עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים

שָׁלוֹם יְלָדִים!

חֹדֶשׁ אֲדָֽר! וְהַשָּׁנָה כָּפוּל שְׁנַיִם! אֵיךְ מַתְאִים… בְּדִיּוּק כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מַתְחִילִים לִלְמֹד בַּחֻמָּשׁ עַל בְּנִיַּת הַמִּשְׁכָּן וְעַל כָּךְ שֶׁה’, אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִשְׁתּוֹקֵק לָבוֹא וְלָדוּר אִתָּנוּ – מַגִּיעַ חֹדֶשׁ אֲדָֽר. בָּרוּר, כִּי אֲדָֽר הוּא אָלֶ״ף דָּר!

תַּגִּידוּ לִי, הַדָּבָר הַזֶּה נִרְאֶה לָכֶם הֶגְיוֹנִי? לְפִי הַהִגָּיוֹן שֶׁלָּנוּ, הַתַּאֲוָה שֶׁל ה’ לָדוּר בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן שֶׁלָּנוּ אֵינָהּ מוּבֶנֶת כְּלָל. לֹא מוּזָר? לָבוֹא וְלָגוּר דַּוְקָא כָּאן, אֶצְלֵנוּ? הַאִם חֲסֵרִים לַה’ מַלְאָכִים קְדוֹשִׁים בַּשָּׁמַיִם?

נְטִיָּה מֵהַדֶּרֶךְ

אֲנִי הוֹלֵךְ בָּרְחוֹב וּפִתְאוֹם רוֹאֶה אֶת שְׁמֶלְקֶ’ה. בְּכָל פַּעַם שֶׁזֶּה קוֹרֶה לִי אֲנִי יוֹדֵעַ: זֶה בְּדִיּוּק הַסִּימָן בִּשְׁבִילִי לַעֲבֹר אֶל הַמִּדְרָכָה מִמּוּל. לָמָּה? לֹא נָעִים, אַף פַּעַם אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ הוּא יָגִיב הַפַּעַם. כֵּן, שְׁמֶלְקֶ’ה אִבֵּד לִפְנֵי שָׁנִים אֶת שְׁפִיּוּת דַּעְתּוֹ וְהוּא מִתְנַהֵג בְּצוּרָה לֹא רְגִילָה. הוּא נוֹהֵג לִפְלֹט מִשְׁפָּטִים לֹא קְשׁוּרִים אוֹ לְהַשְׁמִיעַ קוֹלוֹת מוּזָרִים. גַּם תְּנוּעוֹת הַיָּדַיִם שֶׁלּוֹ לֹא צְפוּיוֹת, וְיוֹתֵר מֵהַכֹּל – הַמַּבָּט שֶׁלּוֹ גּוֹרֵם לְךָ לְחֹסֶר נְעִימוּת. בְּקִצּוּר, לֹא נָעִים לִהְיוֹת לְצַד הִתְנַהֲגוּת שֶׁל שְׁטוּת.

לָמָּה אֲנִי נִזְכַּר לְסַפֵּר עָלָיו? נָכוֹן, הַחוּשׁ שֶׁל חֹדֶשׁ אֲדָֽר הוּא חוּשׁ הַצְּחוֹק, אֲבָל לֹא בִּגְלַל זֶה אֲנִי נִזְכָּר. בִּכְלָל, אֲנִי לֹא חוֹשֵׁב שֶׁלִּצְחוֹק עַל אֲנָשִׁים כְּמוֹ שְׁמֶלְקֶ’ה זוֹ חָכְמָה גְּדוֹלָה. צְחוֹק הוּא מַשֶּׁהוּ הַרְבֵּה יוֹתֵר רְצִינִי… אֲבָל הַהִתְנַהֲגוּת הַמְּשֻׁנָּה שֶׁל שְׁמֶלְקֶ’ה מְלַמֶּדֶת אוֹתִי מַהִי שְׁטוּת. לִפְעָמִים מִתְחַלְּפוֹת הָאוֹתִיּוֹת ש וְ-ס בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, וְזֶה אוֹמֵר לִי שֶׁשְּׁטוּת הִיא סוּג שֶׁל סְטִיָּה מִן הַדֶּרֶךְ. כָּל הָאֲנָשִׁים בָּעוֹלָם נוֹהֲגִים בְּדֶרֶךְ מְסֻיֶּמֶת, וְאִלּוּ אֲנָשִׁים כְּמוֹ שְׁמֶלְקֶ’ה סוֹטִים מֵהַדֶּרֶךְ הָרְגִילָה וְהַמְּקֻבֶּלֶת וְנוֹהֲגִים בְּדֶרֶךְ שֶׁל שְׁטוּת.

רוּחַ שְׁטוּת

שְׁמֶלְקֶ’ה אֵינוֹ דְּמוּת לְחִקּוּי, וְלָכֵן הַדֻּגְמָה מִמֶּנּוּ הִיא לִשְׁטוּת שֶׁאֵינָהּ רְצוּיָה. יֵשׁ גַּם, לְצַעֲרֵנוּ, שְׁטוּת גְּדוֹלָה מִזּוֹ. זֶה קוֹרֶה כַּאֲשֶׁר הַנְּטִיָּה הִיא לֹא רַק מֵהַדֶּרֶךְ הָרְגִילָה וְהַמְּקֻבֶּלֶת, אֶלָּא גַּם מֵהַדֶּרֶךְ הַיְּשָׁרָה וְהָאֲמִתִּית. חֲזַ”ל מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ כִּי “אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנַס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת”. ה’ יִתְבָּרַךְ סוֹלֵל עֲבוּרֵנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ הַיְּשָׁרָה, מַנְחֶה אוֹתָנוּ לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, אֲבָל לִפְעָמִים מִתְגַּבֶּרֶת בְּתוֹכֵנוּ רוּחַ שְׁטוּת וְאָנוּ עֲלוּלִים לִסְטוֹת מִן הַדֶּרֶךְ וְלִנְהֹג כְּנֶגֶד רְצוֹנוֹ.

מַהִי אוֹתָהּ רוּחַ שְׁטוּת? “נוּ, לֹא נוֹרָא, רַק פַּעַם אַחַת”, כָּךְ אֲנַחְנוּ מוֹרִים הֶתֵּר לְעַצְמֵנוּ. פַּעַם אַחַת יָצָא לִי לְדַבֵּר עִם מִישֶׁהוּ שֶׁכְּלַפֵּי חוּץ, לְפִי מָה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ וְגַם לְפִי הַלְּבוּשׁ וְהַמַּרְאֶה הַחִיצוֹנִי שֶׁלּוֹ, נִרְאֶה שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּמִצְווֹת. אֲבָל אַחֲרֵי כַּמָּה מִלִּים חַמּוֹת נִפְתַּח הַלֵּב, וְאָז אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת הַמִּשְׁפָּט הַבָּא: “מָה אַתָּה חוֹשֵׁב, אֲנִי לֹא יְהוּדִי? נִרְאֶה לְךָ?”. הוּא נִשְׁמָע מַמָּשׁ פָּגוּעַ, “תַּאֲמִין לִי שֶׁאֲנִי מַאֲמִין אֲפִלּוּ יוֹתֵר מִמְּךָ!”.

הָאֱמֶת? הוּא צוֹדֵק, הוּא יְהוּדִי. נְקֻדָּה! הַלְוַאי וְהָיִיתִי מְדַבֵּר בְּהִתְלַהֲבוּת כְּמוֹ שֶׁלּוֹ. יוֹתֵר מִזֶּה, אֲנִי יָכוֹל לְהַבְטִיחַ לָכֶם שֶׁאִם אוֹתוֹ יְהוּדִי יִצְטָרֵךְ הוּא יִהְיֶה מוּכָן לִמְסֹר אֶת נַפְשׁוֹ – מַמָּשׁ לָמוּת – עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם. אֶלָּא מָה? אוֹתוֹ יְהוּדִי מַרְשֶׁה לְעַצְמוֹ לַעֲבֹר עֲבֵרָה רַק בִּגְלַל שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁ… שֶׁאִם הוּא עוֹבֵר עֲבֵרָה הוּא לֹא מַפְסִיק לִהְיוֹת יְהוּדִי בִּגְלַל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה. “מָה, אִם לֹא בֵּרַכְתִּי בִּרְכַּת הַמָּזוֹן אֲנִי כְּבָר לֹא יְהוּדִי יוֹתֵר?! יֵשׁ גַּם יְהוּדִים כָּאֵלּוּ…”, כָּךְ הוּא מְשַׁכְנֵעַ אֶת עַצְמוֹ, וְזוֹהִי בְּעֶצֶם רוּחַ הַשְּׁטוּת.

שְׁטוּת דִּקְדֻשָּׁה

אֲבָל יֵשׁ גַּם שְׁטוּת אַחֶרֶת, וְהִיא שְׁטוּת דִּקְדֻשָּׁה. מָה הַכַּוָּנָה? כְּמוֹ הַשְּׁטוּת הָרָעָה, זוֹ סְטִיָּה מֵהַדֶּרֶךְ הָרְגִילָה, אֲבָל הַפַּעַם הִיא לַכִּוּוּן הַחִיּוּבִי. לְפִי הַדִּין יֵשׁ לִנְהֹג בְּדֶרֶךְ מְסֻיֶּמֶת, עַל פִּי מָה שֶׁנִּפְסַק בַּהֲלָכָה, אֲבָל חָסִיד אֲמִתִּי מְחַפֵּשׂ תָּמִיד לִנְהֹג ״לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין״, מֵעַל וּמֵעֵבֶר לְמָה שֶׁנִּדְרַשׁ מִמֶּנּוּ.

לְדֻגְמָה, נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב הָיָה אֶחָד כָּזֶה. הוּא קָפַץ לִפְנֵי כֻּלָּם לְתוֹךְ הַמַּיִם, וּבְעֵינַיִם רְגִילוֹת זֶה בְּהֶחְלֵט לֹא הָיָה הַמַּעֲשֶׂה הֲכִי הֶגְיוֹנִי. יִתָּכֵן וְאִם הוּא הָיָה בּוֹדֵק בְּסִפְרֵי הֲלָכָה, הוּא הָיָה מַגִּיעַ לְמַסְקָנָה שֶׁכְּלָל לֹא צָרִיךְ לִנְהֹג כָּךְ. אָמְנָם לֹא כֻּלָּם חָשְׁבוּ שֶׁיֵּשׁ לְהִכָּנַע אוֹ לַחֲזֹר לְמִצְרַיִם, אֲבָל לָלֶכֶת אֶל תּוֹךְ הַיָּם? זֶהוּ מַעֲשֶׂה שֶׁדּוֹרֵשׁ לְהַנִּיחַ אֶת הַהִגָּיוֹן בַּצַּד וְלִפְעֹל אַךְ וְרַק מִתּוֹךְ מְסִירוּת נֶפֶשׁ. אֵיךְ קוֹרְאִים לְזֶה הַיּוֹם? לַחֲשֹׁב ‘מִחוּץ לַקֻּפְסָה’, מִחוּץ לַמַּחֲשָׁבָה הַשִּׁגְרָתִית. זוֹהִי הַסְּטִיָּה הַטּוֹבָה, סְטִיָּה שֶׁל שְׁטוּת דִּקְדֻשָּׁה.

דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים

מִמִּי לְדַעְתְּכֶם אֲנַחְנוּ לוֹמְדִים אֶת הַשִּׁיטָה שֶׁל שְׁטוּת דִּקְדֻשָּׁה? מִי הָרִאשׁוֹן שֶׁעוֹשֶׂה אֶת הַמַּעֲשֶׂה הֲכִי מַפְתִּיעַ שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת? ה’ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ!

נַנִּיחַ שֶׁהֲיִיתֶם שׁוֹמְעִים בַּחֲדָשׁוֹת אֶת הַיְּדִיעָה הַבָּאָה: רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה עוֹמֵד לְהַעְתִּיק אֶת דִּירָתוֹ לִשְׁכוּנַת הָעֹנִי שֶׁבִּקְצֵה הָעִיר, וּבִמְקוֹם בֵּית רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה הַמְּפֹאָר הוּא בָּחַר לוֹ בִּקְתָּה עֲלוּבָה עִם גַּג דּוֹלֵף וּמָט לִפֹּל. רֹב הָאֲנָשִׁים הָיוּ מְרִימִים גַּבָּה. “מָה, הוּא הִשְׁתַּגֵּעַ?”. רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה הוּא הָאָדָם הַמְּכֻבָּד בְּיוֹתֵר בַּמְּדִינָה, וְלָכֵן גַּם הַמִּשְׁכָּן הָרָאוּי לוֹ חַיָּב לִהְיוֹת מְכֻבָּד. לִנְהֹג כָּךְ זוֹ שְׁטוּת, מַמָּשׁ הַטָּיָה מֵהַשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר.

וּבְכֵן, ה’ יִתְבָּרַךְ נוֹהֵג כָּךְ. הוּא בָּחַר לִבְנוֹת אֶת מִשְׁכָּנוֹ כָּאן, אֶצְלֵנוּ, בָּעוֹלָם הַגַּשְׁמִי, וּלְפִי הַהִגָּיוֹן שֶׁלָּנוּ נִרְאֶה כִּי זוֹ אָכֵן שְׁטוּת גְּדוֹלָה. כֵּן, זוֹהִי שְׁטוּת, אֲבָל שְׁטוּת דִּקְדֻשָּׁה, כָּזוֹ שֶׁמְּסֻגֶּלֶת לְדַלֵּג אֲפִלּוּ עַל הַהִגָּיוֹן. הִיא לְמַעְלָה מִכָּל טַעַם וְדַעַת. לַשְּׁטוּת הַזּוֹ יֵשׁ רֶמֶז בְּקִירוֹת הַמִּשְׁכָּן. קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן הָיוּ עֲשׂוּיִים מֵ״עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים״, וּבַחֲסִידוּת מֻסְבָּר כִּי עֲצֵי הַשִּׁטִּים מְבַטְּאִים אֶת הַ’שְׁטוּת’ הַזּוֹ.

אֲבָל אֶת הָעִקָּר שָׁכַחְתִּי לוֹמַר לָכֶם: כַּאֲשֶׁר ה’ מְדַלֵּג עַל הַהִגָּיוֹן וּבוֹחֵר לִשְׁכֹּן אֶצְלֵנוּ, הוּא רוֹצֶה ‘לְהַדְבִּיק’ אוֹתָנוּ בַּתְּכוּנָה הַזּוֹ. הוּא מְעֻנְיָן לִרְאוֹת גַּם אוֹתָנוּ מְדַלְּגִים הַחוּצָה, כָּמוֹהוּ, מִתּוֹךְ הַהִגָּיוֹן שֶׁל הָעוֹלָם. לֹא לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת רַק כִּי כָּךְ עוֹשִׂים כֻּלָּם, אֶלָּא מִתּוֹךְ בְּחִירָה וּמִתּוֹךְ רָצוֹן שֶׁה’ יִתְגַּלֶּה פֹּה.

הַבְּחִירָה שֶׁלָּנוּ בַּטּוֹב בּוֹנָה לַה’ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה בְּתוֹךְ הַלֵּב שֶׁלָּנוּ!

שֶׁנִּזְכֶּה לַהֲפֹךְ אֶת הָעוֹלָם עִם שְׁטוּת דִּקְדֻשָּׁה!

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי