כַּבֵּד אֶת אָבִיךְ וְאִמֶּךָ

שָׁלוֹם יְלָדִים!

הַשַּׁבָּת נַעֲמֹד כֻּלָּנוּ בִּשְׁעַת קְרִיאַת הַתּוֹרָה בִּזְמַן שֶׁנִּשְׁמַע מֵהַקּוֹרֵא אֶת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת!

נַנִּיחַ שֶׁלִּקְרַאת יוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלְּךָ פּוֹנֶה אֵלֶיךָ חָבֵר מֵהַכִּתָּה, שֶׁהוּא גַּם חָבֵר בְּוַעַד הַתַּלְמִידִים, וּמְבַקֵּשׁ לְבָרֵר אִתְּךָ מַהִי הַהַעֲדָפָה שֶׁלְּךָ לַמַּתָּנָה הַכִּתָּתִית – “יֵשׁ לְךָ שְׁתַּיִם-שָׁלֹשׁ אֶפְשָׁרוּיוֹת לְהַצִּיעַ”. הֶגְיוֹנִי שֶׁאוֹתָן אֶפְשָׁרוּיוֹת שֶׁתַּעֲלֶה בְּפָנָיו תִּהְיֶנָה אֵלּוּ הַחֲשׁוּבוֹת בְּיוֹתֵר עֲבוּרְךָ. כַּמּוּבָן, יָכֹלְתִּי גַּם לְמַלֵּא רְשִׁימָה שֶׁל עֶשְׂרִים אֶפְשָׁרוּיוֹת, אֲבָל אִם הֻקְצְבוּ רַק שְׁתַּיִם-שָׁלֹשׁ – אֶבְחַר אֶת הַדְּבָרִים הַיְּקָרִים בְּיוֹתֵר לְלִבִּי.

תַּמְשִׁיכוּ עִם קַו הַמַּחְשָׁבָה שֶׁלִּי: בַּתּוֹרָה אָנוּ מְצֻוִּים בְּתַרְיָ”ג מִצְווֹת, שֶׁכָּל אַחַת מֵהֶן מְבַטֵּאת אֶת רְצוֹנוֹ שֶׁל ה’. בְּכָל זֹאת, בַּמַּעֲמָד הַנִּשְׂגָּב שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה, כַּאֲשֶׁר ה’ יִתְבָּרַךְ מִתְגַּלֶּה בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים לְעֵינֵי כָּל הָעָם, הוּא בּוֹחֵר לְהַשְׁמִיעַ לָנוּ עֶשֶׂר מִצְווֹת בִּלְבַד. זֶה אוֹמֵר לִי שֶׁלְּאוֹתָם עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים שֶׁתָּפְסוּ אֶת מְקוֹמָם בְּרֹאשׁ הָרְשִׁימָה יֵשׁ מַעֲמָד מְיֻחָד. שְׁאַר תַּרְיָ”ג הַמִּצְווֹת בְּעֶצֶם ‘מְקֻפָּלוֹת’ בְּתוֹכָם.

מִתּוֹךְ אֵלּוּ, הַמִּצְוָה שֶׁרָצִיתִי שֶׁנִּתְבּוֹנֵן בָּהּ הַפַּעַם הִיא מִצְוַת כִּבּוּד הוֹרִים, שֶׁנִּבְחֲרָה לַמָּקוֹם הַחֲמִישִׁי בַּעֲשִׂירִיָּה הַפּוֹתַחַת.

הַכָּרַת הַטּוֹב

נִסִּיתֶם פַּעַם לְהִתְעוֹרֵר בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, בְּשָׁעָה 2:47? אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאֶת הַשָּׁעָה הַזּוֹ אֲנִי מַכִּיר רַק מִלֵּיל שָׁבוּעוֹת אוֹ מִלֵּיל הוֹשַׁעְנָא רַבָּה. כְּדֵי לְהַחֲזִיק אֶת עַצְמִי עֵר בְּשָׁעָה כָּזוֹ אֲנִי צָרִיךְ לִשְׁתּוֹת קָפֶה שָׁחֹר (בִּכְלָל, מִמָּתַי יְלָדִים שׁוֹתִים מַשְׁקָאוֹת מָרִים כָּאֵלּוּ?!) וּלְהַעֲסִיק אֶת עַצְמִי בְּכָל מִינֵי פָּטֶנְטִים שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים. אֲבָל לְהִתְעוֹרֵר בַּשָּׁעָה הַזּוֹ וְלָקוּם מֵהַמִּטָּה הַחַמָּה? זֶה בִּכְלָל מִבְצָע מְיֻחָד.

אֵין סִכּוּי שֶׁנִּזְכֹּר, אֲבָל אִמָּא שֶׁל כָּל אֶחָד וְאַחַת מֵאִתָּנוּ עָשְׂתָה אֶת הַפְּעֻלָּה הַזּוֹ לֹא פַּעַם אַחַת וְגַם לֹא פַּעֲמַיִם. עֶשְׂרוֹת פְּעָמִים, אִם לֹא מֵאוֹת, בַּתְּקוּפָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל חַיֵּינוּ, וַאֲנִי מְדַבֵּר לִפְעָמִים עַל שָׁנָה שְׁלֵמָה, הִיא קָמָה בְּכָל לַיְלָה לְפָחוֹת פַּעֲמַיִם כְּדֵי לְהָנִיק אוֹתָנוּ, וְלֹא שֶׁבַּבֹּקֶר הִיא יָצְאָה לְנֹפֶשׁ… מָה עִם הַחְלָפַת טִיטוּלִים, כְּבִיסוֹת, בִּשּׁוּלִים וְנִקְיוֹנוֹת? אֶת כָּל אֵלּוּ קִבַּלְנוּ כְּדָבָר מוּבָן מֵאֵלָיו. בָּרוּר, כָּכָה זֶה. אָז בּוֹאוּ נִזְכֹּר: בִּשְׁבִיל הַ”כָּכָה זֶה” מִישֶׁהוּ פֹּה טָרַח וְעָמַל, וְלָכֵן בָּרוּר שֶׁמַּגִּיעָה לוֹ הַכָּרַת הַטּוֹב.

לְמַעֲשֶׂה, מֵאַבָּא וְאִמָּא שֶׁלִּי קִבַּלְתִּי אֶת הַדָּבָר הַטּוֹב בְּיוֹתֵר שֶׁיָּכֹלְתִּי לְקַבֵּל בַּחַיִּים – אֶת הַחַיִּים שֶׁלִּי! הֲרֵי בִּלְעֲדֵיהֶם בִּכְלָל לֹא הָיִיתִי מַגִּיעַ לָעוֹלָם. חוּץ מִזֶּה, מֵהָרֶגַע בּוֹ נוֹלַדְתִּי וְעַד הַיּוֹם הֵם לֹא נָחִים לְרֶגַע, וּמַשְׁקִיעִים אֶת כָּל הַמֶּרֶץ שֶׁלָּהֶם כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לִי הֲכִי טוֹב שֶׁאֶפְשָׁר. אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אָנוּ עֲלוּלִים לִשְׁכֹּחַ. דַּוְקָא בִּגְלַל שֶׁהוּא כָּל כָּךְ מוּבָן מֵאֵלָיו הוּא הוֹפֵךְ בְּעֵינֵינוּ לִהְיוֹת דָּבָר קַל, כְּמוֹ עָלֶה הַנִּדָּף בָּרוּחַ. אָנוּ מְרֻכָּזִים בְּעִקָּר בְּמָה שֶׁעוֹבֵר עָלֵינוּ, כָּאן וְעַכְשָׁו.

מִצְוַת כִּבּוּד הוֹרִים אוֹמֶרֶת אֶת הַהִגָּיוֹן הַפָּשׁוּט: הַהוֹרִים וְהַהַשְׁקָעָה שֶׁלָּהֶם בָּנוּ אֵינָם דָּבָר קַלִּיל שֶׁמִּתְנַדֵּף לוֹ. הוּא כָּבֵד וּרְצִינִי. הַמִּשְׁקָל הַכָּבֵד שֶׁרָאוּי לָנוּ לָתֵּת לְהַשְׁקָעַת הָהוֹרִים הוּא מִצְוַת כִּבּוּד הוֹרִים. מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹמַר תּוֹדָה לַהוֹרִים יֵדַע גַּם לְהוֹדוֹת לְמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם – לַה’ יִתְבָּרַךְ.

שַׁלְשֶׁלֶת הַתּוֹרָה

מִי אָמַר שֶׁצָּרִיךְ לִטֹּל יָדַיִם בַּבֹּקֶר? בָּרוּר, כָּךְ כָּתוּב בְּכָל סִפְרֵי הַהֲלָכָה. אֲבָל רֶגַע, בְּאֵיזֶה גִּיל לָמַדְתִּי לִקְרֹא? רֹב הַיְּלָדִים עוֹשִׂים זֹאת עַד גִּיל שֵׁשׁ אוֹ שֶׁבַע וְיֵשׁ כָּאֵלּוּ שֶׁמַּקְדִּימִים בְּשָׁנָה אוֹ שְׁנָתַיִם, אֲבָל נְטִילַת יָדַיִם בַּבֹּקֶר עוֹשֶׂה גַּם יֶלֶד בֶּן שָׁלֹשׁ. אֵיךְ הוּא יוֹדֵעַ? מִי לִמֵּד אוֹתוֹ? וּמֵאֵיפֹה אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁקִּבַּלְנוּ אֶת הַתּוֹרָה בְּהַר סִינַי? בָּרוּר, כָּל אֵלּוּ אָנוּ לוֹמְדִים מִפִּי הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ.

אֶת הַתּוֹרָה קִבַּלְנוּ בְּסִינַי וּמֵאָז הִיא עוֹבֶרֶת מִפֶּה לְאֹזֶן, מֵאָב לְבֵן, מִדּוֹר לְדוֹר. לֹא רַק הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה עוֹבֶרֶת בְּדֶרֶךְ זוֹ אֶלָּא גַּם הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. בָּרוּר, מִי אָמַר לִי שֶׁהַסֵּפֶר הֲכִי קָדוֹשׁ בָּעוֹלָם הוּא הַתּוֹרָה? מִי אִחֵל לִי שֶׁכָּל רֶגַע פָּנוּי שֶׁיֵּשׁ לִי אֲנַצֵּל לַהֲגוֹת בָּהּ? אַבָּא שֶׁלִּי, זֶה שֶׁהִזִּיעַ בְּשָׁעָה שֶׁהִרְכִּיב אוֹתִי עַל הַכְּתֵפַיִם בַּהַקָּפוֹת שֶׁל שִׂמְחַת תּוֹרָה, וְאִמָּא שֶׁלִּי, שֶׁצִּיְּדָה אוֹתִי לִקְרָאתָן בְּשַׂקִּית מַמְתַּקִּים הֲגוּנָה.

נָכוֹן שֶׁבְּגִיל מְבֻגָּר יוֹתֵר, בְּתַלְמוּד הַתּוֹרָה אוֹ בְּבֵית הַסֵּפֶר וּבַהֶמְשֵׁךְ בַּיְּשִׁיבָה, אָנוּ לוֹמְדִים תּוֹרָה בְּעִקָּר מֵהָרַבָּנִים שֶׁלָּנוּ, שֶׁלָּמְדוּ גַּם הֵם מֵרַבּוֹתֵיהֶם, אֲבָל לְתַפְקִיד הַהוֹרִים בִּמְסִירַת הַתּוֹרָה אֵין תַּחֲלִיף. בְּעֶזְרַת ה’ כְּשֶׁאֶהְיֶה גָּדוֹל אֶתְחַתֵּן, וְעִם הַיְּלָדִים שֶׁיִּוָּלְדוּ לִי אַמְשִׁיךְ אֶת הַשַּׁרְשֶׁרֶת וְאַעֲבִיר גַּם אֲנִי לָהֶם אֶת אוֹתוֹ מֶסֶר. לְמַעֲשֶׂה, הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ הֵם הָרַבָּנִים שֶׁלָּנוּ בְּגִילִים אֵלּוּ, כָּךְ שֶׁשַּׁלְשֶׁלֶת מְסִירַת הַתּוֹרָה מִדּוֹר לְדוֹר עוֹבֶרֶת דַּרְכָּם. כִּבּוּד הוֹרִים נוֹעַד לָתֵת מִשְׁקָל וַחֲשִׁיבוּת לְתַפְקִידָם בְּהַעֲבָרַת הַתּוֹרָה.

הַשֻּׁתָּף הַשְּׁלִישִׁי

מֵעֵבֶר לַתּוֹרָה וְלַמִּצְווֹת שֶׁהַהוֹרִים טוֹרְחִים לְהַנְחִיל לָנוּ, הַיְּלָדִים, הֵם פּוֹעֲלִים עוֹד דָּבָר חָשׁוּב מְאוֹד, שֶׁאֲפִלּוּ הֵם לֹא תָּמִיד שָׂמִים לֵב אֵלָיו. אַחַד הָאֵרוּעִים הַמְּרַגְּשִׁים בְּיוֹתֵר שֶׁאֲנִי מַכִּיר הוּא מַעֲמַד הַחֻפָּה שֶׁבִּתְחִלַּת כָּל חֲתֻנָּה. אֶפְשָׁר מַמָּשׁ לְהַרְגִּישׁ מֶתַח חַשְׁמַלִּי בָּאֲוִיר, בִּמְיֻחָד בָּרֶגַע שֶׁבּוֹ נְגִינַת ‘אַרְבַּע בָּבוֹת’ מִסְתַּיֶּמֶת וּדְמָמָה מִשְׂתָּרֶרֶת בְּרַחֲבַת הָאֵרוּעַ. הַמֶּתַח וְהַהִתְרַגְּשׁוּת הָאֵלּוּ מַצְבִּיעִים עַל מַשֶּׁהוּ מְאוֹד מִסְתּוֹרִי. מַהוּ? “הַשֻּׁתָּף הַשְּׁלִישִׁי”.

בְּכָל מִפְגָּשׁ שֶׁל נִשּׂוּאִין בֵּין חָתָן וְכַלָּה שׁוֹרָה שְׁכִינָה. ה’ יִתְבָּרַךְ תּוֹפֵס אֶת תַּפְקִיד הַשַּׁדְכָן וּמְחַבֵּר בֵּינֵיהֶם. עֲבוּרֵנוּ, הַיְּלָדִים, מְשַׁמְּשִׁים הַהוֹרִים דֻּגְמָה חַיָּה לְכָךְ שֶׁה’ יִתְבָּרַךְ מְעֻנְיָן לְהַשְׁרוֹת אֶת שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹכֵנוּ. לַזּוּג שֶׁמִּתְחַתֵּן יִוָּלְדוּ בַּהֶמְשֶׁךְ יְלָדִים, שֶׁיִּגְדְּלוּ וְגַם לָהֶם יִוָּלְדוּ יְלָדִים, וְכָךְ עַד אֵין סוֹף. אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁבֶּן אָדָם מֻגְבָּל יִפְעַל פְּעֻלָּה אֵין-סוֹפִית, כָּזוֹ שֶׁלֹּא מִסְתַּיֶּמֶת לְעוֹלָם? זֶהוּ כֹּחוֹ הָאֵין-סוֹפִי שֶׁל “הַשֻּׁתָּף הַשְּׁלִישִׁי” – ה’ יִתְבָּרַךְ!

לְפִי הַהֶסְבֵּר הַזֶּה, לְמִצְוַת כִּבּוּד הוֹרִים טַעַם חָדָשׁ: כְּבוֹד הַהוֹרִים הוּא בְּעֶצֶם הַכָּבוֹד שֶׁל ה’. כַּאֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן יַחַס שֶׁל כָּבוֹד לַהוֹרִים, לְאַבָּא אוֹ לְאִמָּא, אֲנִי מַזְמִין אֶת ה’ לָבוֹא וְלִשְׁכֹּן אֶצְלֵנוּ, בְּתוֹךְ הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּנוּ.

“עַל שְׁלשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד…”. מִי לֹא מַכִּיר אֶת תְּחִלַּת פִּרְקֵי אָבוֹת? אֵלּוּ שְׁלֹשֶׁת הָעַמּוּדִים עֲלֵיהֶם הָעוֹלָם עוֹמֵד. הַכָּרַת הַטּוֹב לַהוֹרִים שַׁיֶּכֶת לְעַמּוּד גְּמִילוּת הַחֲסָדִים; חֶלְקָם שֶׁל הַהוֹרִים בִּמְסִירַת הַתּוֹרָה שַׁיָּךְ, כַּמּוּבָן, לְעַמּוּד הַתּוֹרָה; הַדֻּגְמָה הַחַיָּה שֶׁמְּשַׁמְּשִׁים הַהוֹרִים עֲבוּרֵנוּ לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה שַׁיֶּכֶת לְעַמּוּד הָעֲבוֹדָה שֶׁל הַיְּהוּדִי, הָעוֹמֵד וְשׁוֹפֵךְ שִׂיחַ בִּתְפִלָּה לִפְנֵי ה’.

שֶׁנִּזְכֶּה לְכִבּוּד הוֹרִים וּלְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה בְּתוֹכֵנוּ!

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי