טָמֵא טָמֵא יִקְרָא

שָׁלוֹם יְלָדִים!

הַשַּׁבָּת נִקְרָא בַּתּוֹרָה עַל דִּינֵי הַמְּצֹרָע – עַל הַתְּנָאִים הַמְּבִיאִים לִידֵי טֻמְאָתוֹ וְעַל הַהַנְהָגָה הַמִּתְבַּקֶּשֶׁת מִמֶּנּוּ כָּל עוֹד הוּא עוֹמֵד בְּטֻמְאָתוֹ. בָּרֶגַע שֶׁהַכֹּהֵן קוֹבֵעַ כִּי מְדֻבָּר בְּנֶגַע,  עַל הַמְּצֹרָע לָצֵאת אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִתְקָרְבוּ אֵלָיו טְהוֹרִים וְיִטַּמְּאוּ מִמֶּנּוּ עָלָיו לְהַזְהִיר וּלְהַכְרִיז עַל כָּךְ בָּרַבִּים – “וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא”.

יוֹתֵר מֵהַבַּעַל שֵׁם טוֹב

יוֹם בָּהִיר אֶחָד, הִתְגַּלְּתָה לְמוֹרֵנוּ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב יְדִיעָה מַרְעִישָׁה מִן הַשָּׁמַיִם: יֶשְׁנוֹ יְהוּדִי אֶחָד אֵי-שָׁם שֶׁעוֹבֵד אֶת ה’ יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ! אֲנָשִׁים רְגִילִים לֹא תָּמִיד יֹאהֲבוּ לִשְׁמֹעַ עַל מִישֶׁהוּ מֻצְלָח יוֹתֵר מֵהֶם, אֲבָל אֵצֶל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב גָּרְמָה יְדִיעָה זוֹ אֶת הַהֵפֶךְ – הִתְעוֹרְרָה אֶצְלוֹ תְּשׁוּקָה גְּדוֹלָה לְהַכִּיר אֶת הַיְּהוּדִי הַמְּיֻחָד וְלִלְמֹד מִמֶּנּוּ.

בֵּרֵר הַבַּעַל שֵׁם טוֹב אֶת זֶהוּתוֹ שֶׁל הָאִישׁ וְאֶת מְקוֹם מְגוּרָיו וְיָצָא לַדֶּרֶךְ. כְּשֶׁהִגִּיעַ לַמָּקוֹם הַמְּיֹעָד, נָכוֹנָה לוֹ הַפְתָּעָה: מְדֻבָּר הָיָה בִּיהוּדִי פָּשׁוּט, שֶׁאֵינוֹ לוֹמֵד וְאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל וַאֲפִלּוּ מִלָּה אַחַת בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ אֵינוֹ מַכִּיר. אָמְנָם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב חִבֵּב מְאוֹד אֶת הַיְּהוּדִים הַפְּשׁוּטִים וְיִקֵּר אֶת עֲבוֹדָתָם, אֲבָל כָּאן נִרְאֶה שֶׁקָּשֶׁה הָיָה לִמְצֹא בּוֹ מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד.

אַחַר בְּדִיקָה נוֹסֶפֶת, הִתְגַּלָּה לַבַּעַל שֵׁם טוֹב פֵּשֶׁר הַדָּבָר בִּדְמוּת הַנְהָגָה מְיֻחֶדֶת. בְּכָל יוֹם הָיָה עוֹלֶה אוֹתוֹ יְהוּדִי פָּשׁוּט לְרֹאשׁ הָהָר הַסָּמוּךְ לַכְּפָר בּוֹ הִתְגּוֹרֵר, נֶעֱמָד עַל שְׂפַת הַצּוּק וּמֵרִים אֶת קוֹלוֹ בִּצְעָקָה: “טָמֵא”! “טָמֵא”! מִיָּד לְאַחַר מִכֵּן הָיָה זוֹרֵק הַיְּהוּדִי אֶת עַצְמוֹ כְּלַפֵּי מַטָּה. בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע אָמוּר לִהְיוֹת הַמַּחֲזֶה הַזֶּה חַד-פַּעֲמִי, מִשּׁוּם שֶׁנְּפִילָה מִגֹּבַהּ כָּזֶה בְּתוֹסֶפֶת גִּלְגּוּלִים וַחֲבָטוֹת לְאַחֲרֶיהָ אֲמוּרִים לִשְׁלֹחַ אֶת הָאָדָם לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב… אֲבָל אוֹתוֹ הַיְּהוּדִי יָצָא מִמֶּנָּה בְּאֹרַח פֶּלֶא לְלֹא כָּל שְׂרִיטָה וְהַפְּעֻלָּה הַזּוֹ חָזְרָה עַל עַצְמָהּ בְּדֶרֶךְ נֵס מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ.

“מַהִי פֵּשֶׁר הַנְהָגָתְךָ?”, שָׁאַל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב אֶת הַיְּהוּדִי. “יְהוּדִי פָּשׁוּט אֲנִי”, הֵשִׁיב, “אֲפִלּוּ קְרֹא וּכְתֹב אֵינִי יוֹדֵעַ. אֲבָל אֶת ה’ יִתְבָּרַךְ אֲנִי אוֹהֵב בְּכָל מְאֹדִי וַאֲנִי רוֹצֶה בְּכָל יוֹם לְהַעֲנִיק לוֹ מַשֶּׁהוּ, מַתָּנָה אִישִׁית מִמֶּנִּי. מָה יָכוֹל אֲנִי הַקָּטָן לָתֵת לוֹ? אֶת עַצְמִי! בְּכָל יוֹם בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי עוֹמֵד עַל שְׂפַת הַצּוּק אֲנִי גּוֹמֵר בְּלִבִּי לִמְסֹר אֶת נַפְשִׁי אֵלָיו יִתְבָּרַךְ”.

בִּכְלָל בְּלִי לְהָבִין

הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הִתְפַּעֵל מִתְּשׁוּבָתוֹ הַתְּמִימָה שֶׁל הַיְּהוּדִי, אֲבָל עֲדַיִן לֹא נָחָה דַּעְתּוֹ. “מַעֲשֶׂה גָּדוֹל אַתָּה עוֹשֶׂה, אֲבָל דָּבָר אֶחָד לֹא מוּבָן לִי”, הוֹסִיף הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, “מַדּוּעַ אַתָּה בּוֹחֵר לוֹמַר בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה דַּוְקָא אֶת הַמִּלָּה ‘טָמֵא’? הֲרֵי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּךָ מֵעִיד עַל הַהֵפֶךְ מִכָּךְ!”.

הַיְּהוּדִי הִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ בִּמְבוּכָה וְעָנָה: “הָאֱמֶת הִיא שֶׁאֵינִי מֵבִין אֶת פֵּרוּשָׁהּ. זוֹהִי פָּשׁוּט הַמִּלָּה הַיְּחִידָה הַשְּׁגוּרָה עַל פִּי בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, הִיא הַיְּחִידָה שֶׁאֲנִי מַכִּיר…”. תְּשׁוּבָתוֹ הַתְּמִימָה שֶׁל הַיְּהוּדִי הוֹסִיפָה לְהַעֲלוֹת אֶת חִנּוֹ שֶׁל בְּעֵינֵי הַצַּדִּיק. בְּכָל זֹאת הַמִּלָּה ‘טָמֵא’ צָרְמָה לְאָזְנָיו וְהוּא בִּקֵּשׁ לְלַמֵּד אֶת הַיְּהוּדִי מִלָּה חִלּוּפִית. “מָה דַּעְתְּךָ עַל מִלָּה יוֹתֵר נְעִימָה? מֵהַיּוֹם אֵת קְרִיאַת ‘טָמֵא’ הַחְלֵף בְּהַכְרָזַת ‘טָהוֹר'”. אֲבָל הַיְּהוּדִי לֹא מַצְלִיחַ לַהֲגוֹת אֶת הַמִּלָּה הַחֲדָשָׁה. הַבַּעַל שֵׁם טוֹב אֵינוֹ מִתְיָאֵשׁ וְיוֹשֵׁב לַחֲזֹר אִתוֹ עַל הַלִּמּוּד הֶחָדָשׁ, שׁוּב וָשׁוּב. אֶלֶף פְּעָמִים מְשַׁנֵּן הַבַּעַל שֵׁם טוֹב עִם הַיְּהוּדִי אֶת הַמִּלָּה ‘טָהוֹר’, עַד שֶׁנִּרְאֶה כִּי הַיְּהוּדִי קָלַט אוֹתָהּ. לְאַחַר מִכֵּן נִפְרְדוּ לְשָׁלוֹם וְהַבַּעַל שֵׁם טוֹב פָּנָה בַּחֲזָרָה לְבֵיתוֹ.

עָדִיף שֶׁתִּשָּׁאֵר כָּכָה

בְּדַרְכּוֹ הִגִּיעַ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב לְנָהָר. דַּרְכּוֹ בַּקֹּדֶשׁ הָיְתָה שֶׁלֹּא לְהִסְתַּמֵּךְ עַל אֶמְצְעֵי הַתַּחְבּוּרָה הַמְּקֻבָּלִים – גְּשָׁרִים אוֹ הַמְתָּנָה לַמַּעְבֹּרֶת – אֶלָּא לַעֲבֹר אֶת הַנָּהָר בְּכֹחַ הָאֱמוּנָה בַּה’. הוּא הָיָה נוֹהֵג לְהַנִּיחַ אֶת אַבְנֵטוֹ עַל גַּבֵּי הַמַּיִם וְלִצְלֹחַ בַּהֲלִיכָה אֱמוּנִית אֶת הַנָּהָר וְכָךְ עָשָׂה גַּם הַפַּעַם. אֶלָּא שֶׁהַפַּעַם, בְּהַגִּיעוֹ לַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַנָּהָר, שׁוּב נָכוֹנָה לוֹ הַפְתָּעָה: הוּא רוֹאֶה מוּלוֹ אֶת הַיְּהוּדִי!

“כֵּיצַד הִגַּעְתָּ לְכָאן?”, שׁוֹאֵל אוֹתוֹ בַּעַל שֵׁם טוֹב, “כֵּיצַד צָלַחְתָּ אַתָּה אֶת הַנָּהָר?”. הַיְּהוּדִי, בִּתְמִימוּתוֹ הַגְּדוֹלָה עוֹנֶה: “מָה הַכַּוָּנָה ‘כֵּיצַד’? הִנַּחְתִּי אֶת הָאַבְנֵט שֶׁלִּי עַל גַּבֵּי הַמַּיִם, קָרָאתִי אֶת הַקְּרִיאָה הַמְּקֻבֶּלֶת אֶצְלִי – ‘טָמֵא, טָמֵא’ – וְעָבַרְתִּי…”. “וּמַדּוּעַ הִזְדָּרַזְתָּ לְהַגִּיעַ לְכָאן?”, הוֹסִיף הַבַּעַל שֵׁם טוֹב לִשְׁאֹל. “לֹא נָעִים…”, הִתְנַצֵּל הַיְּהוּדִי, “שָׁכַחְתִּי אֶת הַמִּלָּה הַחֲדָשָׁה שֶׁלִּמַּדְתָּ אוֹתִי. בָּאתִי לְכָאן בִּמְיֻחָד כְּדֵי שֶׁתַּזְכִּיר לִי…”.

“עֲזֹב, אֵין צֹרֶךְ”, עָנָה לוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, “עֲבוֹדָתְךָ בִּתְמִימוּת רְצוּיָה לִפְנֵי ה’ יִתְבָּרַךְ כְּפִי שֶׁהִיא!”

הַמָּשִׁיחַ הַמְּצֹרָע

הַקְּרִיאָה ‘טָמֵא’ שֶׁיָצְאָה מִפִּיו שֶׁל הַיְּהוּדִי הַפָּשׁוּט, מַזְכִּירָה לָנוּ אֶת קְרִיאָתוֹ שֶׁל הַמְּצֹרָע – “טָמֵא טָמֵא יִקְרָא”. חֲזַ”ל מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ כִּי נֶגַע הַצָּרַעַת מוֹפִיעַ בְּעִקְבוֹת חַטָּאֵי דִּבּוּר שֶׁאֵינוֹ מְתֻקָּן, כְּמוֹ לָשׁוֹן הָרַע, אֲבָל לֹא רַק. חֲזַ”ל גַּם מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ כִּי הַמָּשִׁיחַ עַצְמוֹ נִקְרָא מְצֹרָע וְכִי יְשִׁיבָתוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מְעִידָה עַל אִישִׁיּוּתוֹ הַמְּיֻחֶדֶת.

הַסִּפּוּר הַמֻּפְלָא עַל הַמִּפְגָּשׁ בֵּין הַבַּעַל שֵׁם טוֹב לַיְּהוּדִי הַפָּשׁוּט מְרַמֶּזֶת לְמִפְגָּשׁ עִם דְּמוּתוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ, מִישֶׁהוּ שֶׁנּוֹפֵל בְּכָל רֶגַע, שֶׁזּוֹרֵק אֶת עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם מֵרֹאשׁ הָהָר, וּמִיָּד קָם וְחוֹזֵר לִתְחִיָּה.

דֶּרֶךְ אַגַּב: אִם נוֹסִיף לַתֹּאַר ‘שֵׁם טוֹב‘ עוֹד מִסְפָּר אֶחָד בְּחֶשְׁבּוֹן הַגֵּימַטְרְיָא נְקַבֵּל ‘שֵׁם חַי‘, אוֹ בְּסֵדֶר אוֹתִיּוֹת מְעַט שׁוֹנֶה – מָשִׁיחַ!

שֶׁנִּזְכֶּה לִמְסֹר עַצְמֵנוּ לַה’ יִתְבָּרַךְ בִּתְמִימוּת מְשִׁיחִית!

ֹשַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי