עֹמֶק דַּעְתּוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר

שָׁלוֹם יְלָדִים!

הַשָּׁבוּעַ בְּפֶסַח שֵׁנִי נְצַיֵּן גַּם אֶת יוֹם הִלּוּלָתוֹ שֶׁל אֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַתַּנָּאִים – רַבִּי מֵאִיר, שֶׁנּוֹדַע גַּם בַּכִּנּוּי הַמֻּפְרְסָם ‘רַבִּי מֵאִיר בַּעַל הַנֵּס’.

רַבִּי מֵאִיר הָיָה אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַתַּלְמִידִים הַמֻּבְהָקִים שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא. הָיָה זֶה הַדּוֹר שֶׁאַחַר חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבִתְקוּפַת מֶרֶד בַּר כּוֹכְבָא בָּרוֹמָאִים. בְּאוֹתָם זְמַנִּים יָדַע עַם יִשְׂרָאֵל סֵבֶל רַב. הַיָּמִים הָיוּ עֶרֶב יְצִיאַת עַם יִשְׂרָאֵל לַגָּלוּת הָאֲרֻכָּה וּמִי שֶׁהֶעֱמִיד אֶת מָסֹרֶת הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה עַל תִּלָּהּ הָיָה רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבוּרַת הַתַּלְמִידִים – רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעָאי, רַבִּי יוֹסִי וְרַבִּי נְחֶמְיָה.

עַל דְּמוּתוֹ הַמְּיֻחֶדֶת שֶׁל רַבִּי מֵאִיר וּתְכוּנוֹתָיו אֶפְשָׁר לִכְתֹּב לְפָחוֹת אַרְבָּעָה מְדוֹרִים שׁוֹנִים… בַּמָּדוֹר שֶׁלָּנוּ נִתְבּוֹנֵן הַפַּעַם בְּאַחַת מֵהֶן – חָכְמָתוֹ הָעֲמֻקָּה.

אוּפְּס, שָׁכַחְתִּי…

אֶצְלֵנוּ בְּשִׁעוּרֵי חֶשְׁבּוֹן נוֹהֵג הָרַב שִׁמְעוֹן לְהַצִּיג לִקְרַאת סוֹף הַשִּׁעוּר שְׁאֵלָה מְאַתְגֶּרֶת, שֶׁדּוֹרֶשֶׁת מֵהַתַּלְמִיד הַמְּמֻצָּע כַּמָּה שְׁנִיּוֹת שֶׁל מַחֲשָׁבָה. בְּדֶרֶךְ כְּלָל, וְלֹא שֶׁזֶּה מַפְתִּיעַ, יָאִיר הוּא זֶה שֶׁמַּצְבִּיעַ רִאשׁוֹן, לִפְעָמִים עוֹד לִפְנֵי שֶׁמְּסַיֵּם הָרַב אֶת דְּבָרָיו. מָה לַעֲשׂוֹת? כָּכָה זֶה, הוּא הַמַּבְרִיק שֶׁל הַכִּתָּה. כָּךְ זֶה בְּדֶרֶךְ כְּלָל, אֲבָל הַפַּעַם אֲנִי רוֹצֶה לְהַצִּיג בִּפְנֵיכֶם מַחֲזֶה קְצָת שׁוֹנֶה, אוּלַי מֻכָּר גַּם לָכֶם: הָרַב הִצִּיג תַּרְגִּיל מַמָּשׁ מְסֻבָּךְ, וְשׁוּב יָאִיר כְּבָר מֵנִיף בִּדְרִיכוּת אֶת אֶצְבָּעוֹ – “הָרַב, הָרַב…” – אֲבָל הַפַּעַם כַּאֲשֶׁר קִבֵּל יָאִיר אֶת רְשׁוּת הַדִּבּוּר נֶאֱלַם הַבָּחוּר דֹּם. “אַתָּה לוֹקֵחַ אֶת הַ… וְעוֹשֶׂה… אֶהֶהֶמְ, שָׁכַחְתִּי…”, מִלְמֵל יָאִיר בִּמְבוּכָה.

אֲנִי כַּמּוּבָן לֹא רוֹצֶה לִשְׂמֹחַ לְאֵידוֹ, וְגַם עֲדַיִן בָּרוּר לִי שֶׁיָּאִיר הוּא גְּאוֹן הַכִּתָּה. בְּכָל זֹאת, מַשֶּׁהוּ פֹּה נִרְאֶה לִי מוּזָר. מַהוּ פֵּשֶׁר הַתּוֹפָעָה? לֹא חוֹשֵׁב שֶׁהוּא סְתָם הִצְבִּיעַ. נִרְאֶה כִּי בְּאוֹתוֹ רֶגַע הוּא אָכֵן יָדַע אֶת הַתְּשׁוּבָה. אָז כֵּיצַד הִצְלִיחַ יָאִיר לִשְׁכֹּחַ רַעֲיוֹן שֶׁרַק זֶה עַתָּה עָלָה בְּמוֹחוֹ? אֶת הַשִּׁכְחָה אָנוּ מַכִּירִים כַּאֲשֶׁר עוֹבֵר מֶשֶׁךְ זְמַן מֵאָז אֵרַע הַדָּבָר הַנִּשְׁכָּח, אֲבָל אֵצֶל יָאִיר לֹא הִסְפִּיקוּ לַעֲבֹר אֶלָּא שְׁנִיּוֹת סְפוּרוֹת!

לְהַמְצִיא וְלִקְלֹט

תּוֹפָעָה מִסּוּג זֶה נִקְרֵאת בַּחֲסִידוּת חָכְמָה לְלֹא בִּינָה. בְּאוֹתוֹ שַׁבְרִיר שְׁנִיָּה רִאשׁוֹן אָכֵן עָלָה יָאִיר עַל הַדֶּרֶךְ לְפִתְרוֹן הַבְּעָיָה שֶׁהִצִּיג הָרַב, הוּא מַמָּשׁ רָאָה אוֹתוֹ בְּעֵינָיו. לוּ הָיָה מַמְתִּין יָאִיר יְדִידֵנוּ עוֹד כַּמָּה שְׁנִיּוֹת וּמַקְדִּישׁ מְעַט מַחֲשָׁבָה לָרַעֲיוֹן הַמְּחֻדָּשׁ – הָיָה הַהֶסְבֵּר מִתְיַשֵּׁב בְּשִׂכְלוֹ בְּצוּרָה בְּהִירָה וּמְסֻדֶּרֶת, וּמִמֵּילָא יָכוֹל הָיָה הַהֶסְבֵּר לִהְיוֹת גַּם שָׁגוּר עַל לְשׁוֹנוֹ בְּצוּרָה בְּרוּרָה.

חָכְמָה הִיא הַכִּשָּׁרוֹן לַעֲלוֹת עַל רַעֲיוֹנוֹת חֲדָשִׁים, לְהַמְצִיא אוֹתָם. אוֹתוֹ רֶגַע בּוֹ מַבְרִיק בְּמוֹחִי רַעֲיוֹן חָדָשׁ אוֹרֵךְ שַׁבְרִיר שְׁנִיָּה, בְּדִיּוּק כְּמוֹ בָּרָק הַמְּפַלֵּחַ אֶת הַשָּׁמַיִם בִּזְמַן סַעֲרַת גְּשָׁמִים. הוּא גָּדוּשׁ וְעָצְמָתִי, אֲבָל דַּוְקָא מִשּׁוּם כָּךְ הוּא עָלוּל לְהֵעָלֵם מִמֶּנִּי כְּלֹא-הָיָה. כְּדֵי שֶׁבְּרַק הַחָכְמָה יִתָּפֵס וְיִתְיַשֵּׁב בְּמֹחִי עָלַי לְצָרֵף אֵלָיו אֶת כֹּחַ הַבִּינָה. הַבִּינָה, בְּסַבְלָנוּת וּבִמְתִינוּת, מְאַפְשֶׁרֶת לִי לְסַדֵּר אֶת הָרַעֲיוֹן הֶחָדָשׁ בְּרֹאשִׁי וְאַף לְבַטֵּא אוֹתוֹ, בִּכְתָב אוֹ בְּעַל פֶּה.

עֹמֶק דַּעְתּוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר

אֲנִי מַנִּיחַ שֶׁאֵין אֶחָד מִכֶּם שֶׁפָּתַח מַסֶּכֶת כָּל שֶׁהִיא בַּמִּשְׁנָה וְלֹא נִתְקַל בִּשְׁמוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר. הוּא מוֹפִיעַ כִּמְעַט בְּכָל פֶּרֶק מִפִּרְקֵי הַשָּׁ”ס וּבְסַךְ הַכֹּל קָרוֹב לְאַרְבַּע מֵאוֹת פַּעַם. אֲבָל הַתּוֹפָעָה הַזּוֹ אֵינָהּ מִסְתַּכֶּמֶת בְּכָךְ. לֹא פַּעַם מוֹפִיעוֹת בַּמִּשְׁנָיוֹת הֲלָכוֹת מִבְּלִי שֶׁצֻּיַּן בִּפְתִיחָתָן שְׁמוֹ שֶׁל הַתַּנָּא שֶׁשָּׁנָה אֶת אוֹתָן הֲלָכוֹת. הַגְּמָרָא מְכַנָּה אֶת אוֹתוֹ תַּנָּא נִסְתָּר בַּשֵּׁם ‘תַּנָּא קַמָּא’, אֲבָל בַּגְּמָרָא מֻסְכָּם כִּי “סְתַם מִשְׁנָה רַבִּי מֵאִיר”, כָּךְ שֶׁכַּמּוּת הַהֲלָכוֹת שֶׁנִּמְסְרוּ אֵלֵינוּ בַּמִּשְׁנָה דֶּרֶךְ רַבִּי מֵאִיר גְּדוֹלָה פִּי כַּמָּה.

מָה שֶׁמַּפְתִּיעַ עוֹד יוֹתֵר הוּא הָעֻבְדָּה הַבָּאָה: תַּלְמִידָיו שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא הִרְבּוּ לָדוּן בֵּינֵיהֶם בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וְלַחֲלֹק אֶחָד עַל הַשֵּׁנִי בִּפְסִיקַת הַהֲלָכָה וּמִשּׁוּם כָּךְ קָבְעוּ חַכְמֵי הַגְּמָרָא כְּלָלִים בַּפְּסִיקָה בֵּינֵיהֶם. וְהִנֵּה, בְּרֹב הַמִּקְרִים לֹא נִפְסֶקֶת הַהֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר! לְמַעֵט מִקְרִים חֲרִיגִים, בְּכָל פַּעַם שֶׁנִּמְצָא מַחְלֹקֶת בֵּינוֹ לְבֵין רַבִּי יְהוּדָה אוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן תִּקָּבַע הַהֲלָכָה שֶׁלֹּא כָּמוֹהוּ.

הַאִם עֻבְדָּה זוֹ מַצְבִּיעָה עַל כָּךְ שֶׁדַּרְגָּתוֹ נְמוּכָה מִשֶּׁל חֲבֵרָיו לְסַפְסַל הַלִּמּוּד? שׁוּב הַפְתָּעָה: הַהֵפֶךְ הוּא הַנָּכוֹן! “גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם”, צִיְּנוּ הַתַּלְמִידִים בַּדּוֹרוֹת הַבָּאִים, “שֶׁאֵין בְּדוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר כְּמוֹתוֹ”. הַסִּבָּה שֶׁלֹּא נִקְבְּעָה הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר הִיא מִשּׁוּם שֶׁ”לֹא עָמְדוּ חֲבֵרָיו עַל סוֹף דַּעְתּוֹ”. חָכְמָתוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר עֲמֻקָּה בְּיוֹתֵר, וְדַוְקָא מִשּׁוּם כָּךְ לֹא הִצְלִיחוּ חֲבֵרָיו לְיַשֵּׁב בְּהַצְלָחָה בְּדַעְתָּם אֶת סְבָרוֹתָיו הַחֲרִיפוֹת!

בָּנִים אַתֶּם

אֲבָל לְכָל כְּלָל יֵשׁ יוֹצֵא מִן הַכְּלָל: בַּגְּמָרָא מוֹפִיעָה אַחַת הַמַּחְלוֹקוֹת בֵּין רַבִּי מֵאִיר לַחֲבֵרוֹ, רַבִּי יְהוּדָה (שֶׁיּוֹם הִלּוּלָתוֹ חָל גַּם הוּא בְּאוֹתוֹ תַּאֲרִיךְ!) וְהִיא הַיַּחַס לִיהוּדִי שֶׁכָּשַׁל וְעָבַר עַל רְצוֹנוֹ שֶׁל ה’. רַבִּי יְהוּדָה טוֹעֵן כִּי בְּמִקְרִים חֲמוּרִים מְאַבֵּד אוֹתוֹ יְהוּדִי אֶת הַתֹּאַר ‘בֵּן’. יֶשְׁנָם מַעֲשִׂים, לְדַעַת רַבִּי יְהוּדָה, שֶׁסּוֹתְרִים אֶת תֹּאַר הַכָּבוֹד הַזֶּה וְגוֹרְמִים לַחוֹטֵא לְהַפְסִיד אוֹתוֹ. רַבִּי מֵאִיר חוֹלֵק בְּתֹקֶף: “בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ קְרוּיִים בָּנִים”. יְהוּדִי בְּכָל מַצָּב שֶׁלֹּא יִהְיֶה הוּא בֵּן שֶׁל ה’. הוּא יָכוֹל לְהִקָּרֵא ‘בֵּן חוֹטֵא’ אוֹ ‘בֵּן רָשָׁע’, אֲבָל בֵּן הוּא הָיָה וּבֵן יִשָּׁאֵר לְעוֹלָם וָעֶד!

כְּנֶגֶד הַכְּלָלִים הַיְּדוּעִים נִפְסֶקֶת הַהֲלָכָה בְּמַחְלֹקֶת זוֹ דַּוְקָא כְּרַבִּי מֵאִיר! אֵיךְ אוֹמְרִים? “אַהֲבָה מְקַלְקֶלֶת אֶת הַשּׁוּרָה” – אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל הָעֲמֻקָּה שֶׁל רַבִּי מֵאִיר מְפֵרָה אֶת הַכְּלָלִים הַיְּדוּעִים. וְרֶמֶז חָבִיב לְקִנּוּחַ: אַהֲבָה (=13) כָּפוּל חָכְמָה (=73) שָׁוֶה בְּחֶשְׁבּוֹן גֵּימַטְרְיָא אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל!

שֶׁנִּזְכֶּה לְעֹמֶק חָכְמָתוֹ וּלְאוֹר אַהֲבָתוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר!

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי