אחריות. אהבה. מנהיגות

האם מותר לחפש סיבות רוחניות לטבח שאירע בשמחת-תורה? הרבי מליובאוויטש אמר שאל לנו לחפש הסבר-הצדקה למאורעות דוגמת השואה הנוראה. אף על פי כן, אי אפשר להתעלם מהעובדה הבולטת לעין שהפרעות הגיעו אחרי שנה של קיטוב בעם, תוך הבעת שנאה לכל דבר שבקדושה, והרי חז”ל לימדו אותנו ששנאת חינם היא הסיבה לגלותנו זו, לכללותה וכנראה גם לפרטיה הקשים (ולאידך לימדונו ששלום ואחדות מחפים גם על חסרונות וחטאים גדולים ומעניקים שמירה והצלחה).

במבט תורני-הלכתי, יש הכרה ברורה שפורענות באה בשל אי-שמירה על התורה והמצוות וממילא גם הבדל אמתי בין תלמידי חכמים, נושאי דגל התורה והמצוה, לבין עמי הארצות הרחוקים מתורה ומצוות (ובפרט לעמי-הארצות ה’אמתיים’, המלאים שנאה לתורה וללומדיה). לכן, הדרך לאחדות ישראל אמתית אינה עוברת דרך טשטוש ההבחנה בין האמת והשקר ובין הטוב והרע בעיני ה’ יתברך. ועם זאת, התיקון לשנאת-חנם הוא אהבת-חנם. שורת-הדין מחפשת את האשמים ואילו ההנהגה לפנים-משורת-הדין של החסידות מחפשת רק את האשמה (את הרֶשַע ולא את הרָשָע) ומטה שכם למשא האחריות והתיקון.

החסידות, שמראשיתה הגיעה כדי להתמודד עם הקיטוב בעם ישראל, נוקטת בקו שכולו אהבה ושפלות: היא משתדלת לטשטש את הפער בין תלמידי חכמים והיהודים הפשוטים, מתוך ראיה פנימית של האוצרות הטמונים בכל יהודי, ומבטיחה שבדרך של קירוב לבבות ואהבת ישראל ניתן להפוך גם את המתנגדים והשונאים הרחוקים ביותר. היא גם מדריכה את עובדי ה’ לדקדק במעשיהם, למצוא כיצד כל החסרונות שהם רואים בחוץ נמצאים בתוכם בדקות, ומתוך כך לחוש שפלות עמוקה ואחריות אמתית על כל חסרונות המציאות. כך גם ביחס לקיטוב עצמו, יש להכיר ש”כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם”, וככל שיראי ה’ יתאמצו לאהוב, להפגין קרבה ולשאת בעול עם הציבור – הם יצליחו להקטין את השנאה ולהפוך אותה לאהבה.

תכלית הגישה הזו, כמובן, איננה ‘הקטנת-ראש’ תוך אמירה שמכיוון ש’כולם אשמים’, כולל אותי, אל לי להתבטא ולהצביע על הדרך לתיקון. אדרבא! ככל שנושאים יותר בעול האחריות ובמשא התיקון – חותרים להנהגה. הנהגה ראויה דורשת השקפת-עולם נכונה לצד אישיות מתאימה, המושתתת על אמת ויושר, על אהבה ושפלות, על קירוב הדעת ועל לקיחת אחריות. זו המנהיגות הדרושה לנו היום – ורק מנהיגות כזו תוכל לחלץ אותנו מן המיצר בו אנו נתונים.

כדי לזכות למנהיגות תורנית כזו עלינו לשנות את נקודת המבט שלנו: שורת הדין של התורה בוחנת את חיצוניות המציאות, מבקרת אותה וממשיכה עליה ‘דינים’ (ולכן עלולה בעצמה להיות סיבת העונש ר”ל). פנימיות התורה מאפשרת ודורשת לחשוף את האור האין-סופי של אהבה אלוקית הטמון בתוך התורה – אור המאיר כל יהודי במבט חדש, רואה את מעלותיו ושבחיו, וחושף במציאות כולה את “אור פני מלך חיים”. שינוי המבט שלנו יאפשר את החיבור האמתי הדרוש היום לעם ישראל ויחולל בסופו של דבר מהפכה גם במציאות החיצונית.