מכון גל עיני
נכתב עלידי
תענוג, הנאה, אושר… אלו מלים מאד יפות, ממש תענוג לשמוע. אבל האם התורה ‘אוהבת’ את המושגים הללו? במבט ראשון, נראה שאנחנו לא בעד הנאה ותענוג. אנו מקבלים “עול מלכות שמים” מתוך יראת שמים, לא בשביל הכיף, כמו שאומרת ההלכה “מצוות לא ליהנות ניתנו”. האם הנאה ותענוג אינן משהו מגושם ונמוך? לדאוג לעצמנו במקום לדאוג לאחרים…
תענוג עדין
מצד שני, הרי אם האדם לא חטא הוא היה נשאר בגן עדן, מקום של תענוג נפלא. אמנם היה צריך “לעבדה ולשמרה” אבל התכלית היא “להתענג על ה'”. זהו גם השכר המובטח בעולם הנשמות, הנקרא גן עדן, שבו “הצדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה”. גם ביום השבת יש מצוה של “ענג שבת”, “מעין עולם הבא… להתענג בתענוגים”.
אנו נזכרים בכך בחודש שבט, שהרי גן עדן נטוע עצים ועכשיו ראש השנה לאילנות! גם אכילת הפירות כולה תענוג: יש מאכלים בסיסיים, מוצרי יסוד, ויש פירות מתוקים וטעימים. כך מברכים “בורא נפשות רבות וחסרונן” כלומר המזון ההכרחי למלא את החסרון, “על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי” אלו הפירות שבאו “להחיות”-לענג (כמו שאומרים: אַ-מְחַיֶה). השֵבֶט של חודש שבט הוא אָשֵר שנקרא על שם האושר, “בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת”, והתברך בשפע עצי פרי, “מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ”, “וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ”.
מהו תענוג אמיתי ונכון? תענוג עדִין, כמו שרמוז במושג גן עדן. ככל שאדם מזדכך כך התענוג שלו יותר עדין, תענוג של דבקות בה’. שימו לב לקשר בין המלים הנאה–אני, השוות בגימטריא: יש הנאה נמוכה שמעצימה את ה’אני’, הנאה כזו תהיה תמיד זמנית וחולפת (ומאכזבת). אבל האני המתוקן נהפך ל-אין – הנאה ותענוג של ‘התאיינות’, כמו תחושת חוסר-משקל בתוך המים. הזכרנו שהאדם צריך לעבוד את ה’ מתוך קבלת עול, אבל התכלית היא שעבודה זו עצמה תהיה מתוך אושר ותענוג, כמה כיף לעבוד את ה’!
ראש השנה לתענוג
אנו לומדים על כוחות הנפש בחודשי השנה. עסקנו בכוחות של רגש וכוחות של מעשה, כוחות של שכל-מוחין והאמונה הנמצאת למעלה בכתר. כעת נבחין בכוח נוסף בספירת הכתר, כח התענוג, ברובד העל-מודע של הנפש.
יש חוויה של ‘תענוג מורגש’, אבל אנו מדברים על משהו יותר עמוק ושורשי. במקום נעלם, בעצמיות הנפש, יש תכונה של ענג, והתענוג המורגש הוא ביטוי חיצוני-יחסית למה שמתרחש בתוכנו פנימה, מעל המודעוּת. עולם התענוג הוא עשיר מאד: אפשר להתענג מניגון, מתמונת נוף, מיצירת אמנות, מדבר חכמה, מסיפור מרתק, ממפגש משפחתי, ועוד ועוד – בכל ‘תענוג פרטי’ שכזה יש ביטוי של הנפש עצמה, וככל שאדם שקוע יותר בתענוג כך נמשכת לשם כל הנפש.
מה מפעיל אותנו? אפשר לומר שכח הרצון הוא ‘המנוע הראשי’ של הנפש. זה נכון, אין דבר העומד בפני הרצון, זהו המניע הישיר. אבל עמוק בפנים, יש את המניע העקיף, והוא התענוג! כאשר אנו רוצים מאד במשהו, זה מפני שהנפש מתענגת בו ואז הרצון פועל. נכון לומר, שהתענוג אינו עוד כח בנפש, אלא חדור בכל הכוחות האחרים. זהו השמן – המבטא את האושר של שבט אשר – המפעפע בכל מקום בנפש.
והנה, בתשרי עבדנו חזק עם כוח הרצון, בראש השנה החלטנו שאנו רוצים להיות עבדי ה’. זו התחלה מצוינת. אבל כעת מגיע ראש השנה השני, הפנימי יותר – ראש השנה לאילנות, שבו מתחדש כוח התענוג בנפש, כמו כוח הצמיחה שמתחיל לעלות בתוך גזע העץ. לא רק רוצים לעשות טוב, אלא פשוט מתענגים. “כיף להיות יהודי”.
