צָרוֹר את הצוֹרְרִים

אחד מגדולי ישראל המופלאים הוא רבינו חיים בן עטר, “אור החיים הקדוש”, שיום ההילולא שלו חל בתאריך ט”ו בתמוז. זכותו תגן עלינו. מתוך פירושו ‘אור החיים’ על התורה, נלמד כמה עקרונות אותם ראוי ליישם כיום במלחמה עם אויבי ישראל:

בפרשת פינחס (אותה קוראים בסמיכות לט”ו בתמוז) אמר הקב”ה למשה רבינו “צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם. כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר פְּעוֹר וְעַל דְּבַר כָּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם הַמֻּכָּה בְיוֹם הַמַּגֵּפָה עַל דְּבַר פְּעוֹר”[א]. לציווי “צרור… והכיתם” יש כמה פירושים, וכולם נוגעים אלינו:

א. “מכאן אמרו חכמים, בא להרגך השכם להרגו”[ב] – כיון שהם צוררים עליכם להקדים ולצאת למלחמה! הלקח לימינו פשוט וברור: אל תמתין שהאויב יבוא אליך, צא אליו והכה בו!

ב. במלחמה רגילה נאמר “לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ”[ג], אך במלחמה זו בצוררים יש לפגוע בתשתיות, “חבלו אילנותיהן”[ד], כדברי הנביא במלחמה דומה “וְכָל עֵץ טוֹב תַּפִּילוּ וְכָל מַעְיְנֵי מַיִם תִּסְתֹּמוּ וְכָל הַחֶלְקָה הַטּוֹבָה תַּכְאִבוּ בָּאֲבָנִים”[ה]. גם היום, אין להסס לפגוע בתשתיות של האויב, כדי להשיב לו כגמולו ולאלץ אותו להיכנע[ו]. למשל, לנתק את המים והחשמל לכפרים עוינים המהווים חממה למחבלים, וכיו”ב[ז].

ג. בעל אור החיים מפרש: כיון שהמדינים החטיאו את ישראל בזנות, ראשית התיקון הוא לשנוא-לצרור את המחטיאים, כדי להתנתק נפשית מהזנות המושכת ומפתה – זוהי הקדמה הכרחית לפני היציאה למלחמה עצמה (וזה גם הטעם להשחתת העצים, כדי לא לקבל כל הנאה ותחושת ערֵבות). בהרחבה, התוקף המוסרי להלחם באויבי ישראל נובע מהקדושה והצניעות שלנו. ככל שנתחזק ב”שמירת הברית”, נתרחק מזנות ועריות (המצויים לרוב ב”תרבות המערבית” הירודה) – כך יהיה לנו את העוז והתוקף להלחם באויבי ישראל ולנצח, כמו שהובטחנו “כִּי ה’ אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ [קדושת המחנה, במיוחד בהתרחקות מגילוי עריות] וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ”[ח].

לפגוע בראש

במלחמת מדין נאמר “וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב”[ט]. ומפרש אור החיים הקדוש: כתוב בפסוק שתי פעמים “מלכי מדין”, לומר “שהרגום בידיעה שהם מלכי מדין ולא בהיסח הדעת”.

הלקח הוא: אין להסתפק בחיסול מחבלים הנושאים נשק ומהווים איום ישיר על חיינו. אין להסתפק בדרג הביניים, כמו מפקדי חוליות ומשלחי מחבלים. יש לחסל את הראשים, הבכירים ביותר, ראשי ארגוני המחבלים, סיכול ממוקד למנהיגי האויב! את הנחש יש להרוג מהראש, “הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ”, ולקיים בו “הטוב שבנחשים [גם אם הוא לובש חליפה ודובר אנגלית] רצוץ את מוחו”[י].

מוקדש לזכות חיילי צה”ל ותושבי הגבעות העומדים על משמר ארצנו

[א] במדבר כה, יז-יח.

[ב] במדבר רבה כא, ד. וכן בתנחומא. וראה מאירי סנהדרין עב, א “והתורה אמרה הבא להרגך השכם להרגו והיכן אמרה פירשוה במדרש תנחומא מצרור את המדינים כי צוררים הם לכם ולשון צוררים ר”ל מתמידים להצר לכם ומעתה הצרו להם אחר שדעתם להצר לכם”.

[ג] דברים כ, יט.

[ד] במדבר רבה כא, ו.

[ה] מלכים-ב ג, יט.

[ו] וראה ספר עמוד הימיני סימן טז, שיש ללמוד ממלחמת מדין לימינו “שיש מקום לפעולות תגמול ונקם נגד צוררי ישראל… ואין שום חובה להמנע מפעולות תגמול מחמת חשש שיפגעו בזה חפים מפשע כי לא אנו הגורמים, כי אם הם עצמם ואנחנו נקיים”.

[ז] לגבי פגיעה בעצי מאכל ממש, יש להתייעץ עם פוסק הלכה.

[ח] דברים כג, טו.

[ט] במדבר לא, ח.

[י] מכילתא עה”פ “ויקח שש מאות” (שמות יד, ז). ירושלמי סוף קידושין.