אַרְבָּעָה מִינֵי אַחְדוּת

אֵיזֶה מַרְאֶה מַרְהִיב! כָּל שָׁנָה אֲנִי מְחַכֶּה לִרְאוֹת אֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת בִּשְׁעַת אֲמִירַת הַהַלֵּל וְהַקָּפַת הַהוֹשַׁעֲנוֹת. מַרְאֵה הַלּוּלָבִים הַמִּזְדַּקְּרִים וְרֵיחָם הַמְּשַׁכֵּר שֶׁל הָאֶתְרוֹגִים וְהַהֲדַסִּים מַזְכִּירִים לִי שָׂדֶה מְלַבְלֵב – “אָז יְרַנְּנוּ כׇּל עֲצֵי יָעַר”!

חֲזַ”ל מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ, שֶׁאֲגִידַת הַמִּינִים יַחַד מְבַטֵּאת אֶת אַחְדוּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. תַּלְמִידֵי הַחֲכָמִים עִם פְּשׁוּטֵי הָעָם, מְלֵאֵי הַמִּצְווֹת עִם אֵלּוּ שֶׁנִּדְמִים כְּרֵיקָנִים, עֲשִׁירִים עִם עֲנִיִּים – כֻּלָּנוּ מִקְשָׁה אַחַת.

הַתַּחְבִּיב שֶׁלָּנוּ הוּא לָרֶדֶת גַּם לַפְּרָטִים. אֲנִי מִתְכַּוֵּן שֶׁאֶת הָאַחְדוּת שֶׁבֵּינֵינוּ אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לִרְאוֹת גַּם בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהַמִּינִים בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אִם נִתְבּוֹנֵן בְּכָל אֶחָד מֵהֶם נְגַלֶּה עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ. בּוֹאוּ וְהִצְטָרְפוּ לְסִיּוּר בַּגַּן הַבּוֹטָנִי שֶׁל חַג הָאָסִיף.

הֲדַס – אַתָּה מֻכָּר לִי

“תַּגִּיד לִי, יֶלֶד, אֵיךְ קוֹרְאִים לְךָ?”, שׁוֹאֵל אוֹתִי עוֹבֵר אֹרַח בַּסּוּפֶּר הַשְּׁכוּנָתִי. “רָזִי”, אֲנִי עוֹנֶה. ׳מֵאֵיפֹה הוּא בִּכְלָל מַכִּיר אוֹתִי?׳, אֲנִי מִתְפַּלֵּא. “אַבָּא שֶׁלְּךָ מִתְפַּלֵּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הֶחָדָשׁ, לֹא?”, מוֹסִיף הָאִישׁ לַחֲקֹר אוֹתִי, “זֶה שֶׁיּוֹשֵׁב שָׁם לְיַד הַחַלּוֹן?”. “אָכֵן כֵּן, לָמָּה?”, אֲנִי מַפְטִיר תּוֹךְ הַבָּעַת תְּמִיהָה. “לָמָּה? כִּי אַתָּה דּוֹמֶה לוֹ כְּמוֹ שְׁתֵּי טִפּוֹת מַיִם, בִּמְיֻחָד בַּתְּנוּעָה שֶׁעָשִׂיתָ הָרֶגַע”. וְהוּא מוֹסִיף, “הָאֱמֶת, הִכַּרְתִּי גַּם אֶת הַסַּבָּא שֶׁלְּךָ בַּיַּלְדוּת, בַּעֲיָרָה, וּשְׁנֵיכֶם הֶעְתֵּק מֻשְׁלָם שֶׁלּוֹ…”.

הָאִישׁ שֶׁזִּהָה אוֹתִי בַּחֲנוּת עָשָׂה זֹאת דֶּרֶךְ הַשְׁוָאָה שֶׁל תְּנוּעוֹת גּוּף וְתָוֵי פָּנִים מְשֻׁתָּפִים הָעוֹבְרִים בְּתוֹרָשָׁה מֵהוֹרֶה לְיַלְדּוֹ, לַמְרוֹת הַשִּׁנּוּיִים הָרַבִּים בֵּינֵיהֶם. גַּם תְּכוּנוֹת אֹפִי מְשֻׁתָּפוֹת מְאַפְשְׁרוֹת לָנוּ לְזַהוֹת אֲנָשִׁים שׁוֹנִים עַל פִּי אַרְצוֹת הַמּוֹצָא שֶׁלָּהֶם. הַמְּאַפְיְנִים הַדּוֹמִים וְהַקֶּשֶׁר עָלָיו הֵם מְעִידִים מְבַטְּאִים סוּג שֶׁל אַחְדוּת.

זוֹהִי הָאַחְדוּת שֶׁל הַהֲדַס. עֲלֵי הַהֲדַס הָרֵיחָנִי סוֹבְבִים אֶת הֶעָנָף הַמֶּרְכָּזִי מִכָּל צְדָדָיו, אֲבָל הַתְּכוּנָה הַבּוֹלֶטֶת בָּהֶם, וְעָלֶיהָ מֻנָּח הַדָּגֵשׁ בַּהֲלָכָה, הִיא מְקוֹר יְצִיאָתָם שֶׁל הֶעָלִים מִתּוֹךְ הֶעָנָף. הֲדַס כָּשֵׁר הוּא עָנָף שֶׁכָּל שְׁלֹשָׁה עָלִים לְכָל אָרְכּוֹ יוֹצְאִים מִנְּקֻדַּת גֹּבַהּ אַחַת, וְהַמְּהַדְּרִים מִשְׁתַּדְּלִים שֶׁנְּקֻדָּה זוֹ תִּהְיֶה מְדֻיֶּקֶת עַד לַשִּׂיא. מִנְּקֻדָּה זוֹ מִתְפַּצְּלִים הֶעָלִים לַצְּדָדִים הַשּׁוֹנִים.

כְּמוֹ עָלָיו שֶׁל הַהֲדַס, מִתְאַחֵד עַם יִשְׂרָאֵל לְסוּגָיו הַשּׁוֹנִים בְּהַבְלָטַת הַמּוֹצָא הַמְּשֻׁתָּף. אֲנִי וְהַשָּׁכֵן, הַיְּהוּדִי מִטּוֹרוֹנְטוֹ וּמֵרָמַת אָבִיב – “כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נַחְנוּ”, בְּנֵי אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב; רַגְלֵי כֻּלָּנוּ עָמְדוּ לְמַרְגְּלוֹת הַר סִינַי וְאָזְנֵי כֻּלָּנוּ שָׁמְעוּ מִפִּי הַגְּבוּרָה “אָנֹכִי ה’ אֱלֹקֶיךָ”; אֲנַחְנוּ אָמְנָם “גּוּפִים מְחֻלָּקִים”, אֲבָל בָּאִים כֻּלָּנוּ מִ”נְשָׁמָה אַחַת”. זוֹהִי אַחְדוּת עַל רֶקַע הֶעָבָר.

לוּלָב – לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?

בַּטִּיּוּל שֶׁעָרַכְנוּ בַּקַּיִץ הָאַחֲרוֹן הִגַּעְנוּ לְצֹמֶת שְׁבִילִים. לֹא הָיִינוּ בְּטוּחִים לְגַמְרֵי מַהוּ הַמַּסְלוּל הַמּוֹלִיךְ אֶל הַמַּפָּל. בְּעוֹד אָנוּ מִתְלַבְּטִים, הִגִּיעַ לַמָּקוֹם זוּג מְטַיְּלִים. “מֵאֵיפֹה אַתֶּם?”, הֵם שָׁאֲלוּ אוֹתָנוּ, “יֵשׁ לָכֶם אוּלַי קְצָת מַיִם?”. “מִיְּרוּשָׁלַיִם”, הֶחֱזַרְנוּ, “וּמַיִם יֵשׁ לָנוּ בְּשֶׁפַע. וְאַתֶּם?”. “אֲנַחְנוּ מִקִּרְיַת מוֹצְקִין. גַּם אַתֶּם בַּדֶּרֶךְ לַמַּפָּל?”. הִתְבָּרֵר שֶׁגַּם הֵם וְגַם אֲנַחְנוּ צוֹעֲדִים לְאוֹתוֹ כִּוּוּן. וְכָךְ הִמְשַׁכְנוּ יַחַד, הֵם הוֹבִילוּ וַאֲנַחְנוּ סִפַּקְנוּ אֶת מֵי הַשְּׁתִיָּה.

אֵיזוֹ אַחְדוּת מָצָאנוּ בֵּינֵינוּ? נְקֻדּוֹת הַמּוֹצָא שֶׁלָּנוּ אָמְנָם שׁוֹנוֹת, אֲבָל הַיַּעַד אֵלָיו אָנוּ חוֹתְרִים הוּא מְשֻׁתָּף, וְזוֹהִי הָאַחְדוּת שֶׁאָנוּ מְזַהִים בַּמִּבְנֶה שֶׁל הַלּוּלָב. עֲלֵי הַלּוּלָב, בְּשׁוֹנֶה מֵהַהֲדַס, יוֹצְאִים מִשְּׁנֵי צִדֵּי הַשִּׁדְרָה מִנְּקֻדּוֹת גֹּבַהּ שׁוֹנוֹת, אֲבָל הַצְּמִיחָה שֶׁלָּהֶם צְמוּדָה לֶעָנָף לְכָל אָרְכָּם. עָלָיו הַמִּזְדַּקְּרִים שֶׁל הַלּוּלָב, הַדְּבוּקִים אֶחָד עַל גַּבֵּי חֲבֵרוֹ, מְשַׁוִּים לוֹ מַרְאֶה שֶׁל חֵץ מְחֻדָּד הַנּוֹרָה לְעֵבֶר הַמַּטָּרָה.

מָה אֲנִי לוֹמֵד מֵאַחְדוּת עֲלֵי הַלּוּלָב? בֵּין הַיְּהוּדִים הַשּׁוֹנִים קַיָּמִים הֶבְדֵּלִים רַבִּים. זֶה בָּא מֵרֶקַע אֶחָד וַחֲבֵרוֹ מַגִּיעַ מֵרֶקַע שֵׁנִי, לָזֶה סִגְנוֹן אֶחָד בַּעֲבוֹדַת ה’ וְלָזֶה סִגְנוֹן אַחֵר, אֲבָל אָסוּר לִשְׁכֹּחַ: לְכֻלָּנוּ מַטָּרָה אַחַת מְשֻׁתֶּפֶת – כֻּלָּנוּ רוֹצִים אֶת הַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה! זוֹהִי אַחְדוּת שֶׁל הֶעָתִיד.

עֲרָבָה – עַרְבוּת הֲדָדִית

אֵיזוֹ אַחְדוּת אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בֵּין עֲלֵי הָעֲרָבָה? מְקוֹם גִּדּוּלָם הַטִּבְעִי שֶׁל עֲצֵי הָעֲרָבָה הוּא בִּסְמִיכוּת לַנְּחָלִים וְצוּרַת צְמִיחָתָם הִיא בִּצְפִיפוּת רַבָּה. בְּשׁוֹנֶה מֵהַהֲדַס וְהַלּוּלָב הַמְּסֻדָּרִים, עֲלֵי הָעֲרָבָה צוֹמְחִים בְּצוּרָה מְפֻזֶּרֶת, אַךְ אֶת הָאַחְדוּת שֶׁבָּהֶם אָנוּ מוֹצְאִים דַּוְקָא בְּצוּרַת גְּדִילַת הָעֲנָפִים – הֵם מִשְׁתַּלְּבִים וּמִסְתַּבְּכִים אֶחָד בַּשֵּׁנִי וְיוֹצְרִים סְבַךְ שֶׁכִּמְעַט לֹא נִתָּן לַעֲבֹר בּוֹ.

אַחְדוּתָם שֶׁל עַנְפֵי הָעֲרָבָה מַזְכִּירָה לָנוּ אֶת הָאַחְדוּת בֵּינֵינוּ, הַיְּהוּדִים, בַּהֹוֶה. אֲנַחְנוּ חַיִּים יַחַד וּמִתְחַכְּכִים אֶחָד בַּשֵּׁנִי. פַּעַם אֲנִי צָרִיךְ אֶת הֶחָבֵר לְעֶזְרָתִי וּפַעַם הוּא נֶעֱזָר בִּי. עֲרָבָה מַזְכִּירָה בִּשְׁמָהּ אֶת הָעַרְבוּת, וּבַאֲרַמִּית הִיא נִקְרֵאת אַחְוָנָא [מִלְּשׁוֹן אַחְוָה].

אַתֶּם יוֹדְעִים, לְעַם יִשְׂרָאֵל יֵשׁ רְגָעִים שֶׁל שִׂיא בָּהֶם מִתְגַּלָּה אַחְדוּת בֵּין חֶלְקֵי הָעָם הַשּׁוֹנִים, כְּמוֹ בִּזְמַן סַכָּנַת מִלְחָמָה אוֹ אַחֲרֵי נִצָּחוֹן עַל הָאוֹיְבִים שֶׁלָּנוּ. זוֹ אַחְדוּת שֶׁשַּׁיֶּכֶת לַהֲדַס אוֹ לַלּוּלָב. אֲבָל הָעֲרָבָה, חַסְרַת הַטַּעַם וּנְטוּלַת הָרֵיחַ, מְבַטֵּאת אֶת הָאַהֲבָה וְהָאַחְוָה שֶׁמִּתְגַּלָּה בֵּינֵינוּ דַּוְקָא בְּחַיֵּי הַיּוֹם-יוֹם הָאֲפֹרִים. זוֹהִי אַחְדוּת שֶׁשַּׁיֶּכֶת לַהֹוֶה.

אֶתְרוֹג – כֹּחַ הַסֵּבֶל הַמְּשֻׁתָּף

וּמָה מְאַחֵד אֶת הָאֶתְרוֹג? אַחַת הַתְּכוּנוֹת הַיִּחוּדִיּוּת לִפְרִי זֶה קְשׁוּרָה לְעוֹנַת הַגְּדִילָה שֶׁלּוֹ. פֵּרוֹת הֶהָדָר מַעֲדִיפִים אֶת הַחֹרֶף, וְלָכֵן עַל הַמַּדָּפִים בַּחֲנוּת הַיְּרָקוֹת נִמְצָא בִּתְקוּפָה זוֹ אֶת הַתַּפּוּזִים וְהַקְּלֵמֶנְטִינוֹת. אֶת הָעֲנָבִים וְהַתְּאֵנִים נִמְצָא תָּמִיד בַּקַּיִץ, כִּי עוֹנַת הַחֹם הִיא הַמֻּעֲדֶפֶת עֲלֵיהֶם. מָתַי נִמְצָא אֶת הָאֶתְרוֹג מַבְשִׁיל? כָּל הַשָּׁנָה. חַזַ”ל מַסְבִּירִים כִּי כִּנּוּיוֹ בַּתּוֹרָה “פְּרִי עֵץ הָדָר” הוּא עֵדוּת לְכָךְ שֶׁהוּא דָּר עַל גַּבֵּי הָעֵץ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנָה, בְּמַהֲלָכָהּ הוּא סוֹבֵל אֶת קֹר הַחֹרֶף, אֶת חֹם הַקַּיִץ וְאֶת עוֹנוֹת הַמַּעֲבָר, הַסְּתָיו וְהָאָבִיב.

הָעֲמִידָה הָאֵיתָנָה שֶׁל הָאֶתְרוֹג בְּכָל עוֹנוֹת הַשָּׁנָה וּמוּל כָּל אֵיתָנֵי הַטֶּבַע מְבַטֵּאת אַחְדוּת מִסּוּג אַחֵר – אַחְדוּת שֶׁל עֲמִידָה בְּנִסְיוֹנוֹת. אֲנַחְנוּ עַם מְאוֹד מְגֻוָּן, אֲבָל הַתְּלָאוֹת שֶׁאָנוּ עוֹבְרִים יַחַד כִּיהוּדִים קוֹשְׁרוֹת אוֹתָנוּ אֶחָד לַשֵּׁנִי בְּאֹפֶן הָדוּק. אוּלַי מִשּׁוּם כָּךְ יֵשׁ הַמְּהַדְּרִים לִמְצֹא אֶתְרוֹג בַּעַל שְׁקָעִים וּבְלִיטוֹת לָרֹב, הַמַּזְכִּירִים אֶת אוֹתָן הַתְּלָאוֹת. הָאַחְדוּת הַזּוֹ הִיא מֵעֵבֶר לִזְמַן מְסֻיָּם – הִיא שַׁיֶּכֶת לַגּוֹרָל הַמְּשֻׁתָּף וְהַיִּחוּדִי שֶׁל כֻּלָּנוּ.

וְכָךְ אָנוּ אוֹגְדִים אֶת כָּל סוּגֵי הָאַחְדוּת לַאֲגֻדָּה אַחַת, מְנַעְנְעִים אוֹתָם לְכָל הַכִּוּוּנִים וּמַמְלִיכִים עַל הָעוֹלָם אֶת “ה’ אֶחָד”!

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

חַג שָׂמֵחַ וּמוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה!

רָזִי