פיזיקה

כט סיון תשעו מכון גל עיני

התבוננות בשנים מחידושיו של רבי חסדאי קרשקאש מספקת אור חדש על שלבי התפתחות החומר ועל יחס המקום והזמן

יסוד בחידושי בעל אור ה': שלבי התפתחות החומר

שלשת (שהם ארבעת) מצבי החומר

כעת הגענו לספירת היסוד. בספירת היסוד נחזור למשהו עמוק בחקירה, שנוגע גם לחלקיקים האלמנטריים שלנו בתיאורית הקוואנטים. בעל אור ה' חולק על אריסטו והרמב"ם לגבי גדר הזמן והמקום – ענין שנשים במלכות – אבל הדבר נוגע קודם כל לשלבי התפתחות החומר (כך נקרא לזה). הוא אומר שלכל חומר יש שלשה מצבים:

קודם החומר היולי לגמרי. מה הכוונה? שאין לו ממדים, אין לו התפשטות (extension).

אחר כך יש מצב שני, שהוא עיקר החידוש – במצב השני יש כבר ממדים לחומר, יש לו התפשטות, אבל אין לו תכונות. אין לו צבע, אין לו שום תכונה, חוץ מאשר התפשטות.

המצב השלישי, המצב המוכר לנו, הוא חומר שיש לו גם ממדים וגם כל מיני תכונות שונות. לפי הראשונים, הרמב"ם, יש בגדול שני סוגי תכונות, עצמיות ומקריות. אבל בשלב השני של החומר אין אף סוג של תכונה.

אם נחלק בין שני סוגי תכונות כבר יהיה לנו איזה י-ה-ו-ה – קודם היולי גמור, ללא ממדים; אחר כך חומר בעל ממדים ובלי תכונות; אחר כך יש לו תכונות עצמיות ואז תכונות מקריות, כדלקמן.

יחומר היולי ללא ממדים

החומר בעל ממדים ללא תכונות

וחומר בעל תכונות עצמיות

החומר בעל תכונות מקריות

חומר נטול ממדים – חלקיק אלמנטרי

קודם הוא נקודה היולית, בלי ממדים. אחר כך יש לו ממדים. ברגע שיש לו ממדים אפשר למקם אותו. כל עוד אין לו ממדים – אי אפשר לשים אותו במקום. בווארט הזה יש כל כך הרבה עומק, שיתכן שאפשר להשתמש בו אפילו היום בחקירות בתיאורית הקוואנטים. תיכף נסביר את הכוונה שלנו.

מה הדוגמה לזה היום במדע, שהוא אמר לפני כ700 שנה? נחזור ל'קטן אין סוף' של תיאורית הקוואנטום – שהאלקטרון הוא קטן אין סוף. דרך אגב, איך אנחנו קוראים לאלקטרון? 'אופן' (יש כאן כמה אופנים…). אופן הוא אלקטרון, והיות שאין לו ממדים – כי הוא לא מתחלק – הוא ממש הדוגמה היום במדע למה שהוא קורא חומר, משהו (לא thing, אבל הוא נמצא, אני רואה מה הוא עושה), במצב הראשון שלו – שאין לו עדיין ממדים. המדע של היום קורא לזה קטן אין סוף. ממש פלאי פלאים שיש פה הקבלה בין מה שהוא אומר בפילוסופיה למה שאומרים היום במדע.

ידוע שלכל חלקיק אלמנטרי יש היום שני מצבים – או שהוא חלקיק או שהוא גל. גם מצב הגל הוא רק הסתברותי. ברגע שאמרנו שחלקיק הוא לא חלק קטן – משהו קטנטן – אלא חלקיק אלמנטרי אמתי, שלא מתחלק, הוא קטן אין סוף (גם זו חקירה שלנו, שהרבה שנים שמתבוננים בשני המצבים שקיימים בבת אחת, בעת ובעונה אחת, של החלקיק והגל – אותו אחד, אותו בן אדם שיש לו שני מצבים, לפעמים הוא מופיע כמו חלקיק ולפעמים כמו גל, פיצול אישיות – מה ההכרעה שלנו? מה קודם למה? מה זכר ומה נקבה? מה יותר מופשט? מי שזוכר את השיעורים, אם החלקיק הוא משהו מדיד, עם ממדים, גל יותר מופשט. אבל ברגע שמסבירים שאינו מדיד, ממש גלמי-היולי אמתי, החומר שלפני הצורה בלשון הקבלה – וזו תמיד המסקנה שלנו – שמים את המצב החלקיקי שלו בחכמה, נקודת ה-י של שם הוי', ואילו המצב הגלי שלו בבינה. הם באמת "תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין", אבא ואמא.

חומר מתפשט נטול תכונות – גל

לגבי תורת בעל אור ה', רבי חסדאי, מה הם שני המצבים האלה? החלקיק הוא המצב הראשון של החומר. עיקר הקושי הוא לצייר מהו החומר שיש לו כבר התפשטות אבל אין לו תכונות – אין לו שום תכונות, אבל יש התפשטות. תכונות הן ו"ק והתפשטות היא ה עילאה. אז המצב השני שלו, של התפשטות בלי תכונות עדיין, הוא ה עילאה נטו, כמו אמא עילאה (החב"ד של פרצוף אמא הכולל, גם לא מדות דאמא).

אנחנו תמיד מסבירים שאמא עילאה היא המצב הגלי. לגל יש כבר התפשטות, אבל בלי תכונות. היותו בלי תכונות קשור גם לעקרון של אי-ודאות, מה שאמרנו קודם שכל הגל הזה הוא הסתברות – לא דבר שאפשר להצביע עליו בהחלטיות, אין לו שום תכונה מוחלטת, אבל הוא מתפשט ביקום. הגל כל כך מתפשט, עד שכתוב שברגע שמציירים את החלקיק כגל הוא נמצא בכל היקום – לא נמצא כאן רק איזה גל של ברכת ילדים. הברכה של הגל של החלקיק מתפשטת התפשטות אין סופית, בשניה אחת נמצא בכל היקום יחד – יש לו התפשטות, אבל אין לו תכונות מוגדרות עדיין.

שלבי התפתחות החומר – התקרבות היסוד אל המלכות

אף על פי שאמרנו כעת שהתפתחות נקודת החומר היא י-ה-ו-ה – ה-ו התכונות יותר עצמיות ו-ה תתאה תכונות יותר מקריות – נשים את כל התהליך בספירת היסוד. כל ההתפתחות כאן היא כמו התפתחות של טפת זרע, וכן כמו שכתוב בקבלה לגבי התחלקות ספירת היסוד לשלש מדרגות:

המדרגה הראשונה, לפני שהוא מתגלה בכלל, כשהוא עדיין בתוך הגוף.

המדרגה השניה – שהוא מתפשט, אבל אין לו תכונות, לפני שהוא מגיע לעטרת היסוד.

המדרגה השלישית היא עטרת היסוד, שכבר נותנת לו צורה. בשביל זה עושים ברית מילה – לתת להתפשטות תכונות (יש לומר שעל ידי מצות מילה מתגלות בגוף היהודי, בחמר היהודי, התכונות העצמיות שלו, מה שכל ישראל רחמנים וביישנים וגומלי חסדים, ומה שישראל הם העזים שבאומות וכיוצא בזה. אך ידוע ש"מל ולא פרע כאילו לא מל" – על ידי הפריעה מתגלות התכונות המקריות של כל יהודי בפרט, באמת מייחדות את היהודי ונותן לו שליחות אישית בחיים. דווקא התכונות המקריות הן תיקון קרי, תיקון ספירת היסוד).

עוד סבה שכל התהליך הזה קשור לספירת היסוד של "צדיק יסוד עולם" היא שכולו הכנה להכנס ולהתייחד עם המלכות.

ו. מלכות בחידושי בעל אור ה': תפיסת המקום והזמן

בתפיסה של רבי חסדאי המלכות היא המקום והזמן. לפעמים גם את המקום והזמן אנחנו שמים ב-יה – שרש הזמן ב-י ("והחכמה מאין תמצא") ושרש המקום ב-ה עילאה ("ואי זה מקום בינה") – אבל סתם בקבלה כתוב שגם מקום וגם זמן שייכים למלכות. "ה' מלך, ה' מלך, ה' ימלֹך לעֹלם ועד" – שלשת חלקי הזמן הם מלכות, וגם מקום הוא מלכות (בפרט המקום הוא יסוד נוקבא, מקום קליטת הזרע).

חשבונות של אין סוף

לפני שנמשיך ונסיים עם המלכות, נחזור רגע לאין סוף: הוא אומר שאין סוף הוא משהו שאפשר לחשוב, והיות שאפשר לחשוב אותו הוא גם קיים במציאות. הראשונים אמרו שאין סוף, היות שהוא תהו ובהו, בלי כל סדר, וממילא אי אפשר להוסיף לו ואי אפשר לגרוע ממנו – הנחת יסוד. בא רבי חסדאי ואומר – מה פתאום?! אני יכול להוסיף לאין סוף עוד 1. במתמטיקה האם אפשר להוסיף 1 לאין סוף? זה ישנה משהו? אומר רבי חסדאי שאין סוף פלוס אחד אולי שוה אין סוף, אבל בכל אופן יש כזה דבר להוסיף 1 לאין סוף.

מה זה יכול להיות? פשוט מאד – פלא שאף אחד לא חשב ודבר על זה קודם. אין סוף יכול להיות התפשטות בכל כיוון. אם יש לי קו, בגראף, ויש נקודת אפס – כל המספרים החיוביים הם בכיוון אחד, ימין, מ-0 עד אין סוף. כל המספרים השליליים, מינוס אחד וכו', הם בכיוון השני. כל כיוון הוא אין סוף, אבל אם יש לי אין סוף מאפס עד אין סוף (הכל בכיוון החיובי), אני יכול לקחת עוד חתיכה ולהוסיף בהתחלה – בתוך הגרף אני יכול להוסיף את הקטע ממינוס 1 לאפס, הוספתי יחידה של אחד לאין סוף וקבלתי אין סוף פלוס אחד, אורך הקו כעת. האם הוא יותר מאין סוף? לאו דווקא, אולי אותו דבר (בלשון החסידות, תוספת האחד לאין סוף הוא בטל במציאות לגמרי, ביטול אמיתי, לאין סוף, בהיות ש"אין ערוך" בין האחד לאין סוף). בכל אופן, קיימתי פעולה – הצלחתי להוסיף 1 לאין סוף. זה בסדר גמור, לי זה מובן ופשוט – מובן לכל אחד.

עוד דבר, הקדמונים אמרו שאי אפשר לשים אין סוף בתוך אין סוף אחר. אומר רבי חסדאי – מה זאת אומרת? אני ודאי יכול לשים אין סוף בתוך אין סוף יותר גדול. אם יש לי רצועה אין סופית – קו עם רוחב – רצועה של אחד על אין סוף, ויש לי אין סוף אחר, רצועה של 2 על אין סוף, רצועה יותר עבה, אני בהחלט יכול לשים את הרצועה של 1 על אין סוף בתוך הרצועה של 2 על אין סוף.

דברים פשוטים מאד, אבל זו חשיבה שלכאורה סותרת מוסכמות שהיו מקובלות קודם. היום, בתורת הקבוצות, עוד יותר קל להביע זאת. יש קבוצה ותת קבוצה – כל אין סוף המספרים הזוגיים הם תת קבוצה של כל המספרים הטבעיים. בהשקפה ראשונה התת קבוצה של המספרים הזוגיים היא בדיוק חצי מהקבוצה השלמה, אך ראה זה פלא (אורות דתהו בכלים דתיקון) – ה'חצי' של האין סוף שוה בדיוק לאין סוף כולו (היות שניתן לעשות הקבלה אחד לאחד בין התת קבוצה לקבוצה השלמה: 1-2, 2-4, 3-6, 4-8 וכו' עד אין סוף).

קיום עצמאי למקום וזמן

הדברים האלה קשורים גם למציאות המקום. מה חשבו הרמב"ם ואריסטו לגבי מקום וזמן? שניהם אמרו שמקום וזמן לא קיימים בפני עצמם – מקום הוא לא יותר מאשר קו המתאר של גוף. אם יש משהו, גוף, חומר, הוא עושה את המקום – המקום הוא קו המתאר שלו, לא משנה אם זה בשני ממדים או שלשה ממדים. הוא סוגר ומגדיר את הגוף, אבל בלי גוף אין מקום. אותו הדבר, אומר אריסטו, לגבי זמן – זמן הוא פונקציה של תנועת גוף. אם יש גוף והגוף משתנה – נע – נוצרת תופעה שאנחנו קוראים לה זמן. אם כן, לדעתם זמן תלוי בתנועה ומקום תלוי במציאות של גוף בתוכו. לחשוב על מקום חלל, ריקן, זה עוד סוג של תהו. לחשוב על זמן בלי תנועה בתוכו – אלה דברים בטלים, מחשבה שהיא תהו ובהו.

אלפיים שנה האנשים הכי חכמים בעולם קבלו כהנחה פשוטה את ההנחות של אריסטו, עד שבא רבי חסדאי שלנו ושבר את המוסכמות וכך הוא סלל את הדרך לחשיבה המשיחית. כל מה שמתרחש מאז והלאה – הכל לקראת משיח. הוא אמר שאכן יש חלל ריקן (vacuum).

כמו שאמרנו קודם – ברגע שיש חלל אני יכול לשים כל חומר במצב השני בתוך החלל. אבל יוצא מההגדרה שלו – וזה מה שאמרנו קודם, שאולי אפשר אפילו לעשות איתו משהו בתיאוריה הקוונטית – שהמצב החלקיקי ללא הממדים לא נמצא במקום. הוא נמצא במקום רק במצב הגלי שלו, אבל לא במצב החלקיקי שלו. במצב הראשון הוא עדיין ביסוד שכלול בתוך הגוף, לא הגיע ונכנס למלכות (מקום) עדיין. כמו ביחוד, המצב השני וגם השלישי של היסוד מתייחדים בתוך המקום (יסוד הנוקבא כנ"ל), אבל לא המצב הראשון (שהוא רק נמצא בבחינת מקיף). זה נשמע לי משהו מענין להתבונן מה הוא אומר מבחינה מדעית. תן לחכם ויחכם עוד.

בנין המלכות מן הגבורות – עולמות אין סוף

בכל אופן, שוב, לפי מה שהסברנו הרגע לרמב"ם – על פי אריסטו – לא היתה מלכות אמתית, דהיינו מציאות החלל (וזמן ללא תנועה). יתכן שזה נוגע לכל מה שאנחנו מדברים על מלכות ישראל. נחזור למושג אין סוף – כתוב שבנין המלכות מהגבורות, מתפיסת האין סוף (לפי המתבאר כאן). לפי רבי חסדאי יש אין סוף עולמות בפועל – לא רק אפשרות של אין סוף סבות בין הסבה הראשונה לתוצאה בסוף, אלא אין סוף עולמות. הרעיון הכי מתקדם היום במדע – אין סוף עולמות, יקומים מקבילים – מה שלא כולם לא מקבלים, אבל יש כזה רעיון ותיאוריה. רבי חסדאי אומר שיש אין סוף עולמות בפועל. איפה זה כתוב בחז"ל? "לגדודיו אין מספר" – כל גדוד הוא עולם, הוא מספר, קבוצה, סופית. אבל יש אין סוף גדודים (עולמות) בפועל. זה ישר מחז"ל, וכמו שמובא בספר התניא.

הרִיק שבבסיס המלכות האמתית

על המלכות האמתית כתוב שהיא כמו סיהרא "דלית לה מגרמה כלום" – היא מציאות ריקה. חז"ל דרשו את הפסוק "ולב מלכים אין חקר" שרומז ל"חללה של רשות [מלכות]". והוא סוד "ולבי חלל בקרבי" שאמר דוד מלך ישראל. אריסטו והרמב"ם לא מאמינים שיש כזה דבר – לא מקום ריק ולא זמן ריק. כל אחד הוא רק כמו קו מתאר של משהו. הזמן הוא קו מתאר של תנועה והמקום קו מתאר של חפץ. מה זה? יכול להיות לכל היותר המלכות של ז"א, עטרת היסוד, קו המתאר של עטרת היסוד. אבל המלכות האמתית, דלית לה מגרמה כלום, ושם – הא בהא תליא – יתכנו אין סוף עולמות, חסרה.

אם אנחנו מדברים על מלכות ישראל, על מלך המשיח, הוא יוצא מתוך תודעה שיש ריקנות, קיים חלל ריקן, מקום פנוי (סוד הצמצום לשון סילוק – בגבורה הסברנו שהצמצום הוא לשון ריכוז, אך כאן, במלכות, הצמצום הוא לשון סילוק, וכמבואר בכתבי האריז"ל שהצמצום הראשון, סתם "צמצום" בכתבי האריז"ל שהוא צמצום לשון סילוק, היה במלכות דאין סוף). מהי ריקנות? מהו חלל? חלל הוא לשון חול, לשון חילון – המלכות היא חילון בעצם, חלל, אין שם כלום, רק שהוא מבקש שימלאו אותו (כידוע גם במדע שואקום מושך ו'מזמין' חמר, סוד ספירת היסוד כנ"ל, להכנס בו, סוד חותם שוקע המעורר ומושך לתוכו חותם בולט). אבל אסור לקצץ בנטיעות, מי שמוציא זאת מעשר ספירות, לא אוהב חלל ריקן, לא סובל את החילון ורוצה להוציא אותו מכלל האצילות – מקצץ בנטיעות.

גם זמן, כתוב בחסידות שצריך מאד לייקר את הזמן – לא לבזבז את הזמן, למלא כל רגע עם תוכן. אם אתה ממלא כל רגע בחיים שלך בתוכן זו אריכות ימים, אתה מאריך את היום. אבל לדאבוננו יש הרבה זמן שהולך, שאנחנו מבזבזים את הזמן ר"ל. חלל הוא לא טוב, אבל הוא נמצא – הוא הבסיס של המלכות (וכמבואר במקום אחר בסוד ט פעמים "טוב" במעשה בראשית ואז ההופעה הראשונה של המלה "רע", כנגד המלכות, כאשר יחוד היסוד והמלכות הוא סוד "עץ הדעת טוב [ה'טוב' התשיעי] ורע [ה'רע' הראשון]"). דווקא המצב הריק – שקיים, גם במקום וגם בזמן – הוא המלכות.

והנה, יש בזה גם לטובה. יש זמן של "מנוחה לחיי העולמים" – מנוחה היא ההיפך מתנועה. מצד אחד זמן של מנוחה, שבת קדש, אם אין שם שום תנועה, רק מנוחה – שבת ר"ת שינה בשבת תענוג, גארנישט – השבת היא המלכות. כנראה שמנוחה זו היא שרש המלכות ברדל"א. בכל אופן, המלכות – העצם, השרש של המלכות – היא מקום וזמן ללא תלות במשהו אחר כלל וכלל. רק מה? היא מבקשת את המשהו האחר שיכנס בה, שיתייחד איתה. זה "לתקן עולם במלכות שדי", שדי היינו היסוד, שיתקן את המלכות. אבל קודם צריך להכיר במציאות המלכות בפני עצמה (שבה האכילה מעץ הדעת טוב ורע מצוה, היינו הזיווג הקדוש של יום השבת).