הַקֶּשֶׁר שֶׁלְּךָ אֵלַי

שָׁלוֹם יְלָדִים!

בַּשָּׁבוּעַ שֶׁחָלַף, בְּתוֹךְ אֵרוּעֵי חַג הַחֲנֻכָּה הֶחָבִיב, צִיַּנּוּ גַּם אֶת יוֹם הִלּוּלָתוֹ שֶׁל אֶחָד מִגְּדוֹלֵי צַדִּיקֵי הַחֲסִידוּת – רַבִּי חַיִּים מִטְּשֶׁרְנוֹבִיץ. רַבִּי חַיִּים אָמְנָם לֹא זָכָה לְהַכִּיר אֶת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב בְּחַיָּיו, אֶלָּא רַק לִדְבֹּק בְּאֶחָד מִגְּדוֹלֵי תַּלְמִידָיו, וּבְכָל זֹאת זָכָה לִפְגִישָׁה לֹא שִׁגְרָתִית עִמּוֹ.

גֹּבַהּ שֶׁל שַׁבָּת

מְעַנְיֵן שֶׁרַבִּי חַיִּים הִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם בְּעִצּוּמָם שֶׁל יְמֵי חֲנֻכָּה. יָדוּעַ שֶׁאַחַת הַמִּצְווֹת שֶׁבִּקְּשׁוּ הַיְּוָנִים לַעֲקֹר מֵאִתָּנוּ הִיא שְׁמִירַת הַשַּׁבָּת. לֹא שֶׁאִכְפַּת הָיָה לָהֶם שֶׁיְּהוּדִים יָנוּחוּ יוֹם אֶחָד בַּשָּׁבוּעַ מֵעֲמַל כַּפָּם. מְנוּחָה יְכוֹלָה לְהָבִיא תּוֹעֶלֶת לָהֶם וְלַסּוֹבְבִים אוֹתָם. הִפְרִיעָה לָהֶם הַקְּדֻשָּׁה שֶׁמַּחְדִּירִים הַיְּהוּדִים בְּאוֹתָהּ מְנוּחָה. לְמָשָׁל, לְהַכְרִיז בְּעֵת הַקִּדּוּשׁ “מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת”. ‘בְּלִי שִׁגְעוֹנוֹת רוּחָנִיִּים מְיֻתָּרִים’, טָעֲנוּ הַיְּוָנִים וְאָסְרוּ בְּחֻמְרָה אֶת שְׁמִירָתָהּ.

הַמִּצְוָה הַחֲבִיבָה עַל רַבִּי חַיִּים הָיְתָה הַשַּׁבָּת. אֲנִי לֹא צַדִּיק גָּדוֹל וְלָכֵן לֹא חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי מֵבִין גָּדוֹל בִּקְדֻשָּׁה וּבְעִנְיָנִים שְׁמֵימִיִּים, אֲבָל אֶת קְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת אֲנִי יָכוֹל לְהַרְגִּישׁ, בִּמְיֻחָד בִּזְמִירוֹת הַשַּׁבָּת. וְאָכֵן רַבִּי חַיִּים, בַּעַל הַהִלּוּלָא, נָהַג לוֹמַר כִּי אִלּוּ הָיְתָה לוֹ הַיְּכֹלֶת הָיָה שָׁר וּמְנַגֵּן בְּמֶשֶׁךְ כָּל יוֹם הַשַּׁבָּת, מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ. סֵפֶר מְיֻחָד כָּתַב רַבִּי חַיִּים עַל קְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת – “סִדּוּרוֹ שֶׁל שַׁבָּת” שְׁמוֹ. מְסַפְּרִים כִּי בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת לְאַחַר שֶׁטָּבַל בַּמִּקְוֶה הָיְתָה קוֹמָתוֹ שֶׁל רַבִּי חַיִּים גּוֹבַהַת בְּרֹאשׁ אֶחָד לְמֶשֶׁךְ כָּל הַשַּׁבָּת. עִם צֵאתָהּ, מִיָּד לְאַחַר הַהַבְדָּלָה, הָיָה חוֹזֵר לְקוֹמָתוֹ הָרְגִילָה, אֲבָל בְּשַׁבָּת הָיָה רֹאשׁוֹ עוֹלֶה לְמָקוֹם אַחֵר, גָּבוֹהַּ מִזֶּה שֶׁל יְמוֹת הַחֹל…

[אַגַּב, תַּרְגִּיל נֶחְמָד לְחוֹבְבֵי הָרֶמֶז: מָה קוֹרֶה לָרֹאשׁ כַּאֲשֶׁר הוּא מִתְרוֹמֵם? אֲנִי לֹא מִתְכַּוֵּן רַק לְרֹאשׁוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, שֶׁעָלָה בְּדַרְגָּה רוּחָנִית, אֶלָּא לְאוֹתִיּוֹת הַמִּלָּה ‘רֹאשׁ‘. אִם אֶקַּח כָּל אַחַת מֵהָאוֹתִיּוֹת וְ”אַעֲלֶה אוֹתָהּ בְּרֹאשׁ” – כְּלוֹמַר, אַחֲלִיף אוֹתָהּ בָּאוֹת הַבָּאָה אַחֲרֶיהָ בְּסֵדֶר הָאֶלֶף-בֵּית – אֲגַלֶּה תּוֹפָעָה מֻפְלָאָה. אֶת הָאוֹת ר תַּחֲלִיף הָאוֹת ש, אֶת הָאוֹת א תַּחֲלִיף הָאוֹת ב וְאֶת ש תַּחֲלִיף הָאוֹת ת. הֲרָמַת הַרֹאשׁ הִכְנִיסָה אוֹתָנוּ לִקְדֻשַּׁת הַשַׁבָּת].

אֵיזֶה קֶשֶׁר יֵשׁ בֵּינֵינוּ?

יוֹם אֶחָד נָפַל רַבִּי חַיִּים לְמִשְׁכָּב. לֹא מְדֻבָּר הָיָה בְּמַחֲלָה רְגִילָה, כְּמוֹ הַשַּׁפַּעַת הַמֻּכֶּרֶת לָנוּ, אֶלָּא בְּסִבּוּךְ רְצִינִי. מַצָּבוֹ הָלַךְ וְהִדַּרְדֵּר מִיּוֹם לְיוֹם וְהוּא הֵחֵל לְאַבֵּד אֶת הַכָּרָתוֹ וְאֶת הַקֶּשֶׁר עִם הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, כַּאֲשֶׁר הַמַּצָּב הָיָה נִרְאֶה נוֹאָשׁ וּלְלֹא מוֹצָא, הֵחֵל פִּתְאוֹם רַבִּי חַיִּים לְהַזִּיעַ מְמֻשָּׁכוֹת. לֹא חָלַף זְמַן רַב וְהוּא פָּקַח אֶת עֵינָיו וּבִקֵּשׁ לִשְׁתּוֹת. מִכָּאן וָהָלְאָה הִתְאוֹשְׁשׁוּתוֹ הִתְקַדְּמָה בְּקֶצֶב מָהִיר וְתוֹךְ זְמַן קָצָר הוּא שָׁב לְאֵיתָנוֹ בְּאֹפֶן מָלֵא.

הַחֲסִידִים, שֶׁבְּמֶשֶׁךְ יְמֵי הַמַּחֲלָה הַקָּשָׁה חָרְדוּ וְהִתְפַּלְּלוּ לִרְפוּאָתוֹ, בִּקְשׁוּ לָדַעַת אֶת הַסִּפּוּר הָאֲמִתִּי, מָה הִתְרַחֵשׁ מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים. וְאָכֵן רַבִּי חַיִּים שִׁתֵּף אוֹתָם וְכָךְ סִפֵּר:

הָאֱמֶת הִיא שֶׁכְּבָר לֹא הָיִיתִי אִתְּכֶם, כָּאן בָּעוֹלָם הַזֶּה. נִשְׁמָתִי כְּבָר עָזְבָה אֶת הַגּוּף, עָלְתָה לְמַעְלָה וְהֵחֵלָּה לְשׁוֹטֵט בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים. לְפֶתַע נִגְלָה לְעֵינַי מַחֲזֶה מְיֻחָד: אִישׁ הָדוּר פָּנִים מִתְהַלֵּךְ לוֹ וּבְעִקְבוֹתָיו צוֹעֶדֶת חֲבוּרָה שֶׁל תַּלְמִידִים. לִשְׁאֵלָתִי מִיהוּ הָאִישׁ נַעֲנֵיתִי: “זֶהוּ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ”.

כַּזָּכוּר, רַבִּי חַיִּים לֹא הִכִּיר אֶת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב בְּחַיָּיו, אֶלָּא רַק לָמַד אֵצֶל תַּלְמִידוֹ – רַבִּי יְחִיאֵל מִיכְל מִזְּלוֹטְשׁוֹב. בְּכָל זֹאת הוּא נִגַּשׁ אֵלָיו וּבִקֵּשׁ אֶת בִּרְכָתוֹ: “בְּעֶצֶם אֲנִי עוֹד חַי בָּעוֹלָם וַאֲנִי חוֹלֶה הַזָּקוּק נוֹאָשׁוֹת לִרְפוּאָה. אָנָּא, בָּרֵךְ אוֹתִי”. הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הִבִּיט בְּפָנָיו שֶׁל רַבִּי חַיִּים וְשָׁאַל: “אֵיזוֹ שַׁיָּכוּת יֵשׁ לְךָ אֵלַי?”.

מַעֲשִׂיָּה מֵהַבַּעַל שֵׁם טוֹב

רַבִּי חַיִּים הֻפְתַּע מֵהַשְּׁאֵלָה הַנּוֹקֶבֶת, הִרְהֵר לְרֶגַע וְכָךְ עָנָה: “רַבִּי, תַּלְמִיד אֲנִי שֶׁל הָרַבִּי ר’ מִיכְל, תַּלְמִידְךָ. לְמוֹרִי וְרַבִּי, הָרַבִּי ר’ מִיכְלֶ’ה, הָיָה מִנְהָג קָבוּעַ בְּכָל שַׁבָּת. בִּסְעוּדָה שְׁלִישִׁית, לְאַחַר דִּבְרֵי הַתּוֹרָה שֶׁנָּהַג לוֹמַר, הָיָה מוֹסִיף סִפּוּר אוֹדוֹתֶיךָ, הַבַּעַל שֵׁם טוֹב. פַּעַם אַחַת סִיֵּם מוֹרִי וְרַבִּי אֶת דְּבָרָיו וּפָנָה לִטֹּל אֶת יָדָיו לִקְרַאת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. כִּמְעַט וְנִשְׁכַּח מִמֶּנּוּ מִנְהָגוֹ הַקָּבוּעַ. כְּשֶׁשַּׂמְתִּי לֵב לְכָךְ פָּנִיתִי מִיָּד לְרַבִּי וְהִזְכַּרְתִּי לוֹ שֶׁהוּא עֲדַיִן לֹא סִפֵּר סִפּוּר מִמְּךָ, וְאָכֵן זָכִינוּ גַּם בִּסְעוּדָה זוֹ לִשְׁמֹעַ מַעֲשֶׂה צַדִּיקִים מִכֶּם.

אֲנִי מַנִּיחַ, רַבִּי, שֶׁסִּפּוּר מִכֶּם בָּעוֹלָם הַזֶּה גּוֹרֵם לָכֶם נַחַת רוּחַ רַבָּה לְמַעְלָה. אִם כָּךְ, רַבִּי, גַּם לִי חֵלֶק בְּנַחַת הָרוּחַ הַזּוֹ, וְהִיא-הִיא הַקֶּשֶׁר בֵּינֵינוּ”.

לְשֶׁמַע הַתְּשׁוּבָה נַעֲנָה הַבַּעַל שֵׁם טוֹב וְהִסְכִּים לִדְבָרַי. הוּא הֵרִים אֶת יָדָיו הַקְּדוֹשׁוֹת, הִנִּיחַ אוֹתָן עַל רֹאשִׁי וּבֵרֵךְ אוֹתִי בִּרְפוּאָה שְׁלֵמָה. זֶה הָיָה בְּדִיּוּק הָרֶגַע בּוֹ הֵחֵל גּוּפִי לְהַזִּיעַ וְהַכָּרָתִי לָשׁוּב אֵלַי…

סִפּוּר מַזְכִּיר לָנוּ אֶת אֶבֶן הַסַּפִּיר, מִשּׁוּם שֶׁסִּפּוּר עַל צַדִּיק אֲמִתִּי הַמְּסֻפָּר מִתּוֹךְ יִרְאַת שָׁמַיִם וְהִתְקַשְּׁרוּת נְכוֹנָה אֶל דְּמוּתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק מוֹסִיפִים אוֹר בָּעוֹלָם וּפוֹעֲלִים עַל שׁוֹמְעֵיהֶם.

שֶׁנִּזְכֶּה לְהַבְחִין בַּסַּפִּיר הָעוֹלֶה מִסִּפּוּרִים כָּאֵלּוּ!

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי