ארץ נחלי מים

פרשת עקב התברכה בתיאורים יפהפיים של ארץ ישראל, משבעת המינים ועד ארץ זית שמן ודבש, ארץ ישראל היא “אֶרֶץ טוֹבָה, אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר”. יופיו, עושרו ואף כוחו של הטבע מוצא ביטויים נרחבים בפרשה  “ארץ הרים ובקעֹת למטר השמים תשתה מים”. ארץ ישראל וכיבושה מהווים מוטיב חוזר בפרשה. והנה, תיאורי הטבע בפרשתינו שופכים צבע לא רק על העתיד להיות בכיבוש ארץ ישראל אלא גם את אשר כבר היה במעמד הר סיני. משה רבינו מוסיף פרט לתיאור הר סיני ובהזכירו לעם את חטא העגל מגלה לנו “וָאַשְׁלִךְ אֶת עֲפָרוֹ אֶל הַנַּחַל הַיֹּרֵד מִן הָהָר” (ט, כא). עד עתה לא ידענו שמהר סיני נזלו מים בצורת נחל. לנחל זה משמעויות שונות מעבר לרובד הפשט.

ירידת התורה

בעלי רשומות דרשו את הנחל לפי ערכו. בעשרת הדברות כפי שהם בפרשת יתרו שבספר שמות יש בדיוק כתר (620) אותיות. אבל בפרשת ואתחנן, הפרשה שלפני עקב, יש בעשרת הדברות תוספת של נחל (88) אותיות. מבחינה ענינית, תוספת הנחל היורד מן ההר מעידה על ההבדל שבין לוחות ראשונים ללוחות שניים. הלוחות ראשונים כולן מעשה ה’, ואילו הלוחות השניים גופן מעשי ידי משה והכתב מעשה ה’. יותר מכך, הלוחות הראשונים מייצגים את התורה כפי שהיא למעלה (תורה שמשה צריך לעלות למרום כדי להוריד), ואילו תוספת הנחל היורד מטה מעידה על כך שכלשון אדמו”ר הזקן “נמשלה התורה למים – מה מים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך, כך התורה ירדה ממקום כבודה שהיא רצונו וחכמתו יתברך…. ומשם נסעה וירדה בסתר המדרגות ממדרגה למדרגה בהשתלשלות העולמות עד שנתלבשה בדברים גשמיים וענייני עולם הזה… כדי שתהא כל מחשבה תפיסא בהן”.

תורתה של ארץ ישראל

כמו הנחל היורד מהר חורב, גם נחליה ומעינותיה של ארץ ישראל מסמלים את נסיעתה וירידתה של התורה להתלבש בדברים גשמיים. אלא, שבעוד בהר סיני התלבש רצונו של ה’ במצות גשמיות, הרי שנחליה ומעינותיה של ארץ ישראל מורידים את התורה להתלבש בתוך הטבע – חיבור התורה והמדע. דוגמא מכוננת  לדבר מצאנו כשביקש כלב בן יפונה להשיא את בתו עכסה. באה בתו אליו בטענה, “תנה לי ברכה כי ארץ הנגב נתתני, ונתתה לי גולות מים” (יהושע טו, יט). פשט הדברים שעכסה קבלה על הנדוניה שקיבלה מאביה, כלב. אולם, בפנימיות מסתתר מהלך המסמל את תיקון חטא אדם הראשון בגן עדן. אדם הראשון אכל מעץ הדעת לאחר שחוה פיתתה אותו. ובאמת, תפקיד האשה לפתות, לא לדבר עבירה ח”ו, אלא לפתות את האיש לרדת ממקומו המנותק משהו מן המציאות ולדעת, היינו לפקוד אותה. כלשון משחק המלים הידוע “אשה כשרה עושה רצון בעלה” – כלומר, היא “עושה” או “יוצרת” את רצון בעלה. כך עכסה, ששמה מעיד על היותה קשורה עם הנחש הקדמוני, באה לבקש מאביה, כלב, שלא ישאיר אותה נגובה ויבשה כארץ הנגב, אלא יתן לה ברכה, לשון בריכת מים היורדים ממעלה למטה להשקות ולהפרות ארץ חרבה.

ישיבת העתיד

התורה של הלוחות הראשונים, של הר חורב שלפני הנחל היורד ממנו, היא תורה זכרית בעיקרה, שאינה ממהרת לפקוד את המציאות. התורה של הלוחות השניים כבר ירדה ונסעה ממקומה הגבוה כדי לעשות את רצון ה’ (בעלה) לקשוּר ומשנה את המציאות (תפילין מעור הבהמה, דיו מעשבים, וכו’). תורתה של ארץ ישראל אותה מסמלת עכסה, מפתה את בעלה לרדת עוד יותר למטה, לתוך הטבע עצמו, לגלות כיצד באמת כל חלק מהבריאה מעיד על הבורא, וכיצד היה הקב”ה מסתכל בתורה ובורא את העולם על כל מרכיביו, מהאנושי ועד הדומם. תורתה של ארץ ישראל המשולה למים של נחליה ומעינותיה היוצאים בבקעה ובהר, מפתה את הקב”ה להתגלות בתוך לימודי הטבע. ישיבות העתיד של ארץ ישראל עתידות להביא את התורה לתוך עולם הטבע, וכשהטבע אף הוא יעיד על הבורא, או אז יהיה זה לא רק תיקון חוה, כי אם גם תיקון הנחש. לימוד התורה גם באופן כזה הוא בין היעודים המרכזיים של המשיח (ובמיוחד משיח בן יוסף בלשון המדרש, או מי שהוא “בחזקת משיח” בלשון הרמב”ם), שבא לתקן את הנחש.

(על פי שיעור מוצאי תשעה באב תשס”ו ומאמר “חטא המרגלים ותקונו” מהספר “רוחו של משיח”)