הצלחת החסידות

כדי לפרוץ את גבולות העולם הזה ולהאיר בו גילוי של העולם הבא נזקקים לתעצומות של מסירות נפש ולהדרכה של רבי להיכן לכוון אותן. מסירות הנפש וההתקשרות לרבי, שהן עצם הלוז של החסידות, הן גם הסגולה המובטחת להצלחה בשליחות.

בדור הקודם שאלו: מהו סוד ההצלחה של חסידי חב”ד? חסידים תלו את הצלחתם בשני דברים – רבי ומסירות-נפש! באמת, הא בהא תליא – הרבי נותן דוגמה אישית של מסירות-נפש, מעורר ומגלה בכל מקושריו את נקודת מסירות-הנפש היהודית וגם מורה את הדרך המיוחדת בה יש לצעוד במסירות-נפש בכל תקופה.

בדור הקודם, “דורו של שמד” ר”ל, הצורך במסירות-נפש היה ברור – לא היתה דרך אחרת לשרוד כיהודי באימי המשטר הנאצי או תחת המגף הקומוניסטי הדורסני, ואפילו מקומות-המפלט, ארץ ישראל וארצות-הברית, דרשו סוג של מסירות-נפש כדי לעמוד מול אויבי ישראל וכדי לשמור על היהדות. אך האם מסירות-נפש היא מאפיין הכרחי של החסידות?

תכלית החסידות היא לצלוח את המעבר בין העולם הזה לעולם הבא: בעולם הזה אפשר רוב הזמן להיות יהודי הגון, שומר תורה ומצוות ואוהב ה’, בתוך מגבלות העולם. בעולם הבא תתגלה לעין כל אחדות ה’, ללא נסיונות הדורשים מסירות נפש, וגם לא יהיה צורך ברבי – ” לפי שבאותן הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת שנאמר ‘כי מלאה הארץ דעה את ה” ונאמר ‘ולא ילמדו איש את אחיו ואיש את רעהו'”. אבל מי שרוצה לגלות את העולם הבא כבר בתוך העולם הזה, לחשוף את אחדות ה’ גם בעולם של הגבלות, הסתרות ונסיונות, זקוק לכח מיוחד. את הכח הזה באה להעניק החסידות, כאשר הרבי מוסר את נפשו כדי לתת גם לחסידים לטעום את אחדות ה’ כפי שהיא מורגשת בעולם העליון והוא מעורר בהם מסירות-נפש כדי לפרוץ את גבולות המציאות ולעמוד בכל הנסיונות. השליחות החסידית לעולם דורשת מהאדם יציאה מעצמו ומגבולותיו ופריצה חדשה אל המציאות, לצלוח את הגבול בין העולמות ולגלות את האין סוף כאן ועכשיו – והצלחה בשליחות הזו היא מכח התקשרות לרבי ומסירות-נפש.

מסירות-הנפש, אם כן, היא עצם-הלוז של הרבי ושל החסידות והיא נותרת קבועה בכל דור. ועם זאת, “דור דור ודורשיו” – עיקר המעבר מדור לדור וממנהיג למנהיג מתבטא באופי מסירות הנפש. לעתים נדרשת מסירות-נפש בגילויים חדשים, שעד כה היו כמוסים ונעלמים; לעתים מסירות-הנפש היא בעיצוב דפוסים חדשים של החיים היהודיים; לעתים היא מסירות-נפש כפשוטה, בעמידה בנסיונות או במלחמה באויבי ישראל; ולעתים היא מסירות-נפש של ויתור על נוחיות ומעבר מפסיביות לאקטיביות בהפצת היהדות.

הצד השוה לכל מסירות-נפש הוא הצורך להתמודד עם התנגדות מבית או מחוץ – מלחמה באויבי ישראל, מאבק עם “מהרסיך ומחרביך ממך יצאו”, התמודדות מול התנגדות רוחנית מהסביבה הרחוקה או הסתייגות במעגלים הקרובים והתגברות על התנגדות-פנימית בתוך נפש האדם עצמו. מדת החסידות יוצאת משורת הדין של התורה ופועלת למעלה מטעם ודעת – הכל בהכוונת הרבי, נשיא-הדור, שמזהה את ההתנגדות ויודע לאן צריכים לפרוץ כעת. בהצלחה!

הרשמו עכשיו וקבלו עדכונים מ"גל עיני"

דילוג לתוכן