פיזיקה

כא כסלו תשפ – מכון גל עיני

לפעמים כתוב שירידה היא כבר העליה, ואפילו יש ביטוי "ירידה תכלית העליה"[כט] – יש הרבה עליה רק בעצם הירידה. אם למדו כמה יסודות של מדע, של פיזיקה – יש שני דברים שנוגעים לענינו:

יש כלל, שלכל פעולה, לכל כח, יש אוטומטית כח נגדי שמופעל כנגדו – בשביל לאזן את האנרגיה. כמו ב'נָד-נֵד' באיזה מתקן בחוץ – אם אחד יורד השני עולה. כל ירידה היא לא רק לצורך עליה שלי – יתכן שיש ירידה שלי בשביל שמיד, תוך כדי, על ידי, מישהו אחר יעלה. אם כן, אני עושה חסד גדול מאד בכך שאני יורד.

יש עוד חוק קשור בפיזיקה – חוק שימור האנרגיה. אם אני יורד ומאבד אנרגיה, אוטומטית מישהו אחר מקבל אנרגיה – עשיתי טובה למישהו.

על הטובה הזו שעשיתי כתוב "נורא עלילה על בני אדם"[ל] – לא מובן למה אני יורד, ואני לא יודע שיכול להיות מישהו בקצה השני של כדור הארץ שעולה תוך כדי הירידה שלי. אף אחד לא מבין את הקשר של הדברים – אבל כך קורה. "עלילה" גם לשון עליה, כל העלילה שה' עושה לי, שלפעמים אני חוטא – כמו שכתוב[לא] על דוד המלך, ועוד צדיקים גדולים, שכל מי שאומר שחטאו אינו אלא טועה, בכל אופן היתה ירידה, גם חטא אדם הראשון הוא עלילה של ה' – פועלת אוטומטית עליה, משהו עולה כנגד.

אם כן, מה העצה? אם מישהו קצת יורד – גם ברוחניות מרגיש איזו ירידה – צריך מיד להתקשר לכלל ישראל. שוב, כנראה האנרגיה שלי הלכה עכשיו למישהו אחר, שיוכל בזכותה להתחזק טוב-טוב, וגם אני אעלה בחזרה, שכולם יעלו, שכל העולם יעלה – שה' כבר יוריד את כל האנרגיה שלו עצמו והכל יעלה ב'נָד-נֵד'.

תחנוני הצדיק שנפל

איך הווארט שעל ידי הקלקול של יעקב – ורק כך – יורשים את "הידים ידי עשו" קשור לכך שהפשט של "הקֹל קול יעקב" הוא תחנונים? 'תחנונים מדבר רש', מי שמרגיש עצמו מסכן. חז"ל[לב] דרשו "תחנונים ידבר רש" על משה רבינו שהתחנן להכנס לארץ ישראל (תקט"ו תפלות, כמנין ואתחנן וכמנין תפלה), אבל שייך לכל אחד במצב של רש.

כתוב "ולרש אין כל"[לג] – "כל" אין לו אבל "קול" יש לו (לשון נופל על לשון), אם הוא רש הוא מתפלל ומתחנן לה'. תוך כדי הנפילה הוא מתחנן וזוכה ל"שבע יפול צדיק וקם"[לד] – הוא לא רק קם בעצמו, אלא קם יחד עם עשו, לוקח ומעלה אותו איתו יחד.

בכלל, זהו כלל גדול אצל הבעל שם טוב[לה], שצדיקים גדולים לפעמים נופלים ממדרגתם בשביל לעשות בעלי תשובה. בדיוק הווארט שאמרנו הרגע. כל זמן שהוא צדיק תמים לעצמו, צדיק מאה אחוז, הוא בעולם אחר, במציאות אחרת. הוא יורד כדי להגיע למישור של אנשים יותר נמוכים ממנו ואוטומטית לעזור להם לעלות. הוא עכשיו נמצא למטה והוא יעלה – הוא ירד בשביל להתדמות למי שצריך לעשות תשובה, וכך תומך בו ועוזר לו ונותן לו כח לעשות תשובה, לעלות מעלה מעלה. האנרגיה חוזרת אליו, וגם הוא, הצדיק, מתעלה.

כל ירידה היא כמו ירידת הנשמה לגוף, שצועקים 'ויי! ויי!', ואומרים – נו, עד שיתגלה לכולם שכל זה היה כדאי בשביל העליה שתבוא. כמו שאמרנו, העליה היא לאו דווקא שלי – יתכן שהעליה היא שלו – אבל בסוף העליה שלו פועלת גם את המשוב שלו עלי, גם אני עתיד לעלות (לא רק למקומי הראשון אלא הרבה למעלה ממנו).

להתרושש כדי לרשת

שוב, את הפסוק "תחנונים ידבר רש" דורשים על משה רבינו, אבל ה"רש" הראשון בתנ"ך הוא דוד המלך, שאומר על עצמו "ואנכי איש רש ונקלה"[לו]. זו ההופעה הראשונה של "רש" במובן של מסכן ועני. אחרי חטא דוד בא נתן הנביא והוכיח אותו במשל "כבשת הרש"[לז].

בתורה מופיעה המלה "רש"[לח], אבל במובן של ירושה – ירושת האורות המרובים דתהו שמדוברת כאן. סימן שיש קשר, בשביל לרשת צריך להיות רש –על ידי ה"רש", המסכנות, יורשים את האורות המרובים של עשו, של עולם התהו. ככה מביאים את משיח, על ידי התורה החדשה, "הקל קול יעקב והידים ידי עשו", 'הקלקול יעקב והידים ידי עשו'. ידי עשו הן בזבוז יותר מחומש – לו אין הלכה "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש", כל מה שהוא עושה הוא עושה בהפרזה. כשהוא נותן – הוא נותן הכל (בטבע התוהי שלו, לאו דווקא מתוך טוב לב), "'בכל מאדך' בכל ממונך"[לט]. כאן הוספנו שלתת הכל כולל לרדת בשביל הזולת – לוותר על הרוחניות שלי לטובת הזולת.

שוב, קול הוא צום, קלקול הוא צמצום. יש כלל בחסידות[מ] שצמצום יוצר פסולת, כי 'גבורה מאָנט פסולת' – כל פעולת גבורה וצמצום (צמצום הוא גבורה) מצריכה שתהיה בה פסולת, משהו לא טוב. לכן צריך לעשות בירורים ובסוף – בזכות הפסולת והבירורים, התיקונים והתשובה שעושים – יורשים את עשו. ככה, רק ככה, אפשר להביא משיח.

כל הענין קשור גם לנושא הכללי של השיעור שלנו[מא] – "אמונה ובטחון": כפי שדברנו בי"ט כסלו, כדי להגיע החוצה, לברר את עשו, צריך הרבה-הרבה בטחון, "ואני אבטח בך"[מב]. כתוב "כי יפול לא יוטל כי הוי' סומך ידו"[מג] – גם ההרגשה שאני נופל לא פוגעת כלל בבטחון, כי אני יודע ש"הוי' סומך ידו" ב"ירידה צורך עליה".