וָיַרְא פִּינְחָס

בְּסוֹף הַפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת מוֹפִיעַ סִפּוּר מְזַעְזֵעַ. בְּנוֹת מוֹאָב, בַּעֲצָתוֹ שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע, מְפַתּוֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהִתְחַבֵּר אֲלֵיהֶן וְאַף לַעֲבֹד אִתָּן עֲבוֹדָה זָרָה וּלְמַרְבֵּה הַצַּעַר הֵן מַצְלִיחוֹת. מַגְדִּיל לַעֲשׂוֹת זִמְרִי, נְשִׂיא שֵׁבֶט שִׁמְעוֹן, שֶׁלֹּא מִתְבַּיֵּשׁ לַעֲשׂוֹת זֹאת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לְעֵינֵי כָּל הָעָם. אֶל מוּל עַזּוּת פָּנָיו שֶׁל זִמְרִי עוֹמְדִים נִדְהָמִים וּנְבוֹכִים אַף רָאשֵׁי הָעָם וְלֹא עוֹשִׂים דָּבָר. כְּאִלּוּ שֶׁנִּטְּלָה מֵהֶם יְכֹלֶת הַתְּגוּבָה הַמַּתְאִימָה.

מָה רָאָה פִּינְחָס?

וְאָז מוֹפִיעַ פִּינְחָס. הוּא מְסַכֵּן אֶת עַצְמוֹ, וּמוּל כֻּלָּם לוֹקֵחַ אֶת הַיָּזְמָה לַיָּדַיִם וּמְקַנֵּא לַה’ – בְּמַכַּת רֹמַח אַחַת הוּא הוֹרֵג אֶת זִמְרִי וְאֶת כָּזְבִי בַּת צוּר הַמִּדְיָנִית. הַמַּגֵּפָה נֶעֱצֶרֶת, וְעַל מַעֲשֵׂה גְּבוּרָה זֶה מְקַבֵּל פִּינְחָס מֵאֵת ה’ הַבְטָחָה מְיֻחֶדֶת – “הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם”.

מָה מֵנִיעַ אֶת פִּינְחָס לָקוּם וְלַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה? הֲרֵי הוּא לֹא הָיָה הַיָּחִיד שֶׁרָאָה אֶת הַמִּתְחוֹלֵל! בַּתּוֹרָה רַק נֶאֱמַר “וַיַּרְא פִּינְחָס”. כְּלוֹמַר, מַשֶּׁהוּ שֶׁרָאָה פִּינְחָס גָּרַם לוֹ לָקוּם וְלִפְעֹל. מָה הָיָה הַדָּבָר שֶׁרָאָה הוּא וְלֹא רָאוּ הָאֲחֵרִים?

לִשְׁאֵלָה זוֹ מְבִיאִים חֲזַ”ל שְׁלֹשָׁה הֶסְבֵּרִים שׁוֹנִים, שֶׁמִּכָּל אֶחָד מֵהֶם אָנוּ לוֹמְדִים מֶסֶר יִחוּדִי.

רָאָה מַעֲשֶׂה וְנִזְכַּר הֲלָכָה

נַנִּיחַ שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ בָּרְחוֹב, שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת עַל פָּארְק הַמַּיִם אֵלָיו נִסַּע הַשָּׁבוּעַ, וּמִזָוִית הָעַיִן אֲנִי מַבְחִין בִּשְׁנֵי יְלָדִים שֶׁרָבִים בֵּינֵיהֶם. אֲנִי רוֹאֶה וְלֹא רוֹאֶה אוֹתָם. כְּלוֹמַר, בָּעֵינַיִם אֲנִי אָכֵן רוֹאֶה אֲבָל לֹא מַמָּשׁ מִתְחַשֵּׁק לִי לְהִתְעָרֵב וְלָכֵן אֲנִי לֹא כָּל כָּךְ שָׂם לֵב לָאֵרוּעַ. אֲבָל יֵשׁ מִי שֶׁיַּעֲבֹר בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם וְלֹא יוּכַל לְהִתְעַלֵּם. הַמְּרִיבָה מַמָּשׁ מְצִיקָה לוֹ וְהוּא מַרְגִּישׁ שֶׁמֻּטָּל עָלָיו לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ כְּדֵי לִפְתֹּר אֶת הַסִּכְסוּךְ.

חֲזַ”ל אוֹמְרִים כִּי פִּינְחָס “רָאָה מַעֲשֶׂה וְנִזְכַּר הֲלָכָה”. הוּא נִזְכַּר שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ עַצְמוֹ לִמֵּד אוֹתוֹ, כִּי הַהֲלָכָה בְּמִקְרִים כָּאֵלּוּ הִיא “קַנָּאִים פּוֹגְעִים בּוֹ”. כְּלוֹמַר, דִּינוֹ מָוֶת, אַךְ לֹא בְּמִשְׁפָּט מְסֻדָּר שֶׁל בֵּין דִּין, אֶלָּא דִּינוֹ מָסוּר לְמִי שֶׁנּוֹכַח בִּמְקוֹם הָאֵרוּעַ וּבְלִבּוֹ חָשׁ זַעַם וְעֶלְבּוֹן עַל הַמַּעֲשֶׂה הֶחָמוּר. פִּינְחָס נִגַּשׁ לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְשׁוֹאֵל אוֹתוֹ: לָמָּה לֹא עוֹשִׂים כְּלוּם? אַתָּה הֲרֵי לִמַּדְתָּ אוֹתָנוּ כֵּיצַד יֵשׁ לִנְהֹג. הַאִם לֹא לְמִקְרֶה מִסּוּג זֶה הָיְתָה הַכַּוָּנָה?

וּמָה עוֹנֶה לוֹ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ? הוּא מְגַלְגֵּל אֵלָיו אֶת הַכַּדּוּר בַּחֲזָרָה, וְעוֹנֶה לוֹ “קַרְיָנָא דְּאִגַּרְתָּא אִיהוּ לְהֱוֵי פַּרְוַנְקָא” [קַרְיָן הָאִגֶּרֶת הוּא יִהְיֶה הַמְּבַצֵּעַ]. מֹשֶׁה רַבֵּינוּ מְכַבֵּד אֶת פִּינְחָס לְקַיֵּם אֶת הַהֲלָכָה שֶׁנֶּעֶלְמָה מֵעֵינָיו וּפִינְחָס הוּא זֶה שֶׁהִזְכִּיר לוֹ אוֹתָהּ. בָּרֶגַע שֶׁמְּקַבֵּל פִּינְחָס מִמֹּשֶׁה אֶת הָאוֹר הַיָּרֹק הוּא קָם וְעוֹשֶׂה אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַמִּתְבַּקֵּשׁ. פִּינְחָס רוֹאֶה אֶת הַצֹּרֶךְ לְקַיֵּם אֶת הַהֲלָכָה הַמַּתְאִימָה.

רָאָה חִלּוּל הַשֵּׁם

יֵשׁ מַצָּבִים שֶׁבָּהֶם לֹא שׁוֹאֲלִים שְׁאֵלוֹת. לָמָּה? כִּי מָה שֶׁמִּתְרַחֵשׁ הוּא כָּל כָּךְ מְזַעְזֵעַ וְלֹא הֶגְיוֹנִי שֶׁפָּשׁוּט אֵין שׁוּם שְׁאֵלָה. אֵלּוּ מִקְרִים בָּהֶם מִתְרַחֲשִׁים מַעֲשִׂים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם חִלּוּל הַשֵּׁם. בְּמִקְרִים כָּאֵלּוּ בָּרוּר לִי כֵּיצַד עָלַי לִנְהֹג וַאֲפִלּוּ אֵינִי חָשׁ צֹרֶךְ לִשְׁאֹל בַּעֲצַת הַחֲכָמִים. לֹא כִּי דַּעְתָּם אֵינָהּ חֲשׁוּבָה, חָלִילָה, אֶלָּא כִּי אִם אַתָּה שׁוֹאֵל שְׁאֵלוֹת סִימָן שֶׁהַדָּבָר לֹא מַסְפִּיק ‘נֹגֵעַ’ לְךָ. כַּאֲשֶׁר מַשֶּׁהוּ בּוֹעֵר לִי, בְּרוּרָה לִי הַנְּחִיצוּת בַּפְּעֻלָּה הַנִּדְרֶשֶׁת כְּשֶׁמֶשׁ בַּצָּהֳרַיִם. אֲנִי קָם וְעוֹשֶׂה.

לְפִי פֵּרוּשׁ זֶה, לֹא נִגַּשׁ פִּינְחָס אֶל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לִשְׁאֹל אוֹ לְקַבֵּל עֵצָה. בָּרוּר הָיָה לוֹ שֶׁזּוֹ תִּהְיֶה גַּם דַּעְתּוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ. הֲיִתָּכֵן שֶׁהַהֶפְקֵרוּת תַּחְגֹּג בְּרֹאשׁ חוּצוֹת תּוֹךְ חִלּוּל הַשֵּׁם וַאֲנִי אֵשֵׁב בִּמְקוֹמִי וְלֹא אֶעֱשֶׂה דָּבָר?! עַל מַצָּבִים כָּאֵלּוּ נֶאֱמַר בִּמְפֹרָשׁ כִּי “בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם אֵין חוֹלְקִים כָּבוֹד לָרַב”. מִי שֶׁרָגִישׁ לִכְבוֹדוֹ שֶׁל ה’ אֵינוֹ מְסֻגָּל לַעֲבֹר בִּשְׁתִיקָה וּמֵגִיב עַל כָּךְ בַּחֲרִיפוּת. פִּינְחָס רוֹאֶה חִלּוּל הַשֵּׁם.

רָאָה אֶת הַמַּלְאָךְ

אֲבָל יֵשׁ פֵּרוּשׁ נוֹסָף וְהוּא הֶעָמֹק בְּיוֹתֵר. כֻּלָּם רוֹאִים אֶת הַמַּגֵּפָה הַמִּשְׁתּוֹלֶלֶת בָּעָם, אֲבָל פִּינְחָס רוֹאֶה עוֹד דָּבָר שֶׁאֲחֵרִים לֹא רוֹאִים. הוּא רוֹאֶה מָה עוֹמֵד מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים שֶׁל הַמַּגֵּפָה. מַכַּת הַמָּוֶת הִיא רַק הַמַּקֵּל הַמְּשַׁמֵּשׁ אִתּוּת לַמֶּסֶר אוֹתוֹ מְבַקֵּשׁ ה’ לְהַעֲבִיר אֵלֵינוּ. זוֹ לֹא הַמַּגֵּפָה, זֶה הַמַּלְאָךְ שֶׁמַּכֶּה בָּעָם.

וְהָעִקָּר, פִּינְחָס רוֹאֶה מַמָּשׁ בְּצוּרָה מוּחָשִׁית שֶׁהַדָּבָר תָּלוּי בּוֹ. בְּחוּשׁ מְיֻחָד שֶׁל אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל וּרְגִישׁוּת רַבָּה לְכָל יְהוּדִי הוּא יוֹדֵעַ שֶׁבָּרֶגַע שֶׁיָּקוּם מִישֶׁהוּ וְיַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה – יוּסַר חָרוֹן אַף ה’ וְהַמַּגֵּפָה תֵּעָצֵר בַּמָּקוֹם. הַלַּהַט לְהַצִּיל יְהוּדִי הוּא זֶה שֶׁבּוֹעֵר בְּעַצְמוֹתָיו.

שָׁלֹשׁ מַדְרֵגוֹת שֶׁל רְאִיָּה

הַמְּנִיעִים הַשּׁוֹנִים בְּמַעֲשֵׂהוּ שֶׁל פִּינְחָס מְבַטְּאִים שְׁלֹשָׁה כֹּחוֹת שׁוֹנִים בַּנֶּפֶשׁ שֶׁלָּנוּ. בַּמֵּנִיעַ הָרִאשׁוֹן – “רָאָה מַעֲשֶׂה וְנִזְכַּר הֲלָכָה” – בָּלַט הַכִּשָּׁרוֹן לְהִתְבּוֹנֵן בַּמְּצִיאוּת, בְּמָה שֶׁקּוֹרֶה ‘בַּשֶּׁטַח’, וּלְהַסִּיק מִכָּךְ מַסְקְנוֹת, הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה. בַּנֶּפֶשׁ זֶהוּ כֹּחַ הַבִּינָה. כַּאֲשֶׁר מַסְבִּירִים לִי הֵיטֵב אֲנִי מְסֻגָּל לְהָבִין גַּם מַשֶּׁהוּ מְסֻבָּךְ, וַאֲפִלּוּ לְהַגִּיעַ לְמַסְקָנוֹת מִשֶּׁל עַצְמִי. כִּשָּׁרוֹן זֶה הוּא הַיְּכֹלֶת “לְהָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר”. מֹשֶׁה רַבֵּינוּ הוּא הֶחָכָם, וְאִלּוּ פִּינְחָס הוּא תַּלְמִידוֹ, תַּלְמִיד חָכָם, הַמֵּבִין אֶת דְּבָרָיו וּמִתּוֹכָם מַסִּיק כֵּיצַד עָלָיו לִפְעֹל בַּ’שֶּׁטַח’.

הַהֲבָנָה הַטּוֹבָה שֶׁל הַתַּלְמִיד נִשְׁעֶנֶת תָּמִיד עַל דִּבְרֵי הָרַב, אֲבָל לֹא הוּא הִמְצִיא אוֹתָם. בִּשְׁבִיל לִסְמֹךְ עַל עַצְמִי, לַחֲשֹׁב לְבַד וּלְהַמְצִיא מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ עָלַי לִהְיוֹת נוֹעָז. עַזּוּת הִיא תְּכוּנָה שֶׁשְּׁמוּרָה לַחָכְמָה – “הַחָכְמָה תָּעֹז לְחָכָם”. בַּמֵּנִיעַ הַשֵּׁנִי שֶׁל פִּינְחָס – “רָאָה שֶׁאֵין חָכְמָה… כְּנֶגֶד ה'” – בָּלְטָה הָעַזּוּת שֶׁל הַחָכְמָה. אִם יֵשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם אֵין פֹּה שׁוּם שְׁאֵלָה. בָּרוּר שֶׁכָּךְ חוֹשֵׁב גַּם מֹשֶׁה רַבֵּינוּ שֶׁיֵּשׁ לְהָגִיב, אָז לָמָּה לְהִתְעַכֵּב? יֵשׁ לִפְעֹל – וּבִזְרִיזוּת!

אֲבָל יֵשׁ כֹּחַ שֶׁבָּא לְמַעְלָה מִטַּעַם וְדַעַת לְגַמְרֵי, לְמַעְלָה מֵהַהֲבָנָה וּלְמַעְלָה מֵהַהַמְצָאָה. כְּשֶׁמַּבְרִיק לִי בַּמֹּחַ רַעְיוֹן חָדָשׁ – מֵהֵיכָן הוּא מַגִּיעַ אֵלַי? מִלְּמַעְלָה, מֵעַל לַשֵּׂכֶל. לַמָּקוֹם הַנִּסְתָּר הַזֶּה שֶׁמֵּעַל לַשֵּׂכֶל קוֹרְאִים ‘עַל מוּדָע’. הוּא קַיָּם אֶצְלִי אֲבָל בְּלִי שֶׁאֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ. מָקוֹם זֶה הוּא סְפִירַת הַכֶּתֶר שֶׁבַּנֶּפֶשׁ. הַקֶּשֶׁר שֶׁלָּנוּ עִם ה’ בִּסְפִירַת הַכֶּתֶר הוּא לְמַעְלָה מִכָּל הִגָּיוֹן, עַל ‘עִוֵּר’.

הַקֶּשֶׁר עִם ה’ וְעִם כָּל אֶחָד מִבָּנָיו הָאֲהוּבִים שֶׁבִּסְפִירַת הַכֶּתֶר מֵבִיא אֶת פִּינְחָס לִפְעֹל לְמַעְלָה מִטַּעַם וְדַעַת. רְאִיָּתוֹ אֶת הַמַּלְאָךְ הַמַּכֶּה בָעָם הָיְתָה בִּטּוּי לְעָצְמַת הַקֶּשֶׁר עִם ה’ וְעִם יִשְׂרָאֵל וְהִיא גַּם זוֹ שֶׁמְּבִיאָה אוֹתוֹ לִפְעֹל בְּשִׂיא הַמְּסִירוּת בְּמַטָּרָה לַעֲצֹר אֶת הַמַּגֵּפָה.

שֶׁנִּזְכֶּה לִבְרִית שָׁלוֹם!

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי