ארץ הרצון

הרמב”ם מפליג בשבח ארץ ישראל ופוסק שיש מעלה גדולה במגורים בה, גם בזמן בו הארץ אינה תחת יד ישראל. אף על פי כן הוא לא מונה את ישוב הארץ ב-תריג המצוות. מדוע?

ה’ הבטיח לאבותינו את ארץ ישראל ומאז היא משאת נפשו של עם ישראל בכלל ושל כל יהודי בפרט – “כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחֹננו”. הארץ כוללת יעוד והבטחה, היא המקום הבטוח ביותר עבורנו, רק בה ניתן לקיים תורה ומצוות בשלמות, בה עם ישראל יכול לחיות את חיי הציבור שלו וכל יהודי יכול למצוא את מקומו ולטפח את סגולתו המיוחדת. לכן, אין צורך לצוות על הזיקה לארץ ישראל – היא קיימת בטבעיות בכל איש ואשה מישראל.

לא רק שזו מצוה ‘מיותרת’, בהיותה טבעית לנו, אלא שהקשר לארץ ישראל חייב להיות רצוני. לכן המאיסה בארץ חמדה כה חמורה וגורמת לעיכוב הכניסה לארץ עד לדור שיחפוץ בכך באמת. “למה נקרא שמה ארץ? שרצתה לעשות רצון קונה”. הארץ מבטאת התעוררות-רצון אל ה’ מלמטה, שהיא הבסיס לכל עבודת ה’ עליה מצווים מלמעלה. את ההשראה הזו משרה עלינו ארץ ישראל ולכן גם הקשר לארץ צריך להיות מתוך רצון ודחף לעלות אליה.

במתן תורה פותח ה’ בדיבר “אנכי הוי’ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים”. ביציאה ממצרים צריך עם ישראל לצאת ממנטליות של עבדים, שרצונם אינו נחשב כלל, ולכן הם חדלים מלרצות ורק מסכימים בצייתנות לרצון אדוניהם, ולהגיע לארץ ישראל, הדורשת עבודת ה’ מתוך מנטליות של בני חורין, בעלי רצון תקיף, הפועלים בבחירה חפשית. הרצון בארץ ישראל מתבטא גם בנכונות הטבעית למסור את הנפש בכיבושה ובישובה.

המעבר מעבדות גלותית לחרות ארץ-ישראלית נשמר לדורות בדין לפיו אסור להסגיר לאדוניו עבד שברח מחוץ לארץ אל ארץ ישראל ויש לתת לו לשבת “במקום אשר יבחר… בטוב לו” – הבריחה אל הארץ מבטאת את הבחירה והרצון החפשיים והופכת את העבד לבן חורין!

“המקום אשר יבחר” הוא גם תיאור המקום הקדוש ביותר בארץ ישראל, בו משרה ה’ את שכינתו – בבחירתו וברצונו. העובדה שישוב הארץ איננו מצוה, אלא תלוי ברצון, ‘מאפשרת’ גם לה’ להשאיר את זיקתו לארץ רצונית ובחירית. מצוות התורה מחייבות גם את ה’, המקיים את הוראותיו לישראל. לכן, אם היתה מצוה שעם ישראל ישב בארצו – גם ה’ היה מחויב לה ללא תנאי. השארת הקשר לארץ תלוי ברצוננו שלנו, משאת נפשנו התמידית, הופכת את הארץ ל’קלף’ בידי ה’, אשר יכול להעניש אותנו בגלות מן הארץ כשאנו חוטאים ולתת לנו אותה כמתנה כאשר אנו מקיימים את רצונו. כך, ארץ ישראל, משאת הרצון של ה’ וגם שלנו, הופכת למקום בו מתגלים ומתייחדים הרצון שלנו בה’ והרצון שלו בנו.