שלהבת עולה מאליה

הורים רבים מוטרדים ממה שעובר על בניהם ועל בנותיהם בתקופה המכונה “גיל ההתבגרות”. הילד שהיה כל כך תמים, כל כך אהב להקשיב ולשמוע, הילדה שכל כך העריצה את ההורים והיתה קשורה אליהם, פתאום משתנים, פתאום נכנסים אל “עולם אחר”: פחות מקשיבים להורים, פחות מתעניינים במה שיש להם להגיד, מסגלים לעצמם מושגים והרגלים ממקומות אחרים.

כמובן, כמו בכל סוגיה נפשית, יש למצב הזה גורמים שונים וסיבות שונות, וכאן נתייחס לאחד ההיבטים המשמעותיים שבהם:

שני סוגים של השפעה

תורת הנפש של החסידות מלמדת כי ישנם שני אופנים עיקריים של יחסי השפעה:

א.”העלם וגילוי” – באופן הזה, המשפיע מביא את עולמו אל מעגלים הולכים ומתרחבים. למשל, מורה המלמד את תלמידיו מרחיב את נוכחות הידע שלו אל מוחם של התלמידים – מקום בו לא היה גלוי קודם לכן. במידה רבה, גם היחסים שבין הורים לבין ילדים קטנים דומים לסוג השפעה זה – ההורים מלמדים את הילדים, מעבירים אליהם הרבה ידע, וניתן לומר שהילדים “מצטטים את ההורים” לא מעט.  

באופן השפעה כזה, ככל שישנה קרבה והזדהות בין המשפיע למקבל ההשפעה גדלה ומתעצמת. וכן, ככל שאנו מכירים יותר את המקבל אנו יכולים לדעת על עולמו של המשפיע, כפי שאומרים חז”ל (סוכה נו, ב) כי שיחה של ילד בשוק – או מאביו או מאמו.

ב.”עצם והתפשטות” – באופן הזה, נוכחותו של המשפיע מופיעה במפתיע במקומות מרוחקים ממנו. זאת באופן של “יש מאין” – לא ניתן לראות כי הדברים עברו באופן ישר מהמשפיע אל המקבל. כאן המשפיע מעונין להעביר למקבל לא את התכנים והידע שלו, אלא את עצם הכחות והתכונות שלו. עיקר היחס שבין הורים לילדים שואף להיות מהסוג הזה. כך, ניתן לראות אדם בוגר שמדבר דברים שאביו מעולם לא דיבר, אבל “רק בנו של פלוני יכול לומר אותם”.

באופן השפעה הזה, עיקר ההופעה של המקבל ניכרת דווקא כאשר הוא מתרחק מהמשפיע. דווקא עזיבתו של המשפיע את המגע הישיר עם המקבל, היא שמאפשרת את הופעת תכונותיו אצל המקבל.

שני מנהיגים – שני שושבינים

במידה רבה, משפיע או מנהיג מהסוג הראשון פועל “מלמעלה למטה” – הוא מביא את האמת ואת הידע שלו, ומעונין להנחיל אותו אצל הקהל שעדיין לא נחשף אליהם. המנהיג שמשקף באופן העמוק ביותר את האופן הזה הוא משה רבנו, אשר עולה להר ומביא לעם את התורה. כך, לקראת המפגש עם העם.

לעומתו, אהרן הכהן מתאפיין בהיותו “שושבינא דמטרוניתא” – שושבינה של הכלה – הוא המעורר את הרצון והחיפוש אצל העם לצאת לקראת המפגש ולשמוח בשמחת קבלת התורה. בפרשתנו נרמז הדבר בתיאור תפקידו של אהרן “להעלות את הנרות” – הנרות הן המדות וכחות הרגש של ישראל, ואהרן הכהן הוא המעורר אותן ומעלה אותן נוכח ה’.

והנה, חז”ל דורשים כי העלאת הנרות צריכה להיות באופן כזה אשר מתוך עבודתו של הכהן המדליק, תהיה ה”שלהבת עולה מאליה”. עיקר מטרת פעולתו של אהרן היא שהשלהבת כבר לא תהיה זקוקה לנוכחותו ותעלה מן הנר כביכול “בכחתיו שלו”. מה שמתאים לאמור לעיל על האופי של עבודה כזו, עבודה של “יש מאין”.

מפגש דרך המרחק

ונחזור אל המתבגרים שלנו:

כאמור, עיקר היחס שבין ההורים לבין הילדים הוא באופן של “עצם והתפשטות”, אופן בו עיקר ההצלחה של ההשפעה מתגלה דוקא כאשר מתרחק המשפיע – ההורה – ואז אנו רואים כי אצל המושפע “השלהבת עולה מאליה”. גיל ההתבגרות הוא הזמן בו נפתח פער מסוים בין ההורים לילדים. אם נדע להתבונן נכון, נבין כי ישנה ברכה מרובה בפער הזה, ובהזדמנות של הנער והנערה לגלות איך הדברים מתעוררים מתוך עצמם. אמנם במקרים רבים ישנם סיבוכים תוך כדי מהלך ההיפרדות העדין הזה, אבל אם נאמין בחשיבות ההתעוררות מלמטה, ובאופן המפתיע שאנחנו עומדים לגלות את עולמנו וערכינו כאשר הוא צומח, יש מאין, מתוך אישיותם של ילדינו, נוכל לעבור שלב זה מתוך אמונה תקוה ושמחה.