מכון גל עיני
נכתב עלידי
עומדות אנו כבר באמצע חודש אלול. השעון מתקתק, והלחץ גובר. איך ננצל את הימים הגדולים הללו? מהי העבודה הנדרשת מאתנו?
מורנו הבעל שם טוב, שנולד בח”י אלול, העיד על עצמו שהוא נולד בתאריך זה כדי להוסיף חיות לעבודת התשובה של אלול, ולהורות דרך לתשובה בשמחה.
כיצד עושים זאת בפועל? מה זה אומר?
מתנה יקרה קבלנו מרבי זושא מהאניפולי, תלמידו של המגיד ממעזריטש, ממשיך דרכו של הבעש”ט. רבי זושא גילה, שהמילה “תשובה” היא ראשי תיבות של חמישה פסוקים, שבונים את התשובה. על פי ביאור אדמו”רי חב”ד שמופיע בלוח “היום-יום” (בעשרת ימי תשובה), ננסה לעלות שלב אחרי שלב בסולם התשובה החסידי.
ת – תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה’ אֱ-לֹהֶיךָ (דברים יח, יג).
התמימות היא ‘שלמות’, כוליות. השיבה אל השלימות מתחילה ברצון שלנו – איסוף כל הרצונות שלנו לנקודה מרכזית אחת: לעשות רצוננו כרצונו. במשך השנה אנו חוות פיזור נפשי, רוצות לעשות את רצון ה’, אך גם את מה שמתאים לנו; רוצות להתענג עליו יתברך, אך גם מתמוגגות על שטויות והבלים. חודש אלול מזמין אותנו להשיב את כל הרצונות שלנו להיות רק אתו יתברך. לדברי אדמו”ר האמצעי, איסוף והשבת חלקי הנפש והרצון היא סוג של ‘קיבוץ גלויות’, שמהווה גם את המשמעות הפנימית של שיבת היהודים לארצנו.
על גבי התמימות ברצון באה תמימות הלב. כאן צריכות אנו להחליט להיות רציניות, וללכת על עבודת ה’ בכל הכנות והמסירות.
השלב השלישי של התמימות הוא ברובד המעשי – לקיים את המצוות בשלמות. השלמות כוללת לא רק את ההיבט ההלכתי הטכני של המצוות, אלא גם את הדאגה לקיימן עם פנימיותן – בכוונה, ומתוך שמחה וטוב לבב.
תחילת הדרך לתשובה היא להיות תמימים – שלמים, ביחס שלנו אל ה’. תמימים ברצון, תמימים בעבודת הלב, ותמימים בקיום המעשי.
ש – שִׁוִּיתִי ה’ לְנֶגְדִּי תָמִיד (תהילים טז, ח).
לאחר המיקוד בעבודה שלנו, מתרוממות אנו עתה להתבוננות בנוכחות ה’ בחיינו, התבוננות באור האלוקי שמהווה אותנו ואת העולם כולו. כל נשימה ונשימה שאנו לוקחות היא הזדמנות להתעצם עם הנשמה שלנו. הקב”ה מנשים אותנו בכל רגע ורגע, ומהווה את כל מה שמתרחש בעולמנו. מאידך, אנו צריכות להתעצם עם האמונה שהקב”ה הוא נשגב ומרומם מכלי השגתנו. שני ההפכים הללו הם מה שמכונים בחסידות ‘אור פנימי’ ו’אור מקיף’, ‘ממלא כל עלמין’ ו’סובב כל עלמין’.
עבודת ה’שויתי’ מזמינה אותנו גם ל’השתוות’. אם ה’ מהווה כל פרט בבריאה ובחיינו, אנו יכולות לעמוד בשוויון נפש בפני כל דבר שמתרחש בעולמו. בין אם זה דבר שנראה טוב או מוטב, הכל הופך להיות בעל ערך ‘שווה’, הכל הוא פועל יוצא של רחמיו ואהבתו ית’ אלינו.
ו – וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ (ויקרא יט, יח).
זהו כלל גדול בתורה, כפי שגם האות ו’ היא המרכזית במילה ‘תשובה’. מדובר בציר המרכזי של עבודת ה’ בכלל, ועבודת התשובה בפרט. גילוי אהבה בלבנו כלפי כל אחד ואחת מישראל, הוא גילוי של עצם הנשמה שלנו כיהודים. התבוננות בכך שבשורש הנשמתי כולנו אחד, והתייחסות אל כל אחד כאל איברים שונים בגוף אחד, זהו לב לבו של מהות עבודתנו עלי אדמות.
ב – בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ (משלי ג, ו).
מעבודת הלב הפנימית, שבות אנו להפנות את פנינו כלפי כל המתרחש בחיינו. עבודת התשובה בשלב זה קוראת לנו לקרוא את מפת חיינו כסימני דרך של ה’ בעבורנו. בכל מאורע שמתרחש, כמו גם בכל מפגש ובכל חוויה שאנו חוות, גלום מסר מאת ה’, ועלינו לחשוף אותו. עבודת התשובה מאפשרת לנו לחבר כל פרט בדרך בה אנו צועדות בחיים, למקורו העליון, באמצעות חשיפת המשמעות הפנימית וההוראה בעבודת ה’ שגלומים בו. כל מאורע הוא הזדמנות לצמיחה רוחנית, והשיבה אל ה’ היא גם להשיב את כל מה שקורה לנו ‘בחוץ’ אל הנקודה הפנימית הזו.
ה – הַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱ-לֹהֶיךָ (מיכה ו, ח).
הנקודה הפנימית ביותר של התשובה היא לחיות בפנימיות, בצניעות. העברת המוקד בחיים מ’חיצוניות’ והבלטה החוצה, לחיים בעומק העומקים עם ה’ יתברך. קומת הצניעות הפנימית הזו נבנית על גבי ארבעת השלבים שקדמו לה, וכאן מתגלה גם עיקר השבח הנשי שלנו. כנשים, במידת ה’מלכות’ יכולות אנו לגלות את הנקודה הראשונית ביותר, את ה’כתר’. זהו האור המוצנע והנעלם ביותר, האור של עצמותו יתברך ממש, ש’אין עוד מלבדו’.
