חינוך

קיצור מהלך השיעור

ברוך ה' ישנם מוסדות חינוך רבים העומדים תחת השפעתו הברוכה של הרב, במעגלי קרבה מגוונים. מדי פעם מתעורר שיח-חינוכי עם הצוות או התלמידים, בבקשה לקבל הדרכה ומענה לשאלות העולות מהשטח.

כמה שאלות שהגיעו לאחרונה לשלחן הרב זכו למענה יסודי אותו רכזנו לפניכם בדרך של שאלות-ותשובות. הדבר נוגע לא רק לבחורי הישיבות וצוות המלמדים, אלא לכל אחד ואחת באשר הוא. עניין מיוחד יש בפרק ב, החורג מגבולות 'עולם הישיבות' ומסביר מה עניינם של 'החידושים' של הרב, כמו המושגים 'מודעות טבעית', 'צד מואר וצד אפל' וכו', ביחס לדרך העבודה החסידית מדור דור.

א.    לימוד בישיבה ושליחות

שאלה: מה הרב מצפה מבחור ישיבה בימים אלו? מה היחס בין הלימוד בישיבה ובין עניני 'שליחות' כמו יציאה למבצעים והפצות או פעילות למען שלמות הארץ?

תשובה: בחור ישיבה צריך להיות חסיד ירא שמים ולמדן (ר"ת חיל, מ"חילי בית דוד"[א]). עליו לשקוד על הלימוד בהתמדה גדולה, "לשקֹד על דלתתי יום יום"[ב], "'זאת התורה אדם כי ימות באהל'[ג], אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה"[ד], הן בלימוד הנגלה בתורה, "גופא דאורייתא", והן בלימוד הפנימיות, "נשמתא דאורייתא" בתורת החסידות. וכן עליו לעסוק ברצינות ב"עבודה שבלב זו תפלה"[ה], "זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד"[ו] – תפלה במתינות וכוונה, לאחר ההכנה הראויה, "דע לפני מי אתה עומד"[ז] (= "ואהבת לרעך כמוך"[ח], ההכנה הכתובה בסדור ע"פ נוסח האר"י "הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך" ובכך הוא 'תמים' ותפלתו מתקבלת,  "תמים יהיה לרצון"[ט] – ועל ידי אהבת ישראל מקיימים "דע לפני מי אתה עומד" שהרי "כשאתה תופס בחלק מן העצם אתה תופס בכולו"[י]).

בנוגע ליציאה לשליחות, הדבר צריך להעשות בזמן המתאים לפי סדרי הישיבה! רק כך אפשר לגדול כשליחים טובים שמסירות הנפש שלהם לעם ישראל תביא תועלת במדה הגדולה ביותר (והכי שייכת לענייננו). לכל לראש, נכון שהשליחות המיוחדת של בחורי הישיבה תהיה בהשפעה של תורה (כמו הדרכה בתנועות הנוער 'בית דוד' ו'רבי חייא' וכיו"ב), "יפוצו מעינֹתיך חוצה"[יא].

שאלה: האם כל אחד צריך להיות בחור ישיבה?

תשובה: ככלל, כל אחד צריך ללמוד בישיבה תקופה משמעותית, הן עבור עצמו והן (ובעיקר) עבור כלל ישראל. זו 'דרך המלך' לכתחילה לכל בחור וטוב בישראל. הזמן העיקרי להתמסרות ללימוד בישיבה הוא בשנות הנעורים עד החתונה (לפני שיהיו "ריחים בצווארו"[יב]) ובשנים הראשונות לאחר החתונה (כאברך כולל המתכונן לצאת לשליחות). את התקופה הזו יש להקדיש ללימוד בישיבה!

מי שאינו יכול ללמוד בישיבה מסיבות שונות (ובהתייעצות עם מדריך-משפיע מתאים), עליו לעסוק בשליחות. ואם אינו יכול, יתגייס לצבא מתוך מגמה להשפיע (שאזי מתקיים בו "איידי דטריד למפלט לא בלע"[יג]) ומתוך נאמנות גמורה לחוקי התורה בכל התחומים (והכל ע"פ התייעצות עם רב-משפיע). מי שגם זאת אינו יכול (כגון שמעמדו הרוחני חלש ואם יתגייס יהיה מושפע ולא משפיע), ימצא עבודה בסביבה טובה כיהודי כשר הנהנה מיגיע כפו וקובע עתים לתורה כפי כחו.

ב.     מודעות טבעית

שאלה: במהלך השנים הרב לימד כמה וכמה חידושים גדולים בעבודת ה', כמו לגבי עבודת ה'הבדלה'[יד] (בסדר של הכנעה-הבדלה-המתקה, יסוד עבודת ה' לפי הבעש"ט[טו]) שאפשר 'לדלג' עליה ולעבור מהכנעה להמתקה וכיוצא בזה. מה המשמעות של השינויים הללו? האם דרך העבודה משתנה ביחס למה שהיה קודם? למשל, האם עכשיו אין לעבוד בדרך אתכפיא וקבלת עול?

תשובה: ראשית, בנוגע להבדלה: ודאי שאין לדלג עליה! אדרבה, הסברנו פעמים רבות (עם אין ספור דוגמאות מן התורה) שאי אפשר להגיע להמתקה ללא הבדלה, וכן אי אפשר להגיע להבדלה ללא הכנעה, יסוד הכל (ובסוד "חש-מל-מל", ההכנעה היא 'חש', שתיקה; ההבדלה היא סוד 'מל' מלשון ברית מילה, להכרית את הקליפה שבך ואז להגיע ל"פתח פיך ויאירו דבריך"[טז] ב'מל' לשון דבור). מה שאמרנו הוא שההבדלה צריכה להיות מכוונת במודע לשלב הבא, התכלית – עבודת ההמתקה. במלים אחרות, עבודת ההבדלה צריכה להיות בגדר אתכפיא המביאה לידי אתהפכא[יז] (ההמתקה היא האתהפכא).

ועוד, ועיקר: בכל פעם שאנחנו מדברים על משהו חדש בעבודת ה' ואומרים שהדגש משתנה, כמו הדיבורים בנוגע לאתכפיא או קבלת-עול בעבודה (ולאחרונה: התייחסות לפחד-מות בפסיכולוגיה[יח] או דחית-הנצרות בשליחות[יט]), אין הכוונה שהענין הקודם לא קיים, אלא שצריך לעבור לגביו למצב של טבעיות – הוא כבר 'מוטמע' (מונח בנפש בפשיטות), והעבודה המודעת מתמקדת במה שעליו הדגש (התחדשות). במלים שלנו, כל הדברים שהיו פעם בעבודה קשה צריכים היום להיות במודעות טבעית[כ].

הדוגמה לכך מימות עולם היא היהודי הפשוט של הבעל שם טוב, שיש לו 'פרומקייט טבעית'[כא]: הוא לא מדבר על 'אתכפיא' או על 'קבלת עול', אבל בטבעו הוא 'פרום', הוא יהודי ישר (א ערליכער איד), ירא-שמים, שקם מוקדם בבקר ומתפלל במנין שלו, נושא ונותן באמונה, לא מבזבז את זמנו (כמו התם של רבי נחמן[כב]), וכמובן שומר על כשרות, טהרת-המשפחה ושמירת שבת באופן טבעי (לאו דווקא בהידור הכי גדול, אלא כמו שיהודי פשוט מקפיד בטבעו). ברור שהיהודי הזה לא 'עושה מה שבא לו' בהפקרות שלילית, אלא נוהג בטבעיות לפי טבעו הטוב.

החידוש של מודעות טבעית הוא שלא רק היהדות הפשוטה נעשית באופן הזה, אלא גם השקידה בתורה ועוד יותר ממנה ההתמסרות לאורח חיים של שליחות כדי להביא את הגאולה לעם ישראל (דברים שאינם בראש מעייניו של היהודי הפשוט והכשר של הבעל שם טוב).

באותיות של קבלה, גם הפרומקייט הטבעית וגם המודעות הטבעית שייכות למוטבע שבנפש, הספירות נצח-הוד-יסוד, אבל דווקא ביחס לנה"י (בניגוד לחב"ד ולחג"ת) יש את המושג נה"י החדשים[כג] – 'שדרוג' של תחום המוטבע בנפש. נה"י חדשים הם טבע שני, שבו גם מה שמעבר לבסיס של האידישקייט נעשה בטבעיות גמורה, אך ודאי ללא ויתור על הבסיס. אדם מופקר, שעושה 'מה שבא לו', הוא אפילו לא היהודי הפשוט של הבעל שם טוב.

שאלה: אבל המושג מודעות טבעית משמע שאני עושה 'מה שבא לי', אז מתי זהו דבר טוב ומתי לא?

תשובה: יש 'הפקרות דקדושה' (בה האדם מניח את עצמו בצד לטובת מה שצריך להעשות) ואפילו 'בא לי' חיובי, דוגמת העבד-הנרצע בקדושה, "בן שנעשה עבד"[כד], שאומר "אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי!"[כה], 'בא לי' לעשות נחת רוח לה' ביגיעה והתמדה, ואיני שואף לחופש אלקי של התכללות באלקות (כמבואר בחסידות).

לעומת זאת, הליכה אחרי ה'בא לי' הסתמי היא הפקרות של קליפה – היא מקור כל הרע, עד שאפשר לומר שעצם עצת הנחש הקדמוני לחוה היא 'תעשי מה שבא לך', וממילא תאכלי מהעץ הנחמד למראה וטוב למאכל – עצה שהיא מקור החטא הקדמון וכל הרע שהשתלשל ממנו!

שאלה: הרב הסביר[כו] שהיום במקום היצר והרע או הנפש הבהמית יותר מתאים המושגים "הצד המואר והצד האפל". מה זה אומר לגבי העבודה של מלחמת היצר?

תשובה: מבואר בחסידות[כז] שהיצר הרע נוהג להחליף את שמו – ואת דרך פעולתו – בכל זמן, כדי שלא יתרגלו אליו וידעו להלחם בו. הצד-האפל איננו פחות מסוכן מהיצר-הרע, ובמובן מסוים הוא גרוע ממנו – יצר הרע הוא בדרך כלל במודע (מחשבה זרה רעה, תאוה מודעות), ומקורו בנפש הוא 'העלם הרע שישנו במציאות', ואילו הצד האפל הוא 'העלם הרע שאינו במציאות', המקיף של הסט"א שהרבה יותר מונע את הגאולה מהיצר הרע הגלוי. נכון שמכיון שמדובר בהעלם שאינו במציאות הרבה יותר קל להאיר ולהפוך אותו, סגנון המלחמה הוא אחר, אבל אין כאן השלמה עם קיומו של הצד האפל או ויתור על עבודה ביחס אליו.

[ועוד בהעמקה בהתייחסות ל'צד האפל': הכלל הגדול בחסידות "מעט אור דוחה הרבה מן החשך"[כח] מתייחס בעיקר לחשך שאין בו ממש מצד עצמו, אלא הוא העדר האור בלבד, ועל כן מעט אור דוחה אותו ואף הופך אותו לאור. אמנם יש "יתרון האור מן החשך"[כט] והוא דווקא כשמתייחסים לחשך ממשי, שה' ברא כבריאה בפני עצמה בתחילת מעשה בראשית (כידוע שתי השיטות בזה[ל]), ולכן יש צד של מעלה ויתרון בהתמודדות עם היצר הרע הממשי.]

ג.      חינוך חסידי

שאלה: בחזרה לנושא של חינוך בישיבה וחינוך בכלל, תמיד מדברים על 'חינוך חסידי' בדרך החסידות וכו', מה בעצם זה אומר?

תשובה: האב-טיפוס של משפיע חסידי בישיבה הוא ר' שלמה-חיים קסלמן ע"ה[לא] (שזכיתי גם ללמוד אצלו ולשמש אותו בימיו האחרונים, ולשמוע ממנו הדרכות פנימיות חשובות).

בהתוועדויות הארוכות שלו עם בחורי הישיבה (שהיה להן סגנון מיוחד, בשונה מההתוועדויות לציבור הרחב), התוועדויות עד אור הבקר, הוא התמקד בארבעה דברים (התלויים זה בזה וקשורים זה בזה) שהם עיקר החינוך החסידי: א. רבי (התקשרות וכו'). ב. תורת החסידות (תוך הדגשה שאין חסידות בלי רבי, ושחשוב ביותר ללמוד את החסידות של הרבי). ג. תפלה בעבודה – תפלה במתינות, מתוך ניגון חסידי, תוך התקדמות איטית ויסודית לכך שהתפלה תהיה יותר אמתית (והיכולת 'לחשוב חסידות' לאורך זמן ובצורה טובה תבנה בסדר והדרגה). ד. אתכפיא, מתוך הדגשה שאתכפיא בצרכי הגוף היא קלה וטפלה יחסית, לכן העיקר הוא אתכפיא במחשבה-דבור-ראיה-שמיעה, ר"ת מדרש (כפי הסימן שהוא נתן בהם).

האתכפיא בגוף, בצרכי הגוף, יכולה גם להיות בעייתית, משום שהיא מחלישה את הגוף – והרי מורנו הבעל שם טוב הדריך "עזב תעזב עמו"[לב] – והיא מכניסה לנפש גאוה, ר"ל. לכן הדרכת החסידות היא "קדש עצמך ב[תוך ה]מותר לך"[לג], קדושת המחשבה בתוך האכילה הרגילה ("בכל דרכיך דעהו"[לד]), וממילא גם מתוך "הצנע לכת עם ה' אלהיך"[לה].

המבנה הפנימי בארבעת הדברים שמנה ר' שלמה חיים (מבנה שהוא לא פירש): רבי וחסידות היינו כתר וחכמה, קוצו של י ו-י (לכן אי אפשר להפריד ביניהם כלל, כאשר עצם ההתקשרות לרבי שייכת לדעת). 'עבודה' היא בבינה (ה עילאה), בסוד "ועבד הלוי הוא"[לו], "עבודה שבלב" מתוך התבוננות ("בינה לבא"[לז]). אתכפיא שייכת בכלל לגבורה, אך האתכפיא במדר"ש היא לכל לראש מודעות (שלא להיות מופקר במחשבה-דבור-ראיה-שמיעה), ואם כן היינו עטרא דגבורות שבדעת (לעומת אתכפיא 'קשוחה' בפועל, לרדות את עצמו במקל, השייכת לגבורה עצמה). כלומר, ארבעת היסודות הללו מכוונים כנגד כתר-חכמה-בינה-דעת.

אופי החינוך של ר' שלמה חיים לכל הנ"ל היה מתוך דוגמה אישית ובעקבותיה דרישה שינהגו כהוראותיו – "הוכח [את עצמך, ואחר כך] תוכיח את עמיתך"[לח], מתוך רצינות פנימית (והתנגדות הכי גדולה ל'חיצוניות'). זו היתה השליחות שהרבי נתן לו, והרבי אף התבטא שהלואי שכל הבחורים היו מתחנכים אצלו. הוא הדגיש שרק מי שעובד בעצמו כדבעי יוכל להיות שליח טוב ולהשפיע על הרבה אנשים, ותבע שההתקשרות לרבי תבוא רק מתוך העבודה וההכנה (כפי שהיה בחב"ד בכל השנים, וכפי שהרבי הנחה אותו – גם בניגוד לדעת אלו שטענו נגדו שהיום העיקר לנסוע לרבי בלי לדרוש שום הכנות – אך מכל מקום הכל בהתאמה ל'מהירות' שמאפיינת את הדור שלנו).

כדאי שהרוח של ר' שלמה חיים תשרה בישיבות שלנו, ושנושאי השיחה שלו יהיו הנושאים בהם יעסקו התלמידים (כבסיס עיקרי לדגשים המיוחדים שלנו בעבודת השליחות ובהנהגה הציבורית).

ד.     כיף בבית המדרש

שאלה: לסיום, נשמח להדרכה למעשה, עד כמה התלמיד צריך להרגיש מחויב לסדרי הישיבה.

תשובה: אלו דברים פשוטים שיש להתחזק בהם ("צריכין חיזוק"[לט]):

בלימוד תורה – כפי שהוקדם, הציפיה היא שכל תלמיד יעסוק בלימוד בשקידה והתמדה, בנגלה ובחסידות.

בעבודת התפלה – חלק מהמודעות הטבעית בדרך ארץ, משמעת וסדר, היא שכל תלמיד בישיבה צריך להתפלל שלש תפלות במנין של הישיבה. צריך שיישמע קול תפלה וקול תורה, ואז יהיה כיף בבית המדרש.

לצד זה, כפי האפשרות מצד סדרי הישיבה, בחור טוב ישקיע זמן גם בשליחות של הדרכה והפצה (כמו שהוסבר).

שאלה: האם לעודד את התלמידים לעשות סמיכה לרבנות?

תשובה: כן, המגמה היא שבחורים ילמדו סמיכה לרבנות (וייבחנו על כך כמקובל), בשלב המתאים, כדי שיוכלו לשמש כרבנים מורי-הוראה ויהיו מוכנים היטב לשליחותם, ללמוד על מנת ללמד ועל מנת לעשות.

שאלה: מה צריך להיות הלימוד ב'סדר חסידות' בישיבה, בנוסף לספרי הרב שאנחנו לומדים ומלמדים?

תשובה: קודם צריך להבין שסדר הלימוד בחסידות בישיבה כולל את שתי הנקודות הראשונות של החינוך החסידי כהגדרת ר' שלמה חיים (בדבריו שהובא לעיל), גם לימוד וגם 'התקשרות' (חסידות ורבי).

למעשה, צריך להיות סדר חסידות בבקר וסדר חסידות בערב. ההצעה היא שלפחות סדר הלימוד בבקר יהיה מוקדש ללימוד בספרי חב"ד (מהדברים הבסיסיים, כמו שהמלצתי לאחרונה[מ] ללמוד לפחות דבר אחד מכל אחד מהרביים, כך שלפחות בשלש-ארבע שנים של הישיבה הגדולה ילמדו את הדבר העיקרי בעיון מכל אחד מהרביים שהיו ברשימה שם, כך תהיה התקשרות פנימית לכל רבותינו נשיאינו). כמובן, בכל סדר של חסידות, צריך להיות גם שיעור וגם זמן ללמוד בחברותא.

וחותמים בברכה: יהי רצון שכל אחד ואחד מהתלמידים שי' יזכה לאור התורה, "ומתוק האור וטוב לעינים לראות את השמש"[מא] (שמש הוי', לימוד תורה בתחושת נוכחות של נותן התורה, ו'דערהער' איך שאורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד ממש[מב]).

נערך ע"י יוסף פלאי לפי רשימת הרב אדר תשפ"ה.

[א] ראה שיחות קדש תש"ל ח"ב עמ' 11.

[ב] משלי ח, לד.

[ג] במדבר יט, יד.

[ד] ברכות סג, ב. ממית אותיות תמים, זה מה שנדרש מ'תמים' בישיבה.

[ה] תענית ב, א.

[ו] שבת י, א.

[ז] צואת רבי אליעזר הגדול יז. ראה ברכות כח, ב. וראה סוד ה' ליראיו שכ"ה פ"ב הערה יט.

[ח] ויקרא יט, יח.

[ט] ויקרא כב, כא.

[י] הוספות לכש"ט (קה"ת הוצאה שלישית) אות רכז.

[יא] משלי ה, טז.

[יב] קידושין כט, ב.

[יג] לפי חולין ח, ב. וראה ערך זה באנצ"ת, וש"נ.

[יד] התוועדויות סעודת משיח, ש"פ שמיני ור"ח אייר תשע"ה.

[טו] כתר שם טוב כח.

[טז] ברכות כב, א.

[יז] כלשון הרבי הריי"צ במאמר 'באתי לגני'.

[יח] שיעור 'אמונה אהבה אחריות' (פרק ב) בגליון תרומה תשפ"ה.

[יט] שיעור אור לד' שבט תשפ"ה, נדפס בגליון משפטים תשפ"ה, עמ' 20.

[כ] מבואר באריכות בספרים מודעות טבעית והטבע היהודי.

[כא] התרגום המדוייק של פרומקייט הוא דתיות-אדיקות, אבל מוטב לומר 'יראת שמים'. לשון זו נזכרה בכ"ד, וראה לדוגמה בתחלת מאמר "רב שמואל בר רב יצחק" עם ביאורי ר"ה מפאריטש זצ"ל (נדפס בספר חתן עם הכלה).

[כב] סיפורי מעשיות, מעשה מחכם ותם.

[כג] ראה שעה"כ דרושי העמידה ג; שער היחוד פכ"ו; קומי אורי מאמר "הזמן לחילופי הכחות המבצעים". ובכ"מ.

[כד] המשך תרס"ו מאמר מו. ובכ"מ.

[כה] שמות כא, ה.

[כו] החל משיעור ר"ח שבט ע"ח.

[כז] לקומ"א תורה כה.

[כח] תניא פי"ב.

[כט] קהלת ב, יג.

[ל] ראה מפענח צפונות פ"ו סי' ב.

[לא] משפיע ראשי בישיבות תומכי תמימים למעלה מיובל שנים. מונה למשפיע עוד בידי הרבי הרש"ב ולאחר מכן בידי הריי"ץ והרבי. נפטר בי"ט אייר תשל"א. על תולדות חייו ודרכיו ראה בספר 'המשפיע ר' שלמה חיים קסלמן' מאת הרב ישראל אלפנביין.

[לב] שמות כג, ה. 'לוח היום יום' כ"ח שבט "אחת מתורות הבעש"ט: כי תראה חמור – כאשר תסתכל בעיון טוב בהחומר שלו שהוא הגוף, תראה – שונאך – שהוא שונא את הנשמה המתגעגעת לאלקות ורוחניות, ועוד תראה שהוא – רובץ תחת משאו – שנתן הקב"ה להגוף שיזדכך ע"י תומ"צ והגוף מתעצל בקיומם. ואולי יעלה בלבבך – וחדלת מעזוב לו – שיוכל לקיים שליחותו, כי אם תתחיל בסיגופים לשבור את החומריות, הנה לא בזו הדרך ישכון אור התורה, כי אם – עזוב תעזוב עמו – לברר את הגוף ולזככו ולא לשברו בסיגופים".

[לג] יבמות כ, א. אוה"ת במדבר עמ' מד (ראה אריכות גדולה בסוגיה גם במעין גנים ח"ג לפרשת קדשים – שם בהערה יא צוטט המקור הנ"ל ומקורות נוספים – ובלחיות עם הזמן ח"ג בביאור השיחה לתזריע-אחו"ק).

[לד] משלי ג, ו.

[לה] מיכה ו, ח.

[לו] במדבר יח, כג. זהר ח"א קנד, ב; לקו"ת קרח נה, ב.

[לז] הקדמת תקו"ז יז, א ("פתח אליהו").

[לח] ויקרא יט, יז. בעש"ט עה"ת פרשת קדשים אות טו.

[לט] ברכות לב, ב.

[מ] 'מענות' בנפלאות גליון בשלח תשפ"ה.

[מא] קהלת יא, ז.

[מב] לפי זהר ח"ג עג, א.