ללמוד וללמד | קבלתי לאחרונה הצעה ללמד בישיבה ולהדריך בחורים בעבודת ה'. הבעיה שאני מרגיש שאני עצמי לא מתוקן ולכן לא שייך שאני אדריך מישהו אחר בעבודת ה', לכאורה יש בזה מימד של צביעות. מה עליי לעשות?

כשרב נדרש להעביר שיעור בגמרא או כל מקצוע תורני אחר, עליו לשבת ללמוד את הסוגיה בכדי להכין את השיעור. הלימוד על מנת ללמד מסב את תשומת ליבו של הרב לפרטים שלא היה שם לב אליהם אם היה לומד לעצמו, שכן כל העת הוא מתבונן בסוגיה על מנת שתהיה בהירה דיה כדי להסביר אותה לתלמידיו החוצה, ולא רק להבין בשכלו פנימה. אותו תהליך מתרחש כשאדם נדרש להדריך את זולתו בדרכי העבודה, בשפלות ובשמחה, העיסוק והלימוד של הנושאים הפנימיים פועל גם על המלמד ומקדם אותו בעבודת ה' ובדבקות בו.

גם בלימוד המשותף עם התלמידים, מתבהרים ומתחדדים הדברים עקב שאלותיהם של התלמידים שנוגעות בנקודות הכי יסודיות בסוגיה, הן בנגלה והן בדרכי העבודה, כמו שאמרו חז"ל, "אמר רבי חנינא, הרבה למדתי מרבותי, ומחבירי יותר מרבותי, ומתלמידי יותר מכולן" (תענית ז, א).

ככלל, זו היתה ההדרכה של הרבי מליובאוויטש, "אתה יודע את האות א', תלמד א' ". כל מפעל השליחות של הרבי בנוי בצורה זו שעל ידי לימוד התורה ודרכי העבודה החוצה לזולתו, פועל הדבר ב'אור חוזר' על השליח עצמו ומעורר אותו לשוב בתשובה שלימה.

בנוגע למחשבה ש'אני לא ראוי ללמד', הרי שאדרבא, הכרת פחיתות ערכו האמיתי, הינה נקודת המוצא הנכונה של המשפיע. כך יש לפרש לענייננו את מאמר חז"ל, "אמר ריש לקיש קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים" (ב"מ קז, ב). היה אמיתי עם עצמך – שתמיד יעמוד לנגד עיניך חסרונך ושפלותך – ועל ידי זה תוכל להשפיע על תלמידיך שיהיו אמיתיים עם עצמם וידעו את מדרגתם וחסרונם, כידוע אצל חסידים שתמצית ספר התניא היא 'אל תהיה שוטה' – היינו דע את מדרגתך האמתית.

על דרך זה מפרש ב'נעם אלימלך' את דברי משה לאהרן (רש"י לפרשת שמיני) "למה אתה בוש? לכך נבחרת". דווקא משום שאתה בוש ונדמה לך שאינך ראוי, לכן נבחרת לתפקידך.

חשוב שמלבד העיסוק בחומר אותו אתה מלמד, שיהיה לך שיעור קבוע בחסידות יחד עם רב או אברך מבוגר יותר.

לכן, אם מציעים לך תפקיד ללמד בישיבה, כדאי לך מאוד לקבל את ההצעה, ואל לך לחשוש מגיל צעיר והרגשת חוסר בשלות. בעזרת ה' תהיה בכך תועלת גם לתלמידים וגם לך.

תבשר בשורות טובות בכל האמור.