עסקים

בראשית ונח – פרשות כלליות

הערבות בין יהודי חו"ל ויהודי ארץ ישראל

קודם הזכירו שיש לכל אחד את השליחות שלו במקומו. השליחות של כולנו, בלשון הרבי, היא "עשו כל אשר ביכלתכם" להביא את המשיח, ושליחות כללית זו קשורה מאד למה שמתרחש בארץ ישראל. בכלל, "כל ישראל ערבים זה לזה" ולכל אחד ואחד יש אחריות לגבי מה שקורה בעולם היהודי בכלל, וכל שכן לגבי מה שקורה ב"ארץ אשר הוי' אלהיך דורש אותה תמיד עיני הוי' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה".

כדי לשמוע יותר מה קורה בארץ ישראל, ואיך אתם יכולים לעזור לפעילות בארץ ישראל, יהיה אפשר לדבר אחר כך עם התלמידים שהצטרפו אלינו כאן, אבל בקשו ממני לדבר על נושא אחר – פרנסה וכלכלה בפרשת נח.

בראשית נח – פרשות כלל אנושיות

הרבי אומר ששתי הפרשות הראשונות, בראשית ונח, הן פרשות כלליות. שאר הפרשות בחומש בראשית (ובהמשך התורה) הן כבר פרשות פרטיות. הפירוש הפשוט הוא שפרשות בראשית ונח הן פרשות שנוגעות לכל האנושות – פרשות אוניברסליות – בעוד שמפרשת לך לך מתחיל סיפור חייו של אברהם אבינו, היהודי הראשון. אברהם כבר נזכר בסוף פרשת נח (כמו שכתוב ב"היום יום", שסוף פרשת נח הוא שמח כי אברהם מופיע), אבל סיפור החיים שלו – מהצווי הראשון של ה' אליו – מתחיל בפרשת לך לך.

יש כאן לימוד גדול, שמה שנוגע לכל האנושות הוא כללי ומה שנוגע רק לעם ישראל הוא פרטי – פרט שיצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו. הרי השליחות של עם ישראל, החל מאברהם אבינו היהודי הראשון, שנקרא "אב המון גוים", היא לכל העולם (לתקן, כלומר ליהד, את שני הכללים של "בראשית" ו"נח").

הכלל של פרשת בראשית: גילוי אלקות בכל הבריאה – ראית הטוב בכל

מה הכלל של פרשת בראשית? על הפסוק הראשון בתורה, "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ", ישנו פירוש של מורנו הבעל שם טוב. הוא מסביר ש"ברא" הוא לשון גילוי – הוצאה לבר – ו"בראשית ברא אלהים" היינו שראשית העבודה היא לברוא-לגלות את שם אלקים – את הכוונה הפנימית של הצמצום של שם אלקים (ועד שיקוים "צחֹק עשה לי אלהים", עד שהפחד הנובע מהסתר והעלם האלקות של שם אלקים, מדת הדין, יהפוך לצחוק ושעשוע, בסוד "פחד יצחק") – שנמצא ב"את השמים ואת הארץ" ("את השמים" לרבות צבאות השמים "ואת הארץ" לרבות צבאות הארץ). צריך לגלות את האלקות בכל דבר וגם לדעת איך להשתמש בכל דבר כדי לגלות את הכוונה הפנימית של שם אלקים (כמו שעוד נסביר בע"ה).

התוכן של פרשת בראשית הוא בעיקר בריאת העולם, בה נאמר על כל דבר שה' ברא "כי טוב", וסיכום הכל הוא "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד". המסר של פרשת בראשית הוא שכל מה שה' ברא בעולם הוא טוב ו"עולם על מילואו נברא". אפילו הנחש – עליו נאמר שבעטיו ה' לא ברך את החיות ב"פרו ורבו", כדי שלא יהיה הוא בכלל הברכה – נכלל ב"וירא אלהים כי טוב" של יום הששי, המסיים את המאמר "תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה", לפני בריאת האדם, ובסך הכל של "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד". חז"ל אומרים שאם האדם היה עומד בנסיון ולא היה מתפתה על ידי הנחש, אז הנחש היה נעשה לו שמש גדול. מורנו הבעל שם טוב מסביר כי הכל טוב, ואפילו מה שבגדר רע גמור, אמור לשמש את הטוב, בסוד "הרע כסא לטוב"[א] (שלא כאן המקום להאריך בהסברתו). הכל טוב, והעבודה שלנו היא לגלות את הטוב הזה, למצוא את הטוב האלקי שמסתתר בכל דבר בבריאה ולהשתמש בכל דבר לשם גילוי אלקות.

הכלל של פרשת נח: מהו בן נח טוב – קידום האנושות

מה הכלל של פרשת נח? קודם כל, פרשת נח מלמדת אותנו שיש כזה דבר 'גוי טוב'[ב]. נח הוא עוד לפני שיש יהודים, הוא גוי, אך התורה מתארת אותו "צדיק תמים" והוא מוצא חן בעיני ה' ("ונח מצא חן בעיני הוי'"). כל הגוים הטובים, לדורותיהם, נקראים על שמו של נח – בני נח.

הפסוק "ונח מצא חן בעיני הוי'" מופיע עוד בסוף פרשת בראשית. מדוע נח מצא חן בעיני ה'? בדרך כלל אנחנו מבינים שמישהו מוצא חן בעיני ה' בשל מעשיו הטובים, ו"נח מצא חן בעיני הוי'" משום ש"נח איש צדיק תמים היה בדֹרֹתיו את האלהים התהלך נח". אמנם, יש לשים לב לכך ש"ונח מצא חן" נאמר עוד לפני "נח איש צדיק תמים היה".

יש פירוש מענין מאד, של בעל מגלה עמוקות – מגדולי המקובלים – שמסביר כי נח מצא חן בעיני ה' משום שהמציא את המחרשה והתקיים בו "זה ינחמנו" (וכדברי רש"י על הפסוק, שאם המשמעות היתה נחמה היה ראוי שהוא יקרא מנחם – כפי שאכן יקרא בסוף הגלגולים שלו – ואילו נח הוא על שם 'זה יניח מנו'). הוא מסביר כי נח מצא חן בעיני ה' בשל ההמצאה שלו לטובת האנושות. מכאן אפשר ללמוד שחלק ממעשיו של גוי טוב – גם של יהודי, אבל ודאי של גוי טוב – הוא פיתוח הטכנולוגיה לשיפור ולהקלת החיים של בני האדם.

תחומי העיסוק של נח

בקשו שנדבר על עניני פרנסה וכלכלה בפרשת נח. נשאל – קצת בבדיחותא, אבל אחר כך נסביר יותר – באיזה מקצועות עסק נח?

המצאת המחרשה ופטנטים נוספים

המקצוע הראשון של נח, כפי שהזכרנו, הוא ממציא – נח המציא את המחרשה וכנראה שהיו לו עוד הרבה המצאות. נח עסק בפטנטים, הוא פתח משרד פטנטים והיו לו הרבה פטנטים טובים, אבל העסק שלו לא הצליח. כתוב שגזר דינם של דור המבול נחתם על הגזל – היו לנח הרבה פטנטים טובים, אבל גנבו ממנו את הפטנטים והוא נשאר בלי כלום.

בנין התיבה

מה היה המקצוע הבא שנח עסק בו? בנין. בצווי ה', נח עסק בבנין התבה 120 שנה (כשנות חייו של משה רבינו – "בשגם [= משה] הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה" – "משה זכה לבינה [לבנין, כמו שיתבאר]"). בסוף המבול בנין התבה שלו נשאר תקוע על הרי אררט.

אין לנו זמן להאריך, אבל אפשר להתבונן איך כל מה שנח עשה קורה היום בארץ. נח היה עסוק בבנין, ובני דורו רצו לשבור לו את התבה – הם אמרו שהיא לא חוקית… כמו שבונים היום בתים בארץ, ואז באים הצבא והמשטרה להרוס אותם בטענה שהם לא חוקיים.

טיפול בבעלי חיים

לאחר שנח גמר לבנות את התבה ה' אמר לו להכניס לתבה את כל החיות והעופות ולטפל בהן שנה שלמה. לשם כך נח היה צריך להתמחות בטיפול בחיות ועופות, כולל רפואת חיות. הוא אכן התמסר לחיות ואף השכיל איך להשרות בין כולם אהבה ושלום, שיחיו כולם יחד בהרמוניה, מעין עולם הבא.

תכף נחזור לברית הקשת שה' כרת עם נח לאחר שיצא מן התבה.

עסקי היין

התורה ממשיכה לספר שאחר שנח יצא מן התבה – "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם". נח פנה לעסק חדש, לעסקי היין, 'יקבי נח' – הוא נטע כרם והכין יין. אבל העסק הזה נגמר בפשיטת רגל מהר מאד ("וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה"). ועוד, כנראה שהרבנים (שם בן נח) לא נתנו הכשר לנח, הם אמרו שהיין שלו הוא יין נסך (שנגעו בו יפת וחם וכנען).

תחום העבדות

אם כן, נח 'יורד' מעסקי היין ועובר לתחום כח אדם, עבדות (פתח משרד עבודה לספק עובדים ולדאוג לבעית האבטלה), באומרו "ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו". אבל כנראה שגם בתחום העבדות לא כל כך הצליח לו – היו מהומות של העובדים, שביתות וגם סתם הפקרות בעבודה.

עסקים וירטואליים

לכן, בסופו של דבר, הבריק לנח רעיון גאוני ממה שה' כרת עמו את ברית הקשת (עוד לפני שנטע כרם וכו'). הוא הסיק מסקנה שכל העסקים הקודמים שלו לא הצליחו משום שהיו קשורים למציאות – מציאות בעיתית, אותה החריב המבול וכו' אך צמחה מחדש לאחר המבול – וכעת עליו לעבור לעסק שלא קשור למציאות, לעסקים של העולם הוירטואלי, עולם הקשת בענן ("נייחא דרוחא לעילא" – הוא התיאש מ"נייחא דרוחא לתתא").

הוא השתמש בחוש ההמצאה שלו ("נעוץ סופן בתחלתן", עסקו הראשון של נח ועסקו האחרון) והיה הראשון לפתוח אתר באינטרנט (הוא בעצם המציא את האינטרנט). הוא קרא לאתר שלו rainbow.com. מאז ועד היום נח עסוק בעסק הזה, בהיי-טק (וכידוע שאנשי היי-טק אין להם כל כך הרבה חוש באדמה גשמית כו'), שהוא העסק הטוב והמשתלם ביותר – לעסוק בתחום הוירטואליים.

תחומי העיסוק בעץ הספירות

אכן בכל הנ"ל יש רוח דבדיחותא, אך כעת ניתן מבנה תורני-קבלי לכל מה שאמרנו:

חוש ההמצאה שייכת לכח החכמה שבנפש (בחסידות החכמה מכונה "כח ההמצאה"), מח הימין, ממנו מבריקים הברקות של המצאות חדשות.

לאחר מכן, הבנין שייך למח הבינה, מח השמאל. שערי בינה היינו מה שמשערים בכח כל מה שעתיד להיות בפועל, שרטוט מפורט של הבנין הרצוי.

הטיפול המסור בחיות ובעופות שייך לספירת החסד, והשראת ההרמוניה בין החיות שייכת לספירת התפארת (שנשמתה – דעת). והוא בסוד "טוב הוי' לכל ורחמיו על כל מעשיו".

היין שייך לספירת הגבורה ("יין כי יתאדם") – כך, יין הוא כנגד הגבורה בשבעת המשקים.

לאחר מכן, הנושא של כח אדם ועבדות שייך לספירת ההוד (ענף הגבורה), ובסוד התמורות "תמורת ממשלה עבדות" מכוונת כנגד ספירת ההוד. הכלכלה בכלל שייכת לספירת ההוד, אך שם גם יש חשש של "הודי נהפך עלי למשחית" בקלקול העבדות. ההוד נכנע בפני הנצח, כשם שהעובד נכנע בפני המעביד שלו. ועל כן העבד-סתם נקרא כנען, לשון הכנעה (בהוד).

בסוף, תחום הקשת בענן שייך לספירת היסוד, הקשת היא כינוי מובהק לספירת היסוד בקבלה – והרי מדובר בכריתת ברית, שהיא מדת היסוד.

יש כאן אם כן התבוננות שלמה של השתלשלות הספירות העליונות בחילופי המקצועות של נח: מחכמה לבינה לחסד ותפארת (ודעת, ומשם ליסוד, לפי סדר הפרשות בתורה) ומשם לגבורה והוד (כולל הנצח). אצל נח חסרה ספירת המלכות, לשם כך מחכים לאברהם אבינו, היהודי הראשון, הראשון לקרוא להשי"ת בשם אדנ-י, שם המלכות, דהיינו להמליך את ה' בארץ על ידי פרסום אלקותו יתברך – "ויטע אשל בבאר שבע [תיקון 'ויטע כרם' של נח] ויקרא שם בשם הוי' אל עולם".

תחומי העיסוק בסדר התורה

עוד הקבלה – סדר המקצועות של נח די משקף את סדר התורה בכלל:

כל ההמצאות החדשות שייכות לחומש בראשית, שכל כולו בריאה-המצאה יש מאין של עולם חדש, ובהמשך החומש המצאת העם היהודי על ידי אבות האומה.

העיסוק בתחום הבניה שייך לחומש שמות, שבראשיתו עסוקים בני ישראל בבנית ערי מסכנות במצרים (תבה דלעומת זה) ובסופו יש את העיסוק הקדוש במלאכת המשכן (שהוא דוגמת תבת נח כנודע, "סוכת שלום" מעין העולם הבא כנ"ל).

תורת הבהמה וכן האיסור על הכהנים לשתות יין מחשש שישתכרו ולא יוכלו לעבוד את ה' כדבעי – מופיעים בחומש ויקרא.

חומש במדבר הוא חומש הפקודים – מתאים לחברת כח אדם המונה את האנשים ומעמידה אותם על פקודתם ומשמרתם. כל ההרפתקאות של חומש במדבר הן בעיות שצמחו מתוך הנסיון לסדר כדבעי את כח האדם של בני ישראל.

חומש דברים, משנה תורה, הוא ההמחשה לכך שניתן לקחת דברים-דיבורים, לבנות סביבם עולם וירטואלי ושהם בסופו של דבר ישפיעו על המציאות החיצונית (נח לא השכיל להשפיע על המציאות החיצונית כדבעי כנ"ל, משא"כ משה ובני ישראל במשנה תורה – הם יודעים איך להשתמש באינטרנט לתקן עולם במלכות שדי).

תשרי חשון – חדשי פרנסה וכלכלה

בקשנו כעת בתפלת ראש חדש שה' יחדש עלינו את החדש "לטובה ולברכה, לששון ולשמחה, לישועה ולנחמה, לפרנסה ולכלכלה, לחיים טובים ולשלום, למחילת חטא ולסליחת עון" – יש כאן שנים עשר דברים, המחולקים לששה זוגות, של ברכות.

כתוב בספרים כי שנים עשר הדברים הם כנגד שנים עשר חדשי השנה, וכאשר סופרים – מניסן ("החדש הזה לכם ראש חדשים") ואילך – רואים כי "פרנסה וכלכלה"[ג] מכוונות כנגד החדשים תשרי-חשון. בשמיני עצרת התפללנו תפלת גשם – הכולל את כל שפע הפרנסה – והתחלנו להזכיר בתפלה "משיב הרוח ומוריד הגשם".

ידוע פירוש מורנו הבעל שם טוב כי "משיב הרוח" היינו השבת-הפרחת כל הרוחניות בה עסקנו עד כה ו"מוריד הגשם" היינו המשכת גשמיות לעולם. ברכת הפרנסה של תשרי הולכת יחד עם ברכת הכלכלה של חדש חשון, ולכן זה לא סתם שבקשו שנדבר על פרנסה וכלכלה בפרשה שנקראת בסיום תשרי ובתחלת חשון. אז נכנסים לעניני הפרנסה והכלכלה, באופן של "ויעקב הלך לדרכו" – שנזכה לקיים את השליחות שלנו, כולנו ביחד, כאן ובארץ ישראל, להביא את משיח צדקנו בפועל ממש.