בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ

נָדָב וַאֲבִיהוּא, בָּנָיו שֶׁל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, עָשׂוּ מַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה. הֵם הֶחְלִיטוּ עַל דַּעַת עַצְמָם לְהִכָּנֵס לַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם, אֶל קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים, מִבְּלִי לְקַבֵּל רְשׁוּת וְשָׁם לְהַקְטִיר לַה’ קְטֹרֶת. הַמַּעֲשֶׂה הֶחָמוּר גָּרַר תְּגוּבָה מִיָּדִית מִצַּד ה’. הֵם מֵתוּ בַּמָּקוֹם, בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל שִׂמְחַת חֲנֻכַּת הַמִּשְׁכָּן.

מָה שֶׁמַּפְתִּיעַ הוּא הַהִתְיַחֲסוּת שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לַמַּעֲשֶׂה. כַּאֲשֶׁר הוּא בָּא לְבַשֵּׂר לְאַהֲרֹן אָחִיו עַל מוֹת שְׁנֵי בָּנָיו הוּא לֹא מְדַבֵּר כְּלָל עַל כָּךְ שֶׁעָשׂוּ מַעֲשֶׂה אָסוּר, אֶלָּא מַבִּיעַ הִתְפַּעֲלוּת רַבָּה מִמֶּנּוּ: “הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה’ לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כׇל הָעָם אֶכָּבֵד”. מַעֲשֵׂיהֶם וּמוֹתָם שֶׁל הַשְּׁנַיִם הוּא קִדּוּשׁ הַשֵּׁם לוֹ יִחַלְנוּ!

כָּל חַי מִתְנוֹעֵעַ

מַהוּ הַסִּימָן לְכָךְ שֶׁאָדָם חַי? הַתְּנוּעָה. מֵת אֵינוֹ זָז, וְאִלּוּ בַּעַל חַי נִמְצָא בִּתְנוּעָה מַתְמֶדֶת. חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים קָבְעוּ כְּלָל: “כָּל חַי מִתְנוֹעֵעַ”. יוֹדְעִים מַהִי הַבְּדִיקָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁעוֹשֶׂה חוֹבֵשׁ כַּאֲשֶׁר הוּא מַגִּיעַ לְזִירַת אֵרוּעַ? הוּא בּוֹדֵק אֵצֶל הַפָּצוּעַ אֶת הַדֹּפֶק. לַמְרוֹת שֶׁהָאָדָם שׁוֹכֵב לְלֹא תְּנוּעָה, בְּמַצָּב שֶׁל חֹסֶר הַכָּרָה, דְּפִיקוֹת הַלֵּב הֵן הַסִּימָן הַבָּרוּר לִפְעִילוּתוֹ, וּלְכָךְ שֶׁהוּא עֲדַיִן בַּחַיִּים.

בּוֹאוּ וְנִתְבּוֹנֵן בִּתְנוּעַת הַלֵּב: הוּא מִתְכַּוֵּץ וּמִתְרַחֵב לְלֹא הֶרֶף, כְּמוֹ מַשְׁאֵבָה. אֵצֶל אָדָם בָּרִיא זֶה קוֹרֶה בֵּין 60 לְ-100 פְּעָמִים בְּמַהֲלַךְ דַּקָּה אַחַת. כַּאֲשֶׁר הַלֵּב מִתְכַּוֵּץ הוּא זוֹרֵק מִתּוֹכוֹ דָּם חָדָשׁ, הַמַּזְרִים מְנַת חַיִּים חֲדָשָׁה לְאֶבְרֵי הַגּוּף. כַּאֲשֶׁר הַלֵּב מַרְפֶּה אֶת הַכִּוּוּץ וּמִתְרַחֵב הוּא שׁוֹאֵב לְתוֹכוֹ אֶת מְנַת הַדָּם הַבָּאָה.

וְיֵשׁ גַּם מַצָּב הָפוּךְ. יֵשׁ אֲנָשִׁים בְּרִיאִים לַחֲלוּטִין – נוֹשְׁמִים, הוֹלְכִים וְרָצִים – אֲבָל בְּכָל זֹאת הֵם בְּגֶדֶר מֵתִים. לָמָּה? גּוּפָם אוּלַי נָע בְּחָפְשִׁיּוּת, אֲבָל הַנֶּפֶשׁ שֶׁלָּהֶם דּוֹמֶמֶת וְחַסְרַת תְּנוּעָה. אֵין לָהֶם בִּכְלָל צִפִּיּוֹת אוֹ שְׁאִיפוֹת וּמִמֵּילָא גַּם לֹא אַכְזָבוֹת, הֵם לֹא עֲצוּבִים וְגַם לֹא שְׂמֵחִים. הַלֵּב שֶׁלָּהֶם פָּשׁוּט דּוֹמֵם כָּאֶבֶן.

מַהִי הַתְנוּעָה שֶׁל הַנֶּפֶשׁ? מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁל הַגּוּף. הַנֶּפֶשׁ מְקַיֶּמֶת גַּם הִיא תְּנוּעָה כְּפוּלָה – שְׁאִיפָה וַחֲתִירָה כְּלַפֵּי מַעְלָה, וְאַחֲרֶיהָ נְחִיתָה וִירִידָה כְּלַפֵּי מַטָּה. אֲנַחְנוּ מְאֹד-מְאֹד רוֹצִים מַשֶּׁהוּ, וּכְשֶׁהָרָצוֹן שֶׁלָּנוּ מִתְמַלֵּא אָנוּ שָׁבִים לִמְנוּחָה. זֶהוּ דֹּפֶק הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ, וְהוּא מַזְרִים לְתוֹכֵנוּ חַיִּים חֲדָשִׁים. לִתְנוּעָה זוֹ קוֹרְאִים “רָצוֹא וָשׁוֹב“.

“רָצוֹא” – לָרוּץ אֶל ה’

“רָצוֹא” הוּא שִׁחְרוּר הַנֶּפֶשׁ מִמַּאֲסַר הַגּוּף וּמִכַּבְלֵי הַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית, תּוֹךְ חֲתִירָה כְּלַפֵּי מַעְלָה בְּעָצְמָה רַבָּה. כְּמוֹ בָּלוֹן הֶלְיוּם שֶׁבָּרַח מִבֵּין הָאֶצְבָּעוֹת וְעָלָה בִּסְעָרָה הַשָּׁמַיְמָה… בְּכָל פַּעַם שֶׁאָנוּ קוֹרְאִים אֶת הַקְּרִיאָה הַנִּצְחִית שֶׁל הַיְּהוּדִי – “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל” – אָנוּ מַנִּיחִים אֶת הַיָּד עַל הָעֵינַיִם. יוֹדְעִים לָמָּה? כִּי אֲנַחְנוּ לֹא רוֹצִים לְהָעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר. כַּאֲשֶׁר אָנוּ מַבִּיטִים עַל הָעוֹלָם בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת קָשֶׁה לָנוּ לִרְאוֹת שֶׁ”ה’ אֶחָד”. הַכֹּל נִרְאֶה לָנוּ כָּל כָּךְ הָפוּךְ – ‘זֶה’ רָב עִם הַ’הוּא’, כִּי הַ’הוּא’ בִּכְלָל שַׁיָּךְ אֶל הָ’הֵם’, וְהַ’הֵם’ מְסֻכְסָכִים מִזְּמַן עִם הַ’זֶּה’. כָּל כָּךְ הַרְבֵּה פֵּרוּד שֶׁמַּסְתִּיר עַל הָאֱמֶת. כְּדֵי לוֹמַר “ה’ אֶחָד” בְּכֵנוּת אָנוּ צְרִיכִים לַעֲצֹם לְרֶגַע אֶת הָעֵינַיִם, לִבְרֹחַ מִכָּל בִּלְבּוּלֵי הָעוֹלָם וְטִרְדוֹתָיו, לָרוּץ אֶל ה’ יִתְבָּרַךְ וּלְהִשָּׁאֵב אֶל תּוֹכוֹ.

“שׁוֹב” – לָדַעַת לַחֲזֹר

“שׁוֹב” הוּא בְּדִיּוּק הַתְּנוּעָה הַהֲפוּכָה, לָרֶדֶת לְמַטָּה. לָמָּה בְּעֶצֶם שֶׁאֶרְצֶה לָרֶדֶת? הֲרֵי לְמַעְלָה כָּל כָּךְ טוֹב. לַיְּרִידָה יְכוֹלוֹת לִהְיוֹת כַּמָּה סִבּוֹת: רֵאשִׁית, כִּי אֲנַחְנוּ לֹא מַלְאָכִים וְיֵשׁ לָנוּ גַּם נְפִילוֹת. מִיָּד אַחֲרֵי הַתְּפִלָּה אֲנַחְנוּ רָצִים הַחוּצָה וְנִשְׁטָפִים בְּזֶרֶם הַחַיִּים, וְאָז הַמַּדְרֵגָה הַגְּבוֹהָה אֵלֶיהָ הִגַּעְנוּ בִּקְרִיאַת שְׁמַע קְצָת נֶעֱלֶמֶת לָנוּ. זוֹ בְּהֶחְלֵט נְפִילָה, וְצָרִיךְ לָדַעַת אֵיךְ לְהִשָּׁאֵר קְשׁוּרִים לַה’ גַּם כַּאֲשֶׁר לֹא כָּל כָּךְ ‘הוֹלֵךְ’ לִי כְּמוֹ שֶׁתִּכְנַנְתִּי.

חוּץ מִזֶּה, נְפִילָה הִיא לִפְעָמִים גַּם חֶסֶד גָּדוֹל. פַּעַם אַחַת הִתְפַּלַּלְתִּי בְּכָזוֹ דְּבֵקוּת, מִכָּל הַלֵּב, אֶלָּא שֶׁבְּסוֹף הַתְּפִלָּה הָיִיתִי מֻכְרָח לְהָצִיץ בַּשָּׁעוֹן כְּדֵי לִמְדֹּד כַּמָּה זְמַן אָרְכָה הַצִּדְקוּת שֶׁלִּי… אָז לִפְעָמִים נְפִילָה הִיא הַהִזְדַּמְּנוּת שֶׁלִּי לְהִתְפַּכְּחוּת. עָדִיף כָּךְ מֵאֲשֶׁר לִחְיוֹת בְּדִמְיוֹנוֹת. אוּלַי הַנְּפִילָה הִיא סִימָן עֲבוּרִי שֶׁהַמָּקוֹם אֵלָיו עָלִיתִי לֹא הָיָה בֶּאֱמֶת שַׁיָּךְ לִי? כַּאֲשֶׁר אֲנִי מְפֻכָּח יֵשׁ סִכּוּי שֶׁאוּכַל לְהִשְׁתַּפֵּר וּלְהִשְׁתַּנּוֹת – לִהְיוֹת מִי שֶׁאֲנִי אָמוּר בֶּאֱמֶת לִהְיוֹת.

אֲבָל הַסִבָּה הָעִקָּרִית לָרֶדֶת לְמַטָּה הִיא אַחֶרֶת, הִיא בְּעִקָּר כִּי… כָּךְ ה’ רוֹצֶה! כָּל חָסִיד הָיָה רוֹצֶה וּמִשְׁתּוֹקֵק לְהִשָּׁאֵר כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר קָרוֹב לָרַבִּי שֶׁלּוֹ – לֵהָנוֹת מִקְּדֻשָּׁתוֹ, לִשְׁמֹעַ אֶת תּוֹרוֹתָיו וְלִלְמֹד מֵהַנְהָגוֹתָיו. הַאִם גַּם הָרַבִּי שֶׁלּוֹ מְעֻנְיָן שֶׁכָּךְ יִהְיֶה בִּקְבִיעוּת? לֹא בָּטוּחַ. אוּלַי הָרַבִּי דַּוְקָא רוֹצֶה לִרְאוֹת אוֹתְךָ פּוֹעֵל בִּשְׁלִיחוּתוֹ בְּקָצֶה אַחֵר שֶׁל הָעוֹלָם? כַּאֲשֶׁר תְּמַלֵּא אֶת שְׁלִיחוּתוֹ תִּהְיֶה קָשׁוּר אֵלָיו פִּי כַּמָּה. “שׁוֹב” אֲמִתִּי הוּא רִיצָה שֶׁל יְהוּדִי לַכִּוּוּן הֶהָפוּךְ, לְקִיּוּם הַמִּצְווֹת הַמַּעֲשִׂיּוֹת בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן וְהַשָּׁפֵל וַהֲפִיכָתוֹ לִמְקוֹם דִּירָה לַה’ יִתְבָּרַךְ. לָמָּה? כִּי כָּךְ ה’ רוֹצֶה!

בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה’

כְּבָר רָאִינוּ, שֶׁמִּי שֶׁאֵין אֶצְלוֹ תְּנוּעָה שֶׁל “רָצוֹא וָשׁוֹב” דּוֹמֶה לְמֵת. מָה יִקְרֶה אִם מִישֶׁהוּ יִרְצֶה לְהִסְתַּפֵּק בַּתְּנוּעָה הָרִאשׁוֹנָה בִּלְבַד, וְרַק לָרוּץ אֶל ה’ בִּכְלוֹת הַנֶּפֶשׁ? זֶהוּ סִפּוּרָם הָאֲמִתִּי שֶׁל נָדָב וַאֲבִיהוּא. חֶטְאָם לֹא הָיָה בַּמּוּבָן הָרָגִיל שֶׁאָנוּ מַכִּירִים. הֵם הָיוּ גְּדוֹלִים וְצַדִּיקִים שֶׁזָּכוּ לְשַׁמֵּשׁ בַּקֹּדֶשׁ. אָז אֵיפֹה הֵם טָעוּ? הֵם נָעוּ בְּכִוּוּן אֶחָד בִּלְבַד – “רָצוֹא”, אַךְ לְלֹא “שׁוֹב”.

עַל פִּי פְּשַׁט הַפְּסוּקִים, מוֹתָם שֶׁל הַשְּׁנַיִם הָיָה הָעֹנֶשׁ עַל חֶטְאָם, עַל שֶׁפָּעֲלוּ לְלֹא צִוּוּי מְפֹרָשׁ מֵה’. אֲבָל בַּחֲסִידוּת מֻסְבָּר שֶׁהִסְתַּלְּקוּתָם הָיְתָה בְּעֶצֶם הַתּוֹצָאָה – מֵרֹב כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ וְהִשְׁתּוֹקְקוּת לַה’ פָּרְחָה נַפְשָׁם מִגּוּפָם. כַּאֲשֶׁר הַנְּשָׁמָה רָצָה כְּלַפֵּי מַעְלָה בְּכָל כֹּחָהּ, הַגּוּף לֹא עוֹמֵד בָּעֹמֶס. הוּא פָּשׁוּט מְשַׁחְרֵר אוֹתָהּ לְנַפְשָׁהּ…

מָה גָּרַם לָהֶם לִנְהֹג כָּךְ? בּוֹאוּ נְשַׁחְזֵר יַחַד אֶת הַמַּעֲמָד: לְאַחַר צִפִּיָּה מְמֻשֶּׁכֶת נֶחְנַךְ סוֹף-סוֹף הַמִּשְׁכָּן! יוֹרֶדֶת אֵשׁ מֵהַשָּׁמַיִם! כָּעֵת מַתְחִיל ה’ לִשְׁכֹּן בְּתוֹכֵנוּ בִּקְבִיעוּת! נָדָב וַאֲבִיהוּא לֹא מְסֻגָּלִים לַעֲמֹד מֵהַצַּד, הֵם מַרְגִּישִׁים שֶׁהֵם חַיָּבִים לָתֵת מַשֶּׁהוּ מִשֶּׁל עַצְמָם, גַּם אִם אֵין עַל כָּךְ הוֹרָאָה מְפֹרֶשֶׁת. הַתְּשׁוּקָה הָעֲצוּמָה לְהִתְקָרֵב לַה’ בָּעֲרָה בְּקִרְבָּם, וְכַאֲשֶׁר בּוֹעֵר לָאָדָם הוּא לֹא מְחַכֶּה שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ לַעֲשׂוֹת, הוּא פָּשׁוּט קָם וְעוֹשֶׂה! לְהַנְהָגָה כָּזוֹ קוֹרֵא מֹשֶׁה רַבֵּינוּ קִדּוּשׁ הַשֵּׁם – “בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ”!

אֶפְשָׁר לְסַכֵּם כָּךְ: תְּשׁוּקַת הַקֹּדֶשׁ שֶׁבָּעֲרָה בָּם הִיא וַדַּאי טוֹבָה. גַּם עֲשִׂיַּת מַעֲשֶׂה בְּלֹא צִוּוּי מְפֹרָשׁ מוּבֶנֶת לִפְעָמִים. הַבְּעָיָה הִיא הַ”אֵשׁ זָרָה” אוֹתָהּ הִקְרִיבוּ. מַהִי? – כַּאֲשֶׁר “רָצוֹא” בָּא לְלֹא “שׁוֹב” הוּא עָלוּל לַהֲפֹךְ לְמַעֲשֶׂה שֶׁל הֲנָאָה רוּחָנִית-אִישִׁית. עָלֵינוּ לִזְכֹּר: גַּם כַּאֲשֶׁר עוֹלִים בְּרִיצָה כְּלַפֵּי מַעְלָה הַמַּטָּרָה הַסּוֹפִית אֵינָהּ לְהִשָּׁאֵר שָׁם אֶלָּא לָשׁוּב לְמַטָּה – לְקַיֵּם אֶת צִוּוּי ה’ וּלְיַשֵּׂם אֶת רְצוֹנוֹ!

שֶׁנִּזְכֶּה לְחַיּוּת אֲמִתִּית בַּעֲבוֹדַת ה’!

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי