד], וכאשר שיר זה מתגלה בשלמותו[כה] אזי הוא “שיר השירים אשר לשלמה” — “מלך שהשלום שלו”, יחוד השלם של אהבה שלום[כו]. האהבה והשלום שבין איש ואשה — חתן וכלה — הוא המשל[כז] ליחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה (כנסת ישראל), וידוע שכל משל אמיתי בתורת אמת משתלשל ממהות ועצמות הנמשל העליון, והמשל הוא סוד ה”כסא” ו”מרכבה” לגלוי הנמשל בו[כח].
סוד זה, אשר עיקר קדושת ישראל והשראת שכינתו יתברך עלינו תלוי ביחוד השלם, באהבה ושלום, שבין הנשמות — בחינת איש ואשה — מרומז בתפלת יעקב אבינו ע”ה להצלחת בניו בלכתם אל יוסף: “ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש”[כט]. “אל שדי” הם שמות האהבה והשלום כנ”ל, והמשכת האהבה בשלום (חסד ביסוד) היא על ידי מדת ה”רחמים” (תפארת). עבודת השבטים הוא ענין ברור רפח נצוצין על ידי שם בן המעלה מ”ן ביסוד הנוקבא[ל]. “האיש” — יוסף — הוא סוד שם מה החדש המברר שם בן ברור שני על ידי המשכת מ”ד מיסוד הדכורא. יחוד יוסף ואחיו הוא סוד יחוד איש ואשה ממש כמבואר בסה”ק ודא”ח, ותקון האהבה והשלום שביניהם הוא בחינת תקון ה”שלום בית” בכלל. “אל שדי יתן לכם רחמים” ר”ת ישראל[לא] — סוד קדושת ישראל כנ”ל. “אל שדי יתן לכם רחמים” עולה בדיוק “מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מהוי‘ “. “ויפק” הוא סוד המשכת מ”ד, לאחר השמירה והתקון שבבחינת “ויתאפק“[לב], שעי”ז “עונותיו מתפקקין” ונסתמים כדרז”ל. סוד ה”אחוריים” של ישראל הנ”ל, כזה: י יש ישר ישרא ישראל עולה בדיוק “על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא“, שהרי כל “אחוריים” הוא סוד בנין הנוקבא וד”ל[לג].
ב
כשם שמציאות האשה — ” ‘מצא’ או ‘מוצא’ ” — תלויה בבחירת האיש, כן ארז”ל: “הכל מן האשה”[לד], ובידי האשה לתקן את בעלה ולעשותו חסיד וצדיק או להיפך ח”ו. והנה בעומק, האיש הוא סוד הבחירה החפשית (בחינת “בחור כהלכה”. עיקר בחינה זו היא ב”מערבא” דוקא[לה]) והאשה היא סוד האמונה בידיעת ה’[לו] וההשגחה הפרטית (בחינת “קרקע עולם”[לז]). אמונה זו עולה על גבי הבחירה בסוד “אשת חיל עטרת בעלה”[לח]. באמת כל אחד כלול משניהם בסוד מה ובן דמה ומה ובן דבן, כאשר עיקר היחוד בפועל הוא בשתי מדרגות ההתכללות — בן דמה ומה דבן[לט].
הבחירה הוא ענין הבטול[מ], בטול היש[מא] (שמתבטא ביותר כאשר מרחם על הזולת באמת[מב]) ובטול במציאות (שהוא בטול באמת[מג]). שתי מדרגות אלו הן כנגד אותיות ו ו־י שבשם הוי’ ב”ה[מד]). האמונה בידיעת ה’ והשגחתו יתברך הוא ענין השפלות והשמחה[מה] (ה תתאה ו־ה עילאה שבשם[מו]), וכמארז”ל[מז]: “כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה וכו’ “, והשמחה תלויה בשפלות, כמבואר בדא”ח. שפלות שמחה עולה “אשתך כגפן פריה“[מח], בסוד אמרז”ל[מט]: “כל אשה שדמיה מרובין בניה מרובין”. “דמיה” הוא בחינת “דם ענבים”[נ], ובו בחינת “יין המשכר”[נא] שהוא ענין השפלות כשמרוחקת מבעלה, ו”בניה” היינו בחינת “יין המשמח” — “אם הבנים שמחה”. “דם ענבים” הנ”ל הוא ג”כ סוד “ענבי הגפן בענבי הגפן”[נב], כאשר נושא אשה כשרה. ועוד, “ענב” נופל על לשון “ענו”[נג]. יחוד בטול שמחה רחמים שפלות[נד] עולה נשמות חדשות (ר”ת נשמות חדשות סוד “תולדות נח” ש”מצא חן” — בחינת “אשת חן תתמך כבוד”, שהיא בחינת “שפל רוח יתמך כבוד”[נה]) שנמשכות ונולדות על ידי האהבה והשלום האמיתי שבין איש ואשה.
ג
סוד אשה הוא טוב[נו] פעמים חי[נז], שרש הטוב (שם הטוב — אהוה, חבור שמים וארץ[נח]) וטוב ברבוע כללי, כמנין “ותתן טרף לביתה” — ברור רפח נצוצין עם הכולל כנודע, ומבואר לעיל בסוד עבודת השבטים. על כן “מצא אשה מצא טוב“. כמו כן, אשה היא ב פעמים טוב ב”משולש” (סכום כל המספרים מ־א עד טוב), ע”ד שבת שהוא ב”פ כו־הוי’ ב”משולש”[נט] (סוד חבר נאמן חבר נאמן, חן חן[ס]).
והיא (אשה) סוד הדבש (ר”ת דוד בת שבע[סא]).
כאשר ה־א של אשה עולה אלף אזי אשה היא סוד “דרך ארץ קדמה לתורה“[סב].
האשה משלימה את הצדיק בסוד “שלם וחצי”, והיא חצי ברית שלום. בה ג פעמים בנים (אמונה), ומעוט בנים שנים, היינו ששה בנים — ו”ק — הנולדים מאמא. עם בנים היא עולה זאת, בסוד “על זאת יתפלל כל חסיד”[סג].
במספר סדורי אשה היא סוד זך אתוון דאורייתא[סד] (איש הוא י ספירות בלימה ו־כב אותיות היסוד[סה]. “נושא אשה כשרה” עולה ב”פ כב פעמים זך — אהבה בתענוגים).
“מצא אשה מצא טוב” עולה אדם פעמים אחד (והוא שלמות האדם בעצמו בחשבון קדמון ד־כב, כאשר ה־א ד־אדם עולה כב ברבוע וה־ד ד־אדם עולה ד פעמים כב וה־ם ד־אדם עולה יג וד”ל. והוא כאמרז”ל[סו]: “כל אדם שאין לו אשה אינו אדם”). והוא סוד פשרה, שעדיף מדין, כאשר הפה — אהבה חסד[סז] — שר — “פרו ורבו” וד”ל[סח].
והנה בכל הנ”ל נמצאו כל הרמזים באשה דוקא, שהרי היא היא ה”מציאות”, בסוד “מצא־אשה” וד”ל[סט]. האיש הוא סוד ה”מהות” הנעלמת ב”מציאות”[ע], ועל ידי יחוד ה”מהות” ב”מציאות” שורה ה”עצמות” — “השותף השלישי” ב”ה — עליהם, כמ”ש[עא] “ה’ עליהם יחיו”. מציאות עולה “שמע בקלה” שנאמר בשרה אמנו ע”ה, סוד “אשה כשרה” —”כְּשָׂרָה” — ש”עושה (מתקנת) רצון בעלה”.
ד
מבואר בפרק ח שהדרגה הנעלית ביותר בתקון איש ואשה היא הצניעות[עב]. עיקר מדה זו תלויה באשה — “אשה צנועה”[עג] — שהרי “אשה תובעת בלב ואיש תובע בפה”[עד]. בשכר צניעות האשה אמרז”ל[עה]: “כל אשה שהיא מצנעת עצמה, אפילו בת ישראל ראויה שתנשא לכהן גדול ותעמיד כהנים גדולים”. אך יש לדעת שאין הצניעות נוגדת ומבטלת את תשוקת האשה לבעלה (ו”כמים הפנים לפנים” תשוקת האיש ל”דבר מצוה”, בסוד “תאות צדיקים אך טוב”[עו]) בקדושה ובטהרה, ואדרבה כקדושת מדת הצניעות כן ברור קדושת התשוקה (קדש נוטריקון “יקוד אש“[עז]). וכן אמרז”ל[עח]: “כל אשה שמתייחמת מן בעלה בקדושה ובטהרה לא יקפח הקב”ה שכרה אלא נותן לה בן צדיק כמשה ואהרן”. בחינה זו תלויה בתקון בחינת האש שבאיש ואשה[עט].
ועוד אמרז”ל[פ]: “כל אשה שתובעת בעלה לדבר מצוה הווין לה בָּנֵי שאפילו בדורו של משה לא היו כמותן”. וילפינן מלאה אמנו שאמרה ליעקב “אלי תבוא וגו’ “, היינו ששדלתו בדברי חבה, “דמרציא ארצויי קמיה”, ולא תבעתו בפרוש. בשכר זה נולד לה יששכר, שעליו נאמר[פא] “ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל”, משא”כ בדורו של משה “נבונים לא אשתכחו”[פב].
“דמרציא ארצויי קמיה” מפרש רבינו חננאל: “בלבישת בגדים נאים, ותקונם של גוף, ודברים בניחותא שמרגילין את האדם לדבר מצוה”. “לבישת בגדים נאים” הוא סוד “חש” דחשמל[פג] — מלבוש, ותלוי, בפנימיות, בהדור במצות התלויות בבית[פד], בסוד “ואברהם זקן בא בימים”, שהמצות בכלל וגמילות חסדים והכנסת אורחים בפרט הן סוד הלבושים של כל יום ויום של ימי החיים, כמבואר בזהר ובדא”ח. “תקונם של גוף” הוא סוד “מל” מלשון ברית מילה, ותלוי במדת “ארך אפים” (בחינת “קשוט עצמך ואח”כ קשוט אחרים”[פה]). “דברים בניחותא” הוא סוד “מל” מלשון מלול ודבור ותלוי בתקון הפה[פו].
ה
פרקי המאמר הם שמונה, כנגד ז רקיעים[פז] מלמטה למעלה (וילון[פח], רקיע[פט], שחקים[צ], זבול[צא], מעון[צב], מכון[צג], ערבות[צד]) ו”רקיע תמינאה”[צה] הכולל כולם ולמעלה מכולם, כמבואר בדא”ח. ההקדמה היא בסוד “ארץ קדמה”[צו] וד”ל.
ועוד רמז בסוד שמונת הפרקים: פרק א הוא תקון המוחין — יה שבשם — אש י ואש ה של איש ואשה[צז]. פרק ב הוא תקון הפה בדברי אהבה וחסד[צח]. פרק ג הוא תקון האזנים בשמיעת האמת ש”איני זכאי… הכל הוא מידך…”[צט]. פרק ד הוא תקון העינים — “עיניך יונים” — בחינת חברים נאמנים. פרק ה הוא תקון האף בשלמות — “ארך אפים”[ק]. פרק ו הוא תקון הידים בקיום מצות מעשיות. פרק ז הוא תקון הברית. בפרק ח מתבארות כל המדרגות הנ”ל בשרשם הכי עליון ע”פ מארז”ל “הדר תורה חכמה… הדר מצוה צניעות”.
יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שנזכה כלנו לשלום בית האמיתי, “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם” בתוך כל אחד ואחת מישראל, כאשר ישכנו איש ואשתו יחדו באהבה ואחוה שלום ורעות בבנין עדי עד, “כי מלאה הארץ דעה את הוי’ כמים לים מכסים” בביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.