שׂוֹם תָּשִׂים

תַּרְיָג הַמִּצְווֹת שֶׁלָּנוּ מְגֻוָּנוֹת מְאוֹד. חֶלְקָן שַׁיָּכוֹת לִזְמַנִּים מְסֻיָּמִים, כְּמוֹ שַׁבָּתוֹת וְחַגִּים; חֶלְקָן קְשׁוּרוֹת לְמַצָּבִים אוֹ מִקְרִים מְיֻחָדִים, כְּמוֹ הֲשָׁבַת אֲבֵדָה אוֹ מִצְוַת צְדָקָה; חֶלְקָן מֻטָּלוֹת רַק עַל אֲנָשִׁים מְסֻיָּמִים, כְּמוֹ מִצְווֹת שֶׁרַק הַגְּבָרִים חַיָּבִים בָּהֶן וְהַנָּשִׁים פְּטוּרוֹת.

הַיּוֹם רָצִיתִי שֶׁנִּלְמַד עַל סוּג מִצְווֹת אֶחָד וּמְיֻחָד בְּמִינוֹ – מִצְווֹת הַצִּבּוּר. אֵלוֹ מִצְווֹת שֶׁחוֹבַת הַבִּצּוּעַ שֶׁלָּהֶן מֻטֶּלֶת עַל הַצִּבּוּר כֻּלּוֹ. מִי הוּא הַצִּבּוּר? אֲנִי, אַתָּה, הַשָּׁכֵן, הַמֻּסׇכְנִיק מִשְּׂדֵרוֹת, הַחַקְלַאי מֵהַצָּפוֹן אוֹ הָרוֹפֵא מִתֵּל אָבִיב. הַמְּיֻחָד בְּמִצְווֹת אֵלּוּ, הוּא שֶׁמִּצַּד אֶחָד חַיָּב בָּהֶן כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאִתָּנוּ, אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי אִי אֶפְשָׁר לְקַיֵּם אוֹתָן אֶלָּא אִם כֵּן כֻּלָּנוּ, כָּל עַם יִשְׂרָאֵל, נִתְאַחֵד לְשֵׁם כָּךְ. עוֹד מַשֶּׁהוּ יִחוּדִי הוּא, שֶׁבְּמִצְווֹת אֵלּוּ אָנוּ מְחֻיָּבִים רַק בְּאַרְצֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה. יוֹדְעִים לָמָּה? מִשּׁוּם שֶׁרַק כָּאן אָנוּ נִקְרָאִים צִבּוּר!

בְּפָרָשַׁת שׁוֹפְטִים אָנוּ פּוֹגְשִׁים אֶת הָרִכּוּז הַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר בַּתּוֹרָה שֶׁל מִצְווֹת מִסּוּג זֶה, וְהַבּוֹלֶטֶת בֵּינֵיהֶן, וְהִיא גַּם הָרִאשׁוֹנָה בַּתּוֹר לְבִצּוּעַ, הִיא לְלֹא סָפֵק מִצְוַת הַעֲמָדַת מֶלֶךְ – “שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ”.

חֹפֶשׁ – מוֹעִיל אוֹ מַזִּיק?

מִי לֹא אוֹהֵב שִׁעוּר חָפְשִׁי? הַמְּנַהֵל נִכְנָס לַכִּתָּה וְאוֹמֵר: “יְלָדִים, סְלִיחָה, אֲבָל הָיְתָה אֵיזוֹ תַּקָּלָה, הַמּוֹרֶה לְחֶשְׁבּוֹן לֹא יַגִּיעַ לַשִּׁעוּר. כָּל אֶחָד רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת מָה שֶׁהוּא רוֹצֶה, בִּתְנַאי שֶׁלֹּא יוֹצְאִים מֵהַכִּתָּה”. מַכִּירִים? “יֶ-שְׁ-שְׁ-שׁ…”, וַאֲנִי כְּבָר אוֹטֵם אֶת הָאָזְנַיִם לְסַנֵּן אֶת עָצְמַת הַצָּהֳלָה… אָכֵן, קְצָת חֹפֶשׁ לֹא מַזִּיק, וְאִם יוֹדְעִים כֵּיצַד לְנַצֵּל אוֹתוֹ הוּא גַּם יָכֹל לְשַׁמֵּשׁ אִוְרוּר מוֹעִיל וְחִיּוּבִי. לֹא מִזְּמַן הָיָה לָנוּ אֶחָד אָרֹךְ כַּזֶּה…

אֲבָל אִם כְּבָר הִזְכַּרְתִּי אֶת הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל אֲנִי חַיָּב לְתָאֵר לָכֶם בֹּקֶר שִׁגְרָתִי מֵהַשָּׁבוּעַ הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַחֹפֶשׁ. סִיַּמְתִּי אֶת מַטְּלוֹת הַבֹּקֶר – תְּפִלָּה, אֲרוּחַת בֹּקֶר וְלִמּוּד יוֹמִי – וְשׁוּב אֲנִי מְחַפֵּשׂ בְּקַדַּחְתָּנוּת עִסּוּק מְעַנְיֵן. “אוּף, אִמָּא, מְשַׁעֲמֵם לִי…”. אֲנִי יוֹשֵׁב עַל הַסַּפָּה וּמְנַסֶּה לִקְרֹא בַּפַּעַם הָרְבִיעִית אֶת אוֹתוֹ סֵפֶר. לְיָדִי יוֹשֵׁב מוֹיְשִׁי, אָחִי, וְגַם הוּא בְּמַצַּב שִׁעֲמוּם מִתְקַדֵּם לְמַדַּי. עוֹבְרוֹת שְׁתֵּי דַּקּוֹת וּכְבָר הָרַגְלַיִם שֶׁלָּנוּ מִתְקָרְבוֹת אַחַת לַשְּׁנִיָּה וּמִיָּד – “אִמָּא, מוֹיְשִׁי מֵצִיק לִי…”, “אִמָּא, לֹא נָכוֹן, זֶה רָזִי הִתְחִיל…”. בְּעִבְרִית פְּשׁוּטָה: “הַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי שִׁעֲמוּם וְהַשִּׁעֲמוּם לִידֵי חֵטְא”.

כֵּן, כָּל דָּבָר טוֹב צָרִיךְ לָבוֹא בְּמִדָּה. גַּם הַשּׁוֹקוֹלָד הֲכִי טָעִים וּמָתוֹק הוֹפֵךְ בַּסּוֹף לְמָרִיר, וְכָךְ גַּם הָיָה קוֹרֶה אִם הָיוּ לָכֶם שִׁעוּרִים חָפְשִׁיִּים כָּל הַיּוֹם. מָה קוֹרֶה כַּאֲשֶׁר הַשִּׁעֲמוּם גּוֹבֵר וְעִמּוֹ חִכּוּכִים וּמְרִיבוֹת וְאֵין בַּחֶדֶר אַף מְבֻגָּר אַחְרָאִי שֶׁיִּפְתֹּר אוֹתָם? אֲנִי חוֹשֵׁב, שֶׁגַּם יְלָדִים שֶׁלֹּא אוֹהֲבִים מִי-יוֹדֵעַ-מָה לִמּוּדִים יוֹדוּ שֶׁעָדִיף שֶׁיִּהְיֶה מַשֶּׁהוּ מֵאֲשֶׁר סְתָם וּכְלוּם, וְשׁוּב כְּלוּם וּסְתָם.

מִסְגֶּרֶת וּמַטָּרָה

הַמְּבֻגָּרִים לִפְעָמִים קוֹרְאִים לְכָךְ ‘מִסְגֶּרֶת’. צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ לַיְּלָדִים כְּלָלִים וּגְבוּלוֹת בְּרוּרִים, שֶׁיֵּדְעוּ מָה אָסוּר וּמָה מֻתָּר, כְּדֵי שֶׁלֹּא כָּל אֶחָד יַעֲשֶׂה מָה שֶׁעוֹלֶה עַל רוּחוֹ וְהַהֶפְקֵרוּת תַּחְגֹּג. אֲבָל הָאֱמֶת הִיא שֶׁאוֹתָהּ מִסְגֶּרֶת אֵינָהּ הַכֹּל, אֶלָּא רַק הַתּוֹצָאָה. כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה מִסְגֶּרֶת צָרִיךְ מִישֶׁהוּ לְיַצֵּר אוֹתָהּ, לְהִתְאַמֵּץ וְלִדְאֹג שֶׁהִיא תִּהְיֶה, וּמִי שֶׁעוֹשֶׂה זֹאת פּוֹעֵל מִתּוֹךְ מַטָּרָה. לְמָשָׁל, לַמּוֹרֶה בַּכִּתָּה יֵשׁ מַטָּרָה – שֶׁהַיְּלָדִים יִלְמְדוּ תּוֹרָה. זֶה יִקְרֶה לְבַד? בְּדֶרֶךְ כְּלָל לֹא. כְּדֵי לְהַשִּׂיג אֶת הַמַּטָּרָה הַחֲשׁוּבָה הַזּוֹ מְגַיֵּס הַמּוֹרֶה אֶת מֵיטַב כֹּחוֹתָיו, אֶת כֹּשֶׁר הַלִּמּוּד שֶׁלּוֹ, אֶת יְכֹלֶת הַהַסְבָּרָה וְהַשִּׁכְנוּעַ שֶׁלּוֹ, אֶת הֲטָלַת הַסַּמְכוּת וְלִפְעָמִים אֲפִלּוּ אֶת חוּשׁ הַהוּמוֹר.

כָּךְ הוּא לֹא רַק אֵצֶל הַמּוֹרֶה בַּכִּתָּה. גַּם לַגַּבַּאי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת יֵשׁ מַטָּרָה – שֶׁמִּנְיְנֵי הַתְּפִלָּה יִתְקַיְּמוּ כְּסִדְרָם וּכְהִלְכָתָם, מִתּוֹךְ הָאֲוִירָה הַמַּתְאִימָה, וְלָכֵן הוּא גַּם קוֹבֵעַ אֶת לוּחַ זְמַנֵּי הַתְּפִלּוֹת וְאֶת מְקוֹם מִשְׂחֲקֵי הַיְּלָדִים. אִישׁ וַעַד הַבַּיִת בְּבִנְיַן הַמְּגוּרִים מְעֻנְיַן לְאַפְשֵׁר לָנוּ מְגוּרִים בִּתְנָאִים נוֹחִים, עִם חַדְרֵי מַדְרֵגוֹת נְקִיִּים וּמַעֲלִיּוֹת תְּקִינוֹת וּבְטוּחוֹת, וְלָכֵן הוּא גַּם גּוֹבֶה כֶּסֶף מִכָּל דַּיָּר.

מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם

גַּם מְדִינוֹת צְרִיכוֹת מִישֶׁהוּ שֶׁיַּנְהִיג אוֹתָן, שֶׁיִּקְבַּע כְּלָלִים כֵּיצַד תִּתְנַהֵל אַרְצוֹ. נַנִּיחַ שֶׁאֲנִי נוֹרָא מְמַהֵר לַחֲתֻנָּה מִחוּץ לָעִיר וְלָכֵן לוֹחֵץ עַל דַּוְשַׁת הַגָּז וְנוֹסֵעַ בִּמְהִירוּת מֻפְרֶזֶת. מָה הַבְּעָיָה? אֲנִי יוֹדֵעַ לְהִזָּהֵר. לֹא. אִם כָּל אֶחָד יֵדַע לְהִזָּהֵר נִמְצָא בַּסּוֹף אֶת עַצְמֵנוּ תְּקוּעִים בִּפְקָק עֲנָק, שֶׁנִּגְרַם מִ… תְּאוּנָה שֶׁל מִישֶׁהוּ חָכָם שֶׁ”יָּדַע לְהִזָּהֵר”… לָכֵן צָרִיךְ לָבוֹא מַנְהִיג שֶׁיִּקְבַּע וְיַחֲלִיט אֵיךְ נוֹסְעִים בַּכְּבִישׁ, וְגַם כֵּיצַד לְהַעֲנִישׁ אֶת מִי שֶׁלֹּא יַעֲמֹד בַּכְּלָלִים. אֵיךְ אוֹמְרִים חַזַ”ל? “אִלְמָלֵא מוֹרָאָה שֶׁל מַלְכוּת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בְּלָעוֹ”.

כְּמוֹ בִּכְבִישׁ, עַל הַמַּנְהִיג לִדְאֹג לְעוֹד הֲמוֹן תְּחוּמִים – שֶׁהַצָּבָא יִהְיֶה חָזָק וְיוּכַל לְהָגֵן מִסַּכָּנוֹת וּמֵאִיּוּמֵי מִלְחָמָה, שֶׁהַשּׁוּק יְשַׂגְשֵׂג וְתִהְיֶה בּוֹ עֲבוֹדָה וּפַרְנָסָה מַסְפֶּקֶת לְכָל הָאֶזְרָחִים, שֶׁהָאָרֶץ תִּהְיֶה מְיֻשֶּׁבֶת וְיִהְיוּ בָּהּ דֵּי בָּתִּים לִמְגוּרֵי הַתּוֹשָׁבִים וָעוֹד.

אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱלֹקֶיךָ

כָּל מָה שֶׁאָמַרְנוּ נָכוֹן לְכָל הָאֲנָשִׁים בָּעוֹלָם, לֹא רַק לִיהוּדִים. וְאָכֵן, גַּם בָּעוֹלָם הֶעָתִיק מָלְכוּ מְלָכִים עַל מְדִינוֹת. הָיוּ טוֹבִים יוֹתֵר וְהָיוּ פָּחוֹת, אֲבָל הַמַּטָּרָה שֶׁל כֻּלָּם הָיְתָה לְאַפְשֵׁר לִבְנֵי הָאָדָם לִחְיוֹת יוֹתֵר טוֹב.

הַאִם זֶה מַסְפִּיק לָנוּ? וַדַּאי שֶׁלֹּא. לֹא סוֹד, וְכָל מִי שֶׁכְּבָר לָמַד סֵפֶר שְׁמוּאֵל יוֹדֵעַ, שֶׁה’ לֹא כָּל כָּךְ שָׂמַח לִשְׁמֹעַ אֶת עַם יִשְׂרָאֵל מְבַקֵּשׁ לְהַעֲמִיד לוֹ מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִים. הוּא אוֹמֵר לִשְׁמוּאֵל הַנָּבִיא, אֵלָיו פָּנוּ יִשְׂרָאֵל בְּבַקָּשָׁה זוֹ, כִּי בַּקָּשָׁתָם הִיא בְּעֶצֶם מְאִיסָה בַּה’.

מַדּוּעַ? כִּי כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, מֶלֶךְ נֶעֱמַד כְּדֵי לְהַשִּׂיג מַטָּרָה. הַמֶּלֶךְ נִקְרָא בְּשֵׁם זֶה מִשּׁוּם שֶׁתַּפְקִידוֹ הוּא לְהוֹלִיךְ וּלְהוֹבִיל אוֹתָנוּ, עַם יִשְׂרָאֵל, לְמִלּוּי הַמַּטָּרָה הַמְּיֻחֶדֶת לָנוּ. נָכוֹן שֶׁאָנוּ צְרִיכִים צָבָא חָזָק, כַּלְכָּלָה בְּרִיאָה וְתַחְבּוּרָה זוֹרֶמֶת, אֲבָל הַאִם לְשֵׁם כָּךְ בִּלְבַד הִגַּעְנוּ לְכָאן?

לְעַם יִשְׂרָאֵל וּלְכָל יְהוּדִי תַּפְקִיד יִחוּדִי – לַעֲשׂוֹת לַה’ יִתְבָּרַךְ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים. אֲנִי וְאַתָּה עוֹשִׂים זֹאת כַּאֲשֶׁר אָנוּ נוֹתְנִים צְדָקָה אוֹ לוֹמְדִים וּמִתְפַּלְּלִים בְּכַוָּנָה. כָּךְ אָנוּ בּוֹנִים לַה’ בַּיִת בְּתוֹכֵנוּ, בַּלֵּב שֶׁלָּנוּ. אֲבָל תָּאֲרוּ לָכֶם אֵיזוֹ עָצְמָה וּקְדֻשָּׁה מִתְגַּלּוֹת כַּאֲשֶׁר נָקוּם כֻּלָּנוּ יַחַד, כְּצִבּוּר, וְנִבְנָה לַה’ בַּיִת בַּמָּקוֹם הַמְּיֹעָד – אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ!

לְשֵׁם קִיּוּם הַמַּטָּרָה הַזּוֹ אָנוּ צְרִיכִים מֶלֶךְ. בְּסֵפֶר הַזֹּהַר מוּבָא, כִּי הַהוֹרָאָה “שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ” מִתְפָּרֶשֶׁת כָּךְ: “‘שׁוֹם’ – לְעֵלָּא [=לְמַעְלָה], ‘תָּשִּׂים’ לְתַתָּא [=לְמַטָּה]”. מָה הַכַּוָּנָה? שֶׁהַעֲמָדַת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ דּוֹמָה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם. בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה אָנוּ מַמְלִיכִים עָלֵינוּ אֶת ה’ לְמֶלֶךְ, וּכְהֶמְשֵׁךְ יָשִׁיר לְכָךְ אָנוּ מְעֻנְיָנִים בְּמֶלֶךְ, מַנְהִיג צַדִּיק שֶׁה’ בּוֹחֵר בּוֹ. הַמֶּלֶךְ הָאֲמִתִּי, לוֹ אָנוּ מְיַחֲלִים, הוּא אֶחָד כַּזֶּה שֶׁ”אֵין מֵעָלָיו אֶלָּא ה’ אֱלֹקָיו”. נִכָּר עָלָיו כִּי הַמַּטָּרָה הָעִקָּרִית שֶׁעוֹמֶדֶת מוּל עֵינָיו הִיא לְהוֹלִיךְ אֶת כֻּלָּנוּ, בְּהִתְלַהֲבוּת וּבְחֵשֶׁק, לַחֲזֹר וְלִכְרוֹת בְּרִית עִם ה’ וּלְהָבִיא אֶת הַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה.

שֶׁנִּזְכֶּה בִּמְהֵרָה לְמַנְהִיג צַדִּיק שֶׁיַּמְלִיךְ אֶת ה’ עָלֵינוּ!

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי