נֶדֶר לַהוי’

בְּרֹאשׁ פָּרָשַׁת מַטּוֹת מוֹפִיעָה פָּרָשַׁת הַנְּדָרִים. מְתֹאָרִים בָּהּ אַרְבָּעָה מַצָּבִים שׁוֹנִים שֶׁל אִשָּׁה שֶׁנּוֹדֶרֶת נֵדֶר –נַעֲרָה בְּבֵית אָבִיהָ, בְּעוֹדָהּ מְאֹרֶסֶת לְאִישׁ, אַחַר שֶׁנִּשֵּׂאת וּבֶהֱיוֹתָהּ אַלְמָנָה אוֹ גְּרוּשָׁה. אֲבָל בַּכּוֹתֶרֶת הַמּוֹפִיעָה לִפְנֵי אַרְבַּעַת הַמִּקְרִים מוּבָא הַמִּקְרֶה הַמְּקוֹרִי שֶׁל נֵדֶר – “אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַהוי'”.

בְּמִקְרֶה שֶׁל הַבְטָחָה אֲנַחְנוּ מַעֲדִיפִים לוֹמַר אֶת צֶמֶד הַמִּלִּים ‘בְּלִי נֶדֶר’. אָנוּ מְאוֹד לֹא מְעֻנְיָנִים שֶׁיֵּצֵא מִפִּינוּ דָּבָר שֶׁלֹּא יִתְקַיֵּם, חָלִילָה, אֲבָל כָּאן בַּפָּסוּק אָנוּ רוֹאִים יַחַס מַמָּשׁ הָפוּךְ. הַנֵּדֶר נִקְרָא “נֵדֶר לַהוי'”, וְנִשְׁמָע שֶׁיֵּשׁ בְּמַעֲשֵׂה הַנֵּדֶר עִנְיָן גָּדוֹל.

אִסּוּר-הֶתֵּר-מִצְוָה

הַמְּבֻגָּרִים תָּמִיד נוֹהֲגִים לוֹמַר לִי: “רָזִי, אַל תִּהְיֶה יַלְדוּתִי, תִּתְבַּגֵּר. הָעוֹלָם לֹא שָׁחֹר-לָבָן”. אָז הַיּוֹם אֲנִי דַּוְקָא רוֹצֶה לְסַפֵּר לָכֶם שֶׁהָעוֹלָם בֶּאֱמֶת לֹא רַק שָׁחֹר וְלָבָן אֶלָּא גַּם אָפֹר… לְמָה אֲנִי מִתְכַּוֵּן?

אֶת הָעוֹלָם שֶׁסְּבִיבֵנוּ אָנוּ מְחַלְּקִים לִשְׁלֹשָׁה סוּגִים: בַּסּוּג הָרִאשׁוֹן נִכְלַל כָּל מָה שֶׁרָצוּי בְּעֵינֵי ה’ וְשַׁיָּךְ לִתְחוּם הַקְּדֻשָּׁה. זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת חֵפֶץ מְסֻיָּם, כְּמוֹ אֶתְרוֹג מְהֻדָּר בְּחַג הַסֻּכּוֹת אוֹ סֵפֶר קֹדֶשׁ, וְהוּא יָכוֹל גַּם לִהְיוֹת סוּג שֶׁל הַנְהָגָה, כְּמוֹ מַעֲשֶׂה טוֹב, דִּבּוּר טוֹב אוֹ מַחְשָׁבָה טוֹבָה. בְּקִצּוּר, הוּא אֶחָד מֵרָמָ”ח מִצְווֹת עֲשֵׂה. רָמָ”ח מִצְווֹת עֲשֵׂה הֵן הָרְצוֹנוֹת שֶׁל ה’ כְּפִי שֶׁהוא כָּתַב אוֹתָם בַּתּוֹרָה.

מֵהַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַמִּתְרָס נִכְלַל כָּל מָה שֶׁאֵינוֹ רָצוּי בְּעֵינֵי ה’. הַצַּד הַזֶּה נִקְרָא ‘סִטְרָא אַחֲרָא’, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ בַּאֲרַמִּית הַצַּד הָאַחֵר. כְּלוֹמַר, כָּל מָה שֶׁמֵּעֵבֶר לִתְחוּם הַקְּדֻשָּׁה. אֵלוּ הֵן שְׁסָ”ה מִצְווֹת לֹא תַּעֲשֶׂה – הָעֲבֵרוֹת מֵהֶן עָלַי לְהִתְרַחֵק. גַּם כָּאן, זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת חֵפֶץ מְסֻיָּם, שֶׁאָסוּר בַּאֲכִילָה כְּמוֹ בָּשָׂר טָרֵף אוֹ אָסוּר בַּהֲנָאָה כְּמוֹ חָמֵץ בְּפֶסַח, וְהוּא יָכוֹל לִהְיוֹת הִתְנַהֲגוּת שְׁלִילִית – בְּמַעֲשֶׂה, בְּדִבּוּר אוֹ בְּמַחְשָׁבָה. אַדְמוֹ”ר הַזָּקֵן מַסְבִּיר, שֶׁהַדְּבָרִים הָאֲסוּרִים נִקְרָאִים בְּשֵׁם זֶה מִשּׁוּם שֶׁהֵם פָּשׁוּט… קְשׁוּרִים. כְּמוֹ הָאֲסִירִים הָאֲזוּקִים בַּחֲבָלִים בִּמְקוֹם כְּלִיאָתָם בְּבַיִת הַסֹּהַר, כָּךְ גַּם יֵשׁ מַעֲשִׂים אוֹ חֲפָצִים שֶׁקְּשׁוּרִים בְּחָזְקָה אֶל הֵפֶךְ הַקְּדֻשָּׁה, מִבְּלִי שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לְהַתִּיר אֶת אוֹתוֹ קֶשֶׁר.

עַד כָּאן הַשָּׁחֹר וְהַלָּבָן, אֲבָל יֵשׁ גַּם סוּג שְׁלִישִׁי, אָפֹר, וְהוּא כּוֹלֵל הַרְבֵּה מִמָּה שֶׁאָנוּ מַכִּירִים בָּעוֹלָם. אֵלּוּ כָּל הַחֲפָצִים אוֹ הַמַּעֲשִׂים שֶׁאֵינָם אִסּוּר, חָלִילָה, אֲבָל הֵם גַּם אֵינָם מִצְוָה – הֵם הֶתֵּר. כְּלוֹמַר, מֻתָּר לִי לַעֲשׂוֹתָם. לְמָשָׁל, לֶאֱכֹל טִילוֹן תּוּת-וָנִיל-בָּנָנָה עִם פִּצְפּוּצֵי שׁוֹקוֹלָד בַּכַּשְׁרוּת הֲכִי מְהֻדֶּרֶת, כַּמּוּבָן לְאַחַר שֶׁבֵּרַכְתִּי בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה. לְבָרֵךְ זוֹ אָמְנָם מִצְוָה, אֲבָל הָאֲכִילָה הִיא כְּבָר בְּגֶדֶר רְשׁוּת.

אוֹתָם דְּבָרִים מֻתָּרִים כְּבָר אֵינָם קְשׁוּרִים אֶל הַצַּד הָאַחֵר. מִישֶׁהוּ כְּבָר פָּתַח וְהִתִּיר עֲבוּרִי אֶת הַקֶּשֶׁר, וְזֶה אוֹמֵר שֶׁהֵם כְּבָר מֻתָּרִים, אֲבָל זֶה עוֹד לֹא אוֹמֵר שֶׁהֵם מְחֻבָּרִים אֶל הַקְּדֻשָּׁה. כְּדֵי שֶׁגַּם הַדְּבָרִים הַמֻּתָּרִים יִהְיוּ מְחֻבָּרִים לַקְּדֻשָּׁה אֲנִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בְּעַצְמִי מַעֲשֶׂה. לְמָשָׁל, אִם אָכַלְתִּי גְּלִידָה בְּיוֹם שָׁרָב כְּדֵי לְהִתְרַעֲנֵן וְלַחֲזֹר לִלְמֹד בְּמֶרֶץ – הַגְּלִידָה כְּבָר נִקְשְׁרָה אֶל הַקְּדֻשָּׁה.

הַקְּדֻשָּׁה וְהַקְּלִפּוֹת שֶׁסְּבִיבָהּ

בֹּאוּ נִלְמָד כַּמָּה מֻשָּׂגִים חֲדָשִׁים: בִּשְׂפַת הַחֲסִידוּת נִקְרָאִים הַדְּבָרִים הַמֻּתָּרִים קְלִפַּת נֹגַהּ. כַּאֲשֶׁר נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם מֵעַל הַנָּבִיא יְחֶזְקֵאל וְנִתְּנָה לוֹ הָרְשׁוּת לִצְפּוֹת בַּמֶּרְכָּבָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל ה’ הוּא הִבְחִין סְבִיבָהּ בְּמַעֲטֶה בַּעַל שָׁלֹשׁ שְׁכָבוֹת, הַחוֹסֵם אֶת הַגִּישָׁה אֵלֶיהָ. אֵלּוּ הֵן “רוּחַ סְעָרָה”, “עָנָן גָּדוֹל” וְ”אֵשׁ מִתְלַקַּחַת”. שְׁלֹשׁ הַשְּׁכָבוֹת נִקְרָאוֹת ג קְלִפּוֹת הַטְּמֵאוֹת, וַאֲלֵיהֶן מִשְׁתַּיְּכִים כָּל הַדְּבָרִים הָאֲסוּרִים וּקְשׁוּרִים בִּידֵי הַצַּד הָאַחֵר. הַקְּדֻשָּׁה – כָּל מָה שֶׁרָצוּי בְּעֵינֵי ה’ – הִיא הַמֶּרְכָּבָה עַצְמָהּ עָלֶיהָ רוֹכֵב ה’, וְהִיא הַפְּרִי הָרָצוּי הַמֻּנָּח בְּתוֹךְ אוֹתָן הַקְּלִפּוֹת. בֵּין שְׁלֹשׁ הַקְּלִפּוֹת לְמֶרְכֶּבֶת הַקְּדֻשָּׁה עוֹמֶדֶת קְלִפָּה נוֹסֶפֶת, רְבִיעִית, וְהִיא מֻשְׁפַּעַת גַּם מֵהַקְּדֻשָּׁה וְגַם מֵהַקְּלִפּוֹת הַטְּמֵאוֹת. כְּלוֹמַר, הִיא מְעֹרֶבֶת מִטּוֹב וּמֵרַע. זוֹהִי קְלִפַּת נֹגַהּ, מִמֶּנָּה בָּאִים כָּל הַדְּבָרִים הַמֻּתָּרִים.

הַאִם יָכֹל דָּבָר מֻתָּר לַהֲפֹךְ לִהְיוֹת אָסוּר? הַאִם יִתָּכֵן שֶׁאֲכִילַת הַגְּלִידָה עִם הַכַּשְׁרוּת הַמְּהֻדֶּרֶת בְּיוֹתֵר תַּהֲפֹךְ לִהְיוֹת עֲבֵרָה? בַּפָּרָשָׁה שֶׁלָּנוּ אָנוּ פּוֹגְשִׁים דִּין מַפְתִּיעַ. כַּאֲשֶׁר יְהוּדִי נוֹדֵר נֵדֶר יֵשׁ לִדְבָרָיו תֹּקֶף! הַדָּבָר אוֹתוֹ הוּא אוֹסֵר עַל עַצְמוֹ מִתּוֹךְ הַחְלָטָה אִישִׁית הוֹפֵךְ לִהְיוֹת אָסוּר עָלָיו כְּמוֹ כָּל עֲבֵרָה אַחֶרֶת, כְּאִלּוּ שֶׁה’ צִוָּה עַל כָּךְ בִּמְפֹרָשׁ!

נֶדֶר לַהוי’

מָה מֵבִיא אָדָם לִנְדֹּר נֵדֶר?

הַפִּתְגָּם הַחֲסִידִי אוֹמֵר “הֶאָסוּר – אָסוּר, וְהַמֻּתָּר – מְיֻתָּר”. בְּדֶרֶךְ כְּלָל, כָּל מָה שֶׁאֵינוֹ בְּגֶדֶר מִצְוָה וְאֵינוֹ מִשְׁתַּיֵּךְ בְּצוּרָה יְשִׁירָה אֶל הַקְּדֻשָּׁה, גַּם אִם הוּא מֻתָּר הוּא מְסַרְבֵּל וּמְעַכֵּב אֶת הָאָדָם מִלְּהִתְקַדֵּם, וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר מוֹרִיד אֶת הָאָדָם מַטָּה. לָכֵן הַהַדְרָכָה הִיא לְהִמָּנַע מִלְּהַפְרִיז בְּשִׁמּוּשׁ וַהֲנָאָה בִּדְבָרִים הַמֻּתָּרִים וּלְהִסְתַּפֵּק בְּעִקָּר בְּמָה שֶׁנִּצְרָךְ לִי וּמְקַדֵּם אוֹתִי בַּעֲבוֹדַת ה’.

אֲבָל יֵשׁ מַצָּבִים שֶׁאָדָם מַרְגִּישׁ שֶׁלְּבַד הוּא לֹא מַצְלִיחַ לְהִתְמוֹדֵד. מֵרֹב פִּתּוּיִים שֶׁמַּקִּיפִים אוֹתוֹ מִכָּל עֵבֶר הוּא נַעֲשֶׂה מְבֻלְבָּל. הַגְּלִידָה הַזּוֹ קוֹרֶצֶת לִי, הַמַּכְשִׁיר הַהוּא מְהַבְהֵב לִי, הַמִּשְׂחָק הַנּוֹצֵץ הַהוּא מְשַׁגֵּעַ אוֹתִי. הוּא חַיָּב לָשִׂים לְעַצְמוֹ גְּבוּל. רַק לַחֲשֹׁב עַל כָּךְ לֹא מַסְפִּיק, אֲנִי חַיָּב לְהוֹצִיא אֶת הַדָּבָר בְּפִי. כַּאֲשֶׁר אֲחֵרִים שׁוֹמְעִים אֶת הַהַכְרָזָה שֶׁלִּי כְּבָר לֹא נָעִים יִהְיֶה לִי לִנְהֹג אַחֶרֶת… עַל מִקְרִים מִסּוּג זֶה אוֹמְרִים חַזַ”ל כִּי “נְדָרִים סְיָג לִפְרִישׁוּת “.

יַפְלִיא לִנְדֹּר

יוֹתֵר מִכָּךְ, חַזַ”ל מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ כְּלָל יְסוֹדִי בִּנְדָרִים: נֵדֶר יָכֹל לָחוּל בִּתְנַאי שֶׁהַיְּהוּדִי הַנּוֹדֵר מַתְפִּיס “בְּדָבָר הַנָּדוּר” אֶת אוֹתוֹ חֵפֶץ. מָה הַכַּוָּנָה?

יֶשְׁנוֹ מִקְרֶה נוֹסָף שֶׁאָדָם יָכוֹל בְּהֶבֶל פִּיו לֶאֱסֹר שִׁמּוּשׁ בְּחֵפֶץ – הַקְרָבַת קָרְבָּנוֹת בַּמִּקְדָּשׁ. אָדָם עוֹמֵד מוּל בְּהֵמָה – כֶּבֶשׂ אוֹ שׁוֹר – וְאוֹמֵר “הֲרֵי זוֹ קָרְבָּן” וּמֵאוֹתוֹ רֶגַע וְהָלְאָה אוֹתָהּ הַבְּהֵמָה נֶאֱסֶרֶת בַּהֲנָאָה לְכָל אָדָם. מֵעַתָּה מֻתָּר לַעֲשׂוֹת עִמָּהּ רַק דָּבָר אֶחָד – לְהָבִיא אוֹתָהּ לְהַקְרָבָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ.

דּוֹמָה לְכָךְ הִיא גַּם קְבִיעַת הַנֵּדֶר: כַּאֲשֶׁר אָדָם נוֹדֵר הוּא צָרִיךְ לֶאֱסֹר אֶת הַחֵפֶץ עַל עַצְמוֹ כְּמוֹ קָרְבָּן, וְאַף לוֹמַר זֹאת בִּמְפֹרָשׁ. ‘לְהַתְפִּיס’ פֵּרוּשׁוֹ לֶאֱחֹז וְלִתְפֹּס אֶת הַחֵפֶץ וּ’לְהַלְבִּישׁ’ עָלָיו אֶת תְּכוּנוֹת הַקָּרְבָּן הַקָּדוֹשׁ. לְמָשָׁל, אִם אָדָם רוֹצֶה לֶאֱסֹר עַל עַצְמוֹ אֶת הַגְּלִידָה הַטְּעִימָה הוּא צָרִיךְ לוֹמַר “הֲרֵי הַגְּלִידָה עָלַי כְּמוֹ קָרְבָּן”, וּמֵאוֹתוֹ הָרֶגַע אָסוּר לוֹ לֵהָנוֹת מִגְּלִידָה בְּאִסּוּר תּוֹרָה.

מָה אֲנִי לוֹמֵד מִכָּךְ? שֶׁנֶּדֶר אֵינוֹ רַק סְיָג שֶׁאָדָם מַגְבִּיל אֶת עַצְמוֹ, אֶלָּא יֵשׁ בַּהַגְבָּלָה וּבְכֹחַ הָאֲמִירָה שֶׁל יְהוּדִי פֶּלֶא – בְּכֹחָהּ לְהַשְׁרוֹת קְדֻשָּׁה עַל הַחֵפֶץ הַדּוֹמָה לְזוֹ שֶׁל הַקָּרְבָּן!! אֶת הַקָּרְבָּנוֹת מְכַנֶּה ה’ יִתְבָּרַךְ “קָרְבָּנִי לַחְמִי”, וְהַכַּוָּנָה שֶׁהַקְרָבַת קָרְבָּן שֶׁל יְהוּדִי ‘מַשְׁבִּיעָה’ אוֹתוֹ וְגוֹרֶמֶת לוֹ לְחֵשֶׁק מְחֻדָּשׁ לִרְצוֹת בּוֹ. אָז אִם הַנֵּדֶר שֶׁלִּי דּוֹמֶה לְקָרְבָּן – גַּם הַסְּיָג שֶׁגָּדַרְתִּי בּוֹ אֶת עַצְמִי מַעֲלֶה לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ נַחַת וְחֵשֶׁק אֵלַי!

כָּאָמוּר, לְמַעֲשֶׂה אָנוּ מִסְתַּיְּגִים מִלְּהַרְבּוֹת בִּנְדָרִים. “טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר מִשֶּׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם”, וְלָכֵן נַעְדִּיף לוֹמַר ‘בְּלִי נֶדֶר’, אֲבָל לָמַדְנוּ דָּבָר חָשׁוּב – לְכֹחַ הַדִּבּוּר שֶׁל יְהוּדִי עָצְמָה אַדִּירָה.

שֶׁנִּזְכֶּה לְדִבּוּר נָכוֹן וַאֲמִתִּי!

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי