אַרְבַּע כִּתּוֹת עַל הַיָּם

לֹא מִזְּמַן לָמַדְנוּ עַל אַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת הַגְּאֻלָּה וְרָאִינוּ כֵּיצַד כָּל יְהוּדִי מִשְׁתַּחְרֵר מִסּוּגֵי מִצְרַיִם הַשּׁוֹנִים. אָז הִנֵּה, יָצָאנוּ מִמִּצְרַיִם וַאֲפִלּוּ הִתְרַחַקְנוּ מִמֶּנָּה מַהֲלָךְ כַּמָּה יָמִים, אֲבָל לְתַדְהֵמָתֵנוּ אֲנַחְנוּ מְגַלִּים שֶׁמִּצְרַיִם רוֹדְפִים אַחֲרֵינוּ… מָה עוֹשִׂים?!

יַם סוּף אֵינוֹ מִצְרַיִם, שֶׁבָּהּ רַק מַרְגִּישִׁים חֲנוּקִים מִסָּבִיב. כְּבָר הִשְׁתַּחְרַרְנוּ וְיֵשׁ לָנוּ מַטָּרָה וְכִוּוּן, וּבְכָל זֹאת נִרְאֶה שֶׁהַכֹּל עוֹמֵד לְהִתְמוֹטֵט.

הַמַּצָּב בּוֹ עָמְדוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל יַם סוּף דּוֹמֶה לְצֹמֶת דְּרָכִים וְחָזָ”ל מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ שֶׁגַּם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיְתָה דֵּעָה אֲחִידָה בָּעִנְיָן. הֵם הִתְפַּצְּלוּ וְהִתְפַּלְּגוּ לְאַרְבַּע קְבוּצוֹת עִקָּרִיּוֹת שֶׁהִתְוַכְּחוּ בֵּינֵיהֶן.

אַרְבָּעָה זוּגוֹת מִשְׁקָפַיִם

בְּסִפְרֵי הַקַּבָּלָה וְהַחֲסִידוּת מֻסְבָּר שֶׁכַּאֲשֶׁר ה’ בּוֹרֵא אֶת הָעוֹלָם הוּא ‘מוֹרִיד’ אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה בְּאַרְבָּעָה שְׁלַבִּים עִקָּרִים. כָּל שְׁלַב בַּיְּרִידָה הַזּוֹ נִקְרָא ‘עוֹלָם’, כָּךְ שֶׁיֶּשְׁנָם אַרְבָּעָה עוֹלָמוֹת – עוֹלָם הָאֲצִילוּת, עוֹלָם הַבְּרִיאָה, עוֹלָם הַיְּצִירָה וְעוֹלָם הָעֲשִׂיָּה.

‘עוֹלָם’ הוּא בְּעֶצֶם מָה שֶׁקּוֹרְאִים הַיּוֹם ‘הַשְׁקָפַת עוֹלָם’, אֵיךְ שֶׁאָדָם בּוֹחֵר לְפָרֵשׁ אֶת הַדְּבָרִים שֶׁהוּא רוֹאֶה מוּלוֹ. אַרְבַּעַת הָעוֹלָמוֹת הָרוּחָנִיִּים הֵם אַרְבָּעָה זוּגוֹת מִשְׁקָפַיִם שׁוֹנִים, הַשְׁקָפוֹת עוֹלָם שׁוֹנוֹת, דַּרְכָּם אָנוּ מִתְבּוֹנְנִים בְּמָה שֶׁקּוֹרֶה בָּעוֹלָם וּמַחְלִיטִים מָה לַעֲשׂוֹת.

וְאֵיךְ כָּל זֶה קָשׁוּר אֵלֵינוּ? כִּי כָּל קְבוּצָה ‘הִרְכִּיבָה’ לְאַפָּהּ זוּג מִשְׁקָפַיִם אַחֵר, עַל פִּיו פֵּרְשָׁה אֶת מָה שֶׁקּוֹרֶה בַּשֶּׁטַח וְהִגִּיעָה לְמַסְקָנָה כֵּיצַד יֵשׁ לִפְעֹל:

הַנִּכְנָעִים

הַנִּכְנָעִים הָיוּ הָאֲנָשִׁים הַמְּצִיאוּתִיִּים, אֵלּוּ שֶׁחוֹשְׁבִים תָּמִיד מָה כְּדַאי וְיָעִיל לַעֲשׂוֹת בְּרֶגַע זֶה. הֵם סָבְרוּ שֶׁאֵין בְּרֵרָה, מֻכְרָחִים לִהְיוֹת מְפֻכָּחִים, לִגְנֹז אֶת כָּל הַחֲלוֹמוֹת עַל גְּאֻלָּה, לְהָרִים דֶּגֶל לָבָן וּלְהִכָּנַע לְמִצְרַיִם. אָז מָה? לַחֲזֹר לְאָחוֹר וְלָשׁוּב לְמִצְרַיִם?! “זוֹ הַמְּצִיאוּת”, אָמְרוּ, “אֵין בְּרֵרָה. נִמְצָא כְּבָר הִזְדַּמְּנוּת אַחֶרֶת…”.

אֲנָשִׁים אֵלּוּ הָיוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁקָפַיִם שֶׁל עוֹלָם הָעֲשִׂיָּה. בְּעוֹלַם הָעֲשִׂיָּה מַחְלִיטִים רַק לְפִי מָה שֶׁמּוֹעִיל לִי וּמְקַדֵּם אוֹתִי מִבְּחִינָה גַּשְׁמִית.

הַלּוֹחֲמִים

לְעֻמָּתָם עָמְדוּ קְבוּצַת ‘הַלּוֹחֲמִים’. “לְמִצְרַיִם? בַּחַיִּים לֹא! אֲנַחְנוּ נַרְאֶה לָהֶם מִי אֲנַחְנוּ. נִלָּחֵם בְּכָל הַכֹּחַ, וְאִם נַפְסִיד – נַפְסִיד”. לְשִׁיטָתָם, עָדִיף לְהַפְסִיד מִתּוֹךְ מִלְחָמָה וְלֹא לְהַפְסִיד מִתּוֹךְ כְּנִיעָה. מָה מֵנִיעַ אֶת הַקְּבוּצָה הַזּוֹ? רֶגֶשׁ חָזָק שֶׁל כָּבוֹד, עָלָיו הֵם לֹא יְכוֹלִים לְוַתֵּר בְּכָזוֹ קַלּוּת.

הַאִם בֶּאֱמֶת מְשֻׁחְרָרִים כַּת ‘הַלּוֹחֲמִים’ מִכַּבְלֵי מִצְרַיִם? לֹא בָּטוּחַ. הֵם דּוֹמִים לִשְׁנַיִם שֶׁמִּתְחָרִים בֵּינֵיהֶם בְּהוֹרָדַת יָדַיִם. גַּם הֶחָזָק מִבֵּינֵיהֶם, שֶׁבָּטוּחַ בְּנִצְחוֹנוֹ, מַרְגִּישׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ הִתְמוֹדְדוּת מְסֻיֶּמֶת עִם הַמִּתְחָרֶה שֶׁלּוֹ. כְּדֵי לִגְבֹּר עָלָיו נִדְרָשׁ מִמֶּנּוּ מַאֲמָץ. גַּם אִם ‘הַלּוֹחֲמִים’ בְּטוּחִים בְּכֹחָם לְנַצֵּחַ אֶת מִצְרַיִם, הֵם עֲדַיִן נִמְצָאִים עִם הַמִּצְרִים בְּאוֹתוֹ מִגְרָשׁ, וּבְסֵתֶר לִבָּם גַּם מְאֻיָּמִים מֵהֶם. יֶתֶר עַל כֵּן – הַלּוֹחֲמִים רוֹצִים לַעֲשׂוֹת בְּדִיּוּק אֶת מָה שֶׁפַּרְעֹה רוֹצֶה: בְּכָךְ שֶׁהֵם רוֹצִים לִפְנוֹת אָחוֹרָה וּלְהִלָּחֵם בְּמִצְרַיִם, הֵם מְפַסְפְסִים אֶת הָעִקָּר – לְהִתְקַדֵּם קָדִימָה לְהַר סִינַי. ‘הַלּוֹחֲמִים’ הֵם בַּעֲלֵי מִשְׁקְפֵי עוֹלָם הַיְּצִירָה.

הַמִּתְבּוֹדְדִים

בְּעוֹד ‘הַנִּכְנָעִים’ מִתְוַכְּחִים בְּלַהַט עִם ‘הַלּוֹחֲמִים’ עוֹמֶדֶת לָהּ קְבוּצָה שְׁלִישִׁית, אֲנָשִׁים מְחֻשָּׁבִים וּבַעֲלֵי הִגָּיוֹן, וְחוֹשְׁבִים לְעַצְמָם כָּךְ: “בֶּאֱמֶת לֹא הֶגְיוֹנִי לַחֲזֹר לְמִצְרַיִם. הַאִם יָצָאנוּ רַק בִּשְׁבִיל לַחֲזֹר? אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי, לְנַצֵּחַ אֶת הַמַּעֲצָמָה הַמִּצְרִית? גַּם זֶה לֹא הֶגְיוֹנִי. אָז מָה כֵּן? יֵשׁ דֶּרֶךְ שְׁלִישִׁית: נִבְרַח לַמִּדְבָּר!”.

אֵלּוּ כַּת ‘הַמִּתְבּוֹדְדִים’. בְּשִׁיטָתָם יֵשׁ הַרְבֵּה הִגָּיוֹן וְשֵׂכֶל יָשָׁר: יֵשׁ לָנוּ הַזְּכוּת לַחֲסוֹת בַּמִּדְבָּר בְּצֵל ה’, בְּצֵל עַנְנֵי הַכָּבוֹד, בָּהֶם עוֹטֵף הוּא אוֹתָנוּ. “טוֹב לַחֲסוֹת בַּה'”, לֹא? אָז פָּשׁוּט נִסְמֹךְ עַל ה’ וְלֹא נַעֲשֶׂה דָּבָר. ‘שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה עָדִיף’. בְּעֶצֶם, טָעֲנוּ בְּלַהַט חֵלֶק מֵחַבְרֵי הַקְּבוּצָה, יֵשׁ גַּם מָה לַעֲשׂוֹת: זֶה הַזְּמַן פָּשׁוּט לַעֲמֹד וּלְהִתְפַּלֵּל לַה’, שֶׁיּוֹצִיא אוֹתָנוּ מֵהַצָּרָה שֶׁנִּקְלַעְנוּ אֵלֶיהָ. מִי אִם לֹא ה’ יַעֲזֹר לָנוּ בְּמַצָּב כָּזֶה? ה’ הוֹצִיא אוֹתָנוּ מִמִּצְרַיִם וְהוּא בֶּטַח גַּם יוֹדֵעַ מָה לַעֲשׂוֹת כָּעֵת.

לַמְרוֹת הַהִגָּיוֹן שֶׁבְּדִבְרֵיהֶם, יֵשׁ בַּמַּסְקָנָה שֶׁלָּהֶם כְּנִיעָה וּבְרִיחָה מֵהִתְמוֹדְדוּת, וְכָךְ הִיא הַתְּמוּנָה מִבַּעַד לְמִשְׁקְפֵי עוֹלָם הַבְּרִיאָה.

הַנַּחְשׁוֹנִים

וְהָיוּ אֶת אֵלּוּ שֶׁנִּצְלוּ אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת. אִם הִגַּעְתָּ לְמַצָּב שֶׁנִּרְאָה לְלֹא מוֹצָא, לְמָבוּי סָתוּם, זֶהוּ רַק נִסָּיוֹן שֶׁה’ מַעֲמִיד אוֹתְךָ בּוֹ. לְשֵׁם מָה ה’ מַעֲמִיד אֶת הַיְּהוּדִי בְּנִסָּיוֹן? כְּדֵי לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ כֹּחוֹת, שֶׁאֲפִלּוּ הוּא עַצְמוֹ לֹא שִׁעֵר מֵעוֹלָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ. תָּמִיד יָדַעְנוּ שֶׁאַתָּה מַאֲמִין בַּה’. הַאִם אַתָּה מְסֻגָּל גַּם לִבְטֹחַ בּוֹ? הַאִם הַבִּטָּחוֹן שֶׁלְּךָ הוּא גַּם כַּאֲשֶׁר לֹא נִרְאֵית לָעַיִן שׁוּם אֶפְשָׁרוּת הֶגְיוֹנִית?

אֵלּוּ הָיוּ ‘הַנַּחְשׁוֹנִים’ בְּרָאשׁוּת נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב. “נָכוֹן”, אָמְרוּ, “יֵשׁ קְשָׁיִים מִלְּפָנִים וּמֵאָחוֹר וְנִרְאֶה שֶׁאֵין שׁוּם מוֹצָא. אֲבָל ה’ הֵבִיא אוֹתָנוּ לְכָאן בַּדֶּרֶךְ לְהַר סִינַי וּלְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הַאִם נִרְאֶה לָכֶם שֶׁה’ מֵבִיא לָאָדָם נִסָּיוֹן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ?! אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁמַּטְּרַת הַנִּסָּיוֹן הַזֶּה נוֹעֲדָה רַק לְחַזֵּק אוֹתָנוּ. קִבַּלְנוּ מֵה’ יַעַד וּמַטָּרָה, וְלָכֵן גַּם יַם סוּף הַגּוֹעֵשׁ לֹא יַעֲצֹר אוֹתָנוּ. צָרִיךְ פָּשׁוּט לְהִתְקַדֵּם אֶל הַיַּעַד!”.

זוֹ הַכְרָעַת בַּעֲלֵי הַמִּשְׁקָפַיִם מֵעוֹלָם הָאֲצִילוּת, שֶׁרַק רְצוֹן ה’ עוֹמֵד מוּל עֵינֵיהֶם.

* * * * *

מְסַפְּרִים שֶׁפַּעַם נִכְנַס בָּחוּר לָרַבִּי מִלְּיוּבָּאוִויטְשׁ וְהִתְלוֹנֵן עַל קְשָׁיִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ. לֹא קַל לוֹ לָשֶׁבֶת כָּל הַיּוֹם בַּיְּשִׁיבָה וְלִלְמֹד. הָרַבִּי לֹא עָנָה, רַק בִּקֵּשׁ מֵאוֹתוֹ בָּחוּר: “קְפֹץ אֵלַי מֵעֵבֶר לַשֻּׁלְחָן”. הַבָּחוּר הָיָה נָבוֹךְ מְאֹד. לְקַפֵּץ מוּל הָרַבִּי מֵעַל שֻׁלְחָנוֹ? לֹא נָעִים… אֲבָל הָרַבִּי הִמְתִּין: “קָדִימָה, דַּלֵּג”. לַבָּחוּר לֹא הָיְתָה בְּרֵרָה. הוּא צָעַד לְאָחוֹר כְּדֵי לָקַחַת תְּנוּפָה וְאָז הָרַבִּי עָצַר בַּעֲדוֹ. “מַסְפִּיק, זוֹ הַתְּשׁוּבָה לַשְּׁאֵלוֹת שֶׁלְּךָ”, אָמַר לוֹ הָרַבִּי. “לִפְעָמִים כְּדֵי לְדַלֵּג קָדִימָה הוֹלְכִים צַעַד אָחוֹרָה…”.

* * * * *

וּמִי מִבֵּין הַקְּבוּצוֹת צָדְקָה? צִוּוּי ה’ לְמֹשֶׁה הוּא בָּרוּר: “דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ”!

שֶׁנִּזְכֶּה לִהְיוֹת מֵהַנַּחְשׁוֹנִים אֶל הַגְּאֻלָּה!

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי