שער הנו"ן – חג שבועות – שמחה גדולה

סיימנו את ספירת העומר, ארבעים ותשעה ימים בהם עסקנו בתיקון המדות – שבע הספירות מחסד עד מלכות, המייצגות גם תכונות נפש הקשורות בעיקר לעולם הרגש שלנו. בליל שבועות כבר איננו סופרים בפועל, ובכל זאת נאמר בתורה "תספרו חֲמִשִׁים יוֹם", ומכאן שגם בשבועות יש ספירה כלשהי. מהי?

הבינה נספרת
מעל שבע המדות הספירות שעסקנו בהן, נמצאת ספירת הבינה ובה יש "חמשים שערי בינה" – ממש כמו היום החמישים לספירה, חג השבועות. כלומר, לאחר שעבדנו על העולם הרגשי, המוחצן יחסית, אנו עולים לממד גבוה יותר, הרובד השכלי המיוצג בספירת הבינה. כאן הספירה נעשית כאילו מעצמה, היום 'נספר' מעצמו, ואנו זוכים לקבל את התורה (המדברת בלשון השכל-הבינה).
החוויה הפנימית של ספירת הבינה היא השמחה. כך לאחר שסיימנו את תיקון הלב בספירת העומר, איננו שוקעים בסיפוק עצמי נמוך (שיהרוס את מה שנעשה!), אלא פשוט שמחים – שמחים בחג, ביום טוב הנפלא הזה, ושמחים בקבלת התורה. המלה חמשים עצמה משנה את סדר האותיות והופכת לשמחים.

איני יודע
מהו שער החמשים בשערי הבינה, שער הנו"ן? חז"ל אומרים "חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולן ניתנו למשה חסר אחד" – אפילו משה רבינו, שלא קם נביא כמוהו, לא השיג אלא את שער הנו"ן? מ"ט שערים, כמניין ימי ספירת העומר. האם אין לנו סיכוי להשיג את שער הנו"ן?
מ"ט השערים הם השגה חיצונית יחסית, כמו הבנת דרכי ה' ומדותיו – השגה גלויה המהווה מקור לשבע מדות הלב המורגשות (המכפילות את עצמן והופכות למ”ט). אבל שער הנו"ן הוא ידיעת ה' עצמו. בהשגה הרגילה, גם משה אינו יכול להשיג זאת, אבל במעמד הר סיני – בחג השבועות – משה השיג, וכולנו יחד אתו! זו החוויה הישירה שבה ה' התגלה ואמר 'הנה אני' – "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ".
אלא שכאשר מגיעים לשער הנו"ן, לעולם לא משיגים אותו לגמרי. על כל הבנה הנתפסת ומושגת בספירת הבינה אפשר לומר "אני יודע", אבל על שער הנו"ן אומרים "איני יודע". אנחנו קולטים אותו במקום מאד עמוק, אבל לא ממש 'תופסים' בהשגה הרגילה. אני יודע שאיני יודע. וזו השמחה הגדולה ביותר.

תרגיל מעשי
וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגָּךְ!