מכון גל עיני

הקדמה

בתקופה המודרנית, מתעוררים רעיונות חדשים על בריאות ורפואה – הן בנוגע לטכניקות הריפוי, והן בנוגע לעצם הבסיס התיאורטי שלו – לא על ידי מדענים ומומחי רפואה בלבד, אלא גם על ידי מלומדים ומשכילים שלא הוסמכו במדעי הרפואה.

השיטה הקונבנציונאלית לאבחון וטיפול התמקדה עד כה בקביעת הגורם המיידי למחלה, באמצעות תצפית נסיונית בסימפטומים שלה. עם זאת, ההתעניינות הגוברת במקורות הפסיכולוגיים והרוחניים של המחלה, משפיעה רבות על אופן תפקודם של רופאים ברפואה המודרנית. אבחון וטיפול גופני כיום מתחילים לקחת בחשבון גם את האנטומיה הרוחנית של האדם. בנוסף לכך, השגשוג וההצלחה של הרפואה האלטרנטיבית, כמו גם החינוך לצרכנות ביקורתית והתחכום המאפיינים את עידן הידע, קראו תיגר על התפיסות הבסיסיות ביותר של בריאות ורפואה.

הפרדה בין הגוף והמערכות הפיזיות שבו לבין הפן הפנימי שבאדם נחשבה פעם לאקסיומה רפואית. כיום, הנחת היסוד הזו החלה להתערער. מחקר מדעי עדכני מגלה קשרים מהותיים בין הנפש והגוף, קשרים שהיו ידועים ותוארו לפני מאות שנים על ידי הוגי התורה והקבלה. למעשה, מסקירה של המחקר המודרני בנושא קשרי גוף-נפש עולה שכיווני המחקר אינם אלא נסיונות לתאר, לקטלג ולהבין את הנשמה.

לפיכך יש מקום וחשיבות להציג בפני הקוראים את המסורת עתיקת היומין של עקרונות הרפואה ושיטות הריפוי שביהדות בכלל ובקבלה בפרט. ספר זה נכתב עבור האדם המבקש להבין את המסורת הזו ואת חכמתה ביחס לטבעו של הגוף ולשרשיו הנשמתיים.

בתפיסה הקבלית קיימת ‘פיזיולוגיה רוחנית’: בריאותו ושמירתו של הגוף תלויים בבריאות הנשמה – ישות רוחנית שאינה זוכה להכרה ולהתיחסות ברפואה המסורתית. הקבלה מלמדת אותנו כיצד לרפא את מכאוביה הרוחניים של הנשמה ביחד עם מכאוביו הגשמיים של הגוף; כיצד להבין טוב יותר את האחד מתוך השני, ועל ידי כך לגשר בין הנשמה לגוף.

על מנת להעריך טוב יותר את התובנות שמציגה הקבלה בתחומי הפיזיולוגיה והרפואה, וכיצד יתגלו תובנות אלו בספר זה, נסקור בקצרה כמה נקודות מקדימות בנוגע לשיטת הקבלה ואופי לימודה:

המילה “קבלה” נגזרת מן השורש העברי קבל, שמשמעותו המקורית (והיחידה) בתורה[1] היא “להקביל”. הקבלה מנתחת את כל המציאות מתוך הקבלתה למודלים קבליים קבועים, המהווים מסגרות התייחסות רוחניות בסיסיות וחובקות כל.

בצד עקרון ההקבלה, אחת מהדרכותיה העיקריות של הקבלה היא שכל מערך מוגדר של פריטים מופיע כהולוגרמה, בה כל מרכיב משקף את כל האחרים. תופעה זו מכונה “התכללות”.

עקרון ההקבלה ועקרון ההתכללות תלויים זה בזה. כאשר נעשית הקבלה ראויה ופרטנית בין שני מערכים, המשמעות הפנימית של כל מרכיב בשני המערכים מתבהרת ומתחדדת. כך מתגלה תכונת ההתכללות טוב יותר בכל מערך.

על מנת להחיל שני עקרונות תלויים אלה בכל הקשר נתון, עלינו להבין מספר מערכות בסיסיות של הקבלה. מערכות תפיסתיות אלו תשמשנה כתבניות ומסגרות התייחסות, אשר באמצעות עקרונות ההקבלה וההתכללות, תסייענה לנו לגבש את הבנתנו בנושא הנדון.

שלושת המודלים הבסיסיים ביותר של הקבלה, המוגדרים בפירוט בחלקו הראשון של הספר ומשמשים בהמשכו, הם ארבע האותיות של שם העצם האלוקי – שם הוי’ ב”ה (המכונה גם “שם בן ד אותיות”, להדגיש את חשיבות התבנית שלו), עשר הספירות ועשרים-ושתים אותיות האלף-בית. מודלים אלה יותאמו הן לכוחות הנפש והן לאברים ולמערכות הפיזיות של הגוף. במהלך הדיון הם יהיו לעזר, בבואנו לחקור כיצד לשמור על בריאות טובה ולרפא מצבים של חולי.

החומר המוצג בספר מחולק לשלושה חלקים:

חלק א: אנטומיה ופיזיולוגיה אנושיות מבעד לעיני הקבלה.

חלק ב: הבנה קבלית של המחלה.

חלק ג: הבנה קבלית של הריפוי.

מאחר והרפואה, כפי שהיא נתפסת באופן כללי, מורכבת מאבחון וטיפול, שני החלקים הראשונים של הספר עוסקים באבחון, בעוד השלישי עוסק בטיפול. כאשר מדברים על ריפוי, נוטים אנשים לחשוב על מחלה גופנית המצריכה רפואה. עם זאת, כפי שצוין לעיל, בקבלה שום מחלה גשמית אינה נפרדת מחולי רוחני, ומחלה רוחנית לעיתים קרובות (אף כי לא תמיד) מתבטאת כמכאוב גשמי.

המגיד ממעזריטש, רבי דובער נ”ע, כתב קודם הסתלקותו מכתב לבנו, רבי אברהם המלאך, בו הזהיר אותו שלא יסגף את עצמו, וכתב לו ש”כאשר נעשה חור קטן בגוף נעשה חור גדול בנשמה”[2]. כיוון שכך, לעיתים אנחנו עשויים להבין את ה”חור קטן” שבגוף על ידי התוצאה שלו – ה”חור גדול” המקביל לו בנשמה (וגם להיפך).

משום כך יפתח הספר בהתבוננות בתפיסה הרוחנית של האנטומיה/הפיזיולוגיה האנושית, ורק אחר כך יפנה להתבונן במחלות ובטיפול בהן. וביתר פירוט:

חלק א הוא מדריך לאינטראקציה בין הגוף והנשמה המציג מפה רוחנית של הגוף:

פרק א, “גוף ונשמה”, מביא סקירה של כמה ממושגי היסוד של הקבלה – ערוצי החיות והקדושה וכוחות הנפש המקבילים להם. בהמשך הפרק מתוארים קישורים בין הכוחות הרוחניים הללו והמבנה הפיזי של הגוף.

פרק ב, “אנטומיה רוחנית”, מתחיל התבוננות רוחנית שיטתית (אם כי לא ממצה) של מגוון חלקים בגוף – כדוגמת העינים, האצבעות ואבר הרביה (הברית).

פרק ג, “פיזיולוגיה רוחנית”, ממשיך את ההתבוננות הרוחנית בגוף, ומתמקד במערכות כגון מערכת הנשימה, מחזור הדם ומערכת החיסון.

חלק ב מתמקד במחלה ובהבנה הקבלית של גורמיה:

פרק ד, “מקורות המחלה”, בוחן את התופעה של יראת המוות היסודית ויחסה למחלות, זאת מתוך שלושת הגילויים הסימבוליים שלה – יראת הזאב, יראת הארי ויראת הנחש.

פרק ה, “הבנת המחלה”, מתיחס לכח ההיפוך הגלום במחלה ומציג את החולי כחסרון רוחני וכניכור רוחני. פרק זה מתמקד בעיקר במערכת החיסונית, ומראה את תפקידה המרכזי בהבנת המחלה ובפיתוח היכולת להיאבק בה.

פרק ו, “זאבת: מקרה מחקר”, בוחן דוגמה של מחלה אוטו-אימונית, ומיישם את המודלים הנזכרים לשם הבנת מחלה פרטית.

חלק ג דן בעצם הריפוי:

פרק ז, “כוחות הרופא” מתבונן בכוחות אותם מפעיל הרופא במהלך הטיפול – כח העינים שלו, כח הפה שלו וכח הידים שלו.

פרק ח, “שיטות ריפוי”, מתייחס למגוון צורות של רפואה בת-זמננו – כולל הומאופאתיה, אלופאתיה (רפואה קונבנציונאלית), אוסטאופאתיה (רפואת הגוף, כולל כירופרקטיקה, דיקור סיני, וכיו”ב) ונטורופאתיה (רפואה טבעונית) – ולהקבלות הרוחניות שלהן.

פרק ט, “כח הריפוי של התפילה”, מסביר כיצד ניתן להמשיך כח ריפוי לעולם באמצעות מגוון הנהגות רוחניות, ובמיוחד באמצעות כלי הריפוי החזק מכולם – התשובה.

אם “הבנת המחלה היא חצי רפואה”[3], הרי שנתינת ביטוי מלא לגעגועיו הטבעיים של אדם להתאחד עם מקור החיים הראשון, עם בורא העולם, באמצעות תפילה מעומק הלב ותשובה – היא המחצית השניה של הרפואה. באם שני החצאים יושלמו, לא יהיה לאדם צורך בתרופות חיצוניות. גם כאשר רפואה חיצונית עדיין נצרכת, הבנה טובה יותר של המחלה יוצרת אפשרות לגלות שיטות חדשות וטובות יותר לרפואתה.

בספר זה ליקט הרב גינזבורג חומר שהוצג במקור בהרצאות על הפיזיולוגיה האנושית ועל רפואה, במגוון ערים בישראל ובארצות-הברית ובכללן ירושלים, שכם (בישיבת “עוד יוסף חי”), רחובות, ניו-יורק ולוס-אנג’לס.

בנוסף לזרימת הרעיונות העיקרית, מכיל הספר “גוף, נפש ונשמה“ שפע של חומר מתקדם יותר המכוון ללומדים המורגלים בלימודי קבלה וחסידות. הבהרות אלו צורפו כביאורים וכהערות שוליים, והן עשויות להעשיר גם את הלומד המתחיל.

ברצוננו להודות למספר אנשים על תרומתם וחלקם במהדורה האנגלית של ספר זה:

למר אביחי מדמוני, על עידודו לכתיבת הדברים.

לד”ר יחיאל לין, על עצותיו וסיועו בכתיבה.

ליועצנו הרפואי, ד”ר יוסף לב (ג’פרי לי) קאשוק M.D., F.A.C.S., על הערותיו והארותיו המקצועיות[4].

למר יחזקאל אניס, הרב אשר וגב’ שרה אסתר קריסף, הרב משה גנוט, גב’ רחל גורדון, מר אורי קפלון, גב’ אוריאלה שגיב והרב משה וישנפסקי, על עזרתם החשובה בעריכה.

וביחס למהדורה העברית:

לרב מאיר קליין, על התרגום המצוין לעברית, ולאיתיאל גלעדי על הסיוע בעריכת התרגום ובהכנת הספר לדפוס.

ראוי לציין כי על אף שהספר ברובו הינו תרגום מדויק של המקור האנגלי, הרי “אין בית המדרש בלי חידוש” ובמהלך עריכת התרגום והגהתו על ידי הרב נתווספו במהדורה העברית עוד הערות ונקודות חשובות – החל בחידושים של ממש וכלה במראי מקומות ובקישורים למקורות נוספים.

תקוותנו ותפילתנו, להוסיף ולשפוך אור על תחום הרפואה מתוך נקודת מבט יהודית, ולהפיץ את מעיינות הקבלה לרווחת האנושות כולה.