רב, חבר, אדם

יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר: עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת.

החבר הטוב הוא מישהו קרוב שאפשר להתייעץ איתו בדברים הכי אישיים ועמוקים. כך קבע אדמו”ר האמצעי בין החסידים את עניין החברות, שכל אחד יספר לשני את ‘נגעי לבבו’, וכך יוכלו שניהם יחד לטכס עצה להפטר ממדה רעה וכדו’.

במסורת החסידית קיימת דמות המשפיע, מורה דרך בעבודת ה’. למעשה, המשפיע שייך ל’רב’ במשנה, כאשר הרב יכול להתחלק לשנים: רב פוסק הלכה ומשפיע בעבודת ה’. עשה לך רב ועשה לך משפיע. מעל הרב והמשפיע נמצאת דמותו של הרבי, שהמשפיע עצמו בטל כלפיו.

אכן, גם החבר דומה קצת למשפיע, שהרי הוא מסייע לטכס עצה, וכך שני החברים משפיעים זה לזה. כיוצא בזה, גם המשפיע צריך להיות חבר! מורה בכיתה צריך לדעת להיות גם חבר של התלמידים, ולדבר איתם ‘בגובה העינים’.

חבר ורב

החבר עוזר לאדם להגיע אל הרב. כך אמר הרבי המהר”ש “חבר הוא בבחינת מורה דרך מה לשאול את הרב, ועוזר לקיים בפועל ממש את מה שהרב מצוה”. והרמז: במלה חבר נמצאת המלה רב.

מערכת היחסים עם הרב מושתתת גם על בחירה נכונה של התלמיד, מה לשאול את הרב, כיצד להציג לפניו את הדברים וכיצד ליישם את דברי הרב בפועל. כאן מגיע מקומו של החבר –  הרב מלמד לבחור נכון והחבר מלמד איך להגיע אל הרב.

משניהם יחד, הרב והחבר, “עשה לך רב וקנה לך חבר” – מגיעים להמשך “והוי דן את כל האדם לכף זכות”. היחס לזולת, ובעצם למציאות כולה (“כל האדם”), צריך להיות בקו החסד והזכות. זו הבחירה הנכונה ליישום בחיים, בהתאם להוראת הרב ועצת החבר – להתייחס נכון לזולת, וכך המציאות ‘מחזירה’ יחס חיובי אלינו. כשאני מתייחס לזולת בכף זכות, הזכות והחסד חוזרות אלי.

אחר דקדושה

ראשי התבות רב חבר אדם מצטרפים (בהיפוך הסדר) למלה אחר. פעמים רבות, המלה אחר מופיעה בהקשר שלילי (כמו “אלהים אחרים”, אחר בניגוד ל”הוי’ אחד“), אך יש גם אחר בקדושה, כמו לדעת איך להתייחס לאחר, לדון אותו לכף זכות.

בכללות, האחור של הקדושה הוא סוד הבחירה. “אחור וקדם צרתני” – בחינת קדם, פנים, היא הידיעה האלוקית. כשאנו נמצאים במצב מוחלט של “פנים בפנים” עם ה’, אזי הכל כלול בידיעת ה’. אך כאשר אנו נמצאים מעט ב”אחור”, אזי יש מקום מכריע לבחירה האנושית. לכן ברא ה’ את האדם גם עם צד האחור, כדי לתת מקום אמיתי לבחירה. כאמור, כדי לבחור נכון צריך הוראה והדרכה, “עשה לך רב וקנה לך חבר”, ואז ליישם נכון “והוי דן את כל האדם לכף זכות”.

בפנימיות, יש להקביל את הדמויות שהוזכרו כאן כנגד עולמות אבי”ע ושם הוי’: במבט של עולם האצילות הכל כלול בידיעת ה’, בחינת פנים. היחס לרבי הוא בבחינת עולם האצילות, כאשר החסיד בטל לרבי (הבטל לה’) וכאילו אינו בעל בחירה (בטול הוא פנימיות החכמה, י בשם הוי’). בהמשך, בעולמות התחתונים בי”ע יש את האחור ויכולת הבחירה שלנו. בעולם הבריאה, העולם השכלי, שייכת ההוראה “עשה לך רב” (כנגד ה עילאה, כאשר המשפיע הוא באמא עילאה והרב הפוסק בתבונה). בעולם היצירה, עולם המדות והרגשות, שייך התחום של יחסי אנוש, “וקנה לך חבר” (ו בשם הוי’). ובעולם העשיה, בו אנו נמצאים בפועל ורוב המעשים בו נראים שליליים, נאמר “והוי דן את כל האדם [גם הרחוק ביותר] לכף זכות” (ה אחרונה בשם הוי’).