צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה

שַׁבָּת שָׁלוֹם יְלָדִים!

נֹחַ וּמִשְׁפַּחְתּוֹ נָסִים אֶל הַתֵּבָה כְּדֵי לְהִנָּצֵל מֵהַמַּבּוּל וְגַם אֲנַחְנוּ נִצְטָרֵף אֲלֵיהֶם. אָז חֲבֵרִים, לְהַפְשִׁיל שַׁרְווּלִים, כִּי יַחַד עִם נֹחַ אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים הַיּוֹם לִבְנוֹת תֵּבָה וּלְהִכָּנֵס אֵלֶיהָ. נָכוֹן, ה’ הִבְטִיחַ שֶׁמַּבּוּל נוֹסָף לֹא יִהְיֶה, וַאֲפִלּוּ כָּרַת עִמָּנוּ לְשֵׁם כָּךְ אֶת בְּרִית הַקֶּשֶׁת, אֲבָל מַבּוּל מִסּוּג אַחֵר יָכוֹל בְּהֶחְלֵט לִפְגֹּשׁ גַּם אוֹתָנוּ. הֲרֵי הַתּוֹרָה הִיא נִצְחִית וְלָכֵן כָּל מָה שֶׁמְּסֻפָּר בָּהּ נָכוֹן לִי, לְךָ וּלְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ גַּם הַיּוֹם.

עַל אֵיזֶה מַבּוּל אֲנִי מְדַבֵּר? עַל מַבּוּל הַטְּרָדוֹת. הָרֹאשׁ שֶׁלָּנוּ עָסוּק בְּמִלְיוֹן דְּבָרִים וְלִפְעָמִים מֵרֹב עִסּוּקִים אָנוּ עֲלוּלִים לִשְׁכֹּחַ אֶת הָעִקָּר. הַמַּבּוּל בַּשְּׁבוּעַיִם הָאַחֲרוֹנִים מַגִּיעַ בְּצוּרַת סִרְטוֹנִים וַחֲרֹשֶׁת שְׁמוּעוֹת מִכָּל עֵבֶר שֶׁלֹּא תָּמִיד מְטִיבִים אִתָּנוּ. כְּדֵי לְהִנָּצֵל מִמַּבּוּל כָּזֶה וּלְהִתְמַקֵּד בְּמָה שֶׁבֶּאֱמֶת מֻטָּל עָלֵינוּ, אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִבְנוֹת תֵּבָה. תֵּבָה בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הִיא לֹא רַק קֻפְסָה אוֹ מֵיכַל סָגוּר, הַמַּזְכִּירִים לָנוּ אֶת הַמָּמָ”ד הַמּוּגָן, אֶלָּא גַּם כִּנּוּי לְמִלָּה הַמֻּרְכֶּבֶת מֵאוֹתִיּוֹת.

אוֹמֵר הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ:  כַּאֲשֶׁר בַּחוּץ מִתְחוֹלֶלֶת סְעָרָה, מַבּוּל, עָלֵינוּ לְהִכָּנֵס אֶל תֵּבוֹת הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה – “בֹּא אֶל הַתֵּבָה” – וְלִשְׁקֹעַ בָּהֶן וְכָךְ נִנָּצֵל מִסַּכָּנוֹת הַחוּץ.

לְהָאִיר אֶת הַמִּלִּים

טוֹב, אָז אִם בּוֹנִים תֵּבָה צְרִיכִים לְקַבֵּל אֶת הַתָּכְנִית לִבְנִיָּתָהּ, לֹא? בֹּאוּ נִתְבּוֹנֵן בַּתֵּבָה הַמְּקוֹרִית שֶׁל נֹחַ. לִפְנֵי שֶׁהוּא בּוֹנֶה אֶת הַתֵּבָה הוּא מְקַבֵּל מֵה’ הַדְרָכָה מְפֹרֶטֶת לַמִּדּוֹת לְפִיהֶן הוּא צָרִיךְ לִבְנוֹתָהּ – אֹרֶךְ, רֹחַב וְגֹבַהּ. גַּם צוּרַת הַגַּג שֶׁלָּהּ וּמִסְפַּר הַקּוֹמוֹת שֶׁבָּהּ נִכְלָלִים בַּתָּכְנִית, אֲבָל מָה שֶׁמְּעַנְיֵן אוֹתָנוּ הוּא דַּוְקָא הַצִּוּוּי הַבָּא: “צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה”.

מַהוּ אוֹתוֹ ‘צֹהַר’? רָשִׁ”י בְּפֵרוּשׁוֹ מֵבִיא שְׁתֵּי אֶפְשָׁרוּיוֹת: “יֵשׁ אוֹמְרִים חַלּוֹן, וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֶבֶן טוֹבָה הַמְּאִירָה לָהֶם”. לְפִי שְׁנֵי הַפֵּרוּשִׁים נִקְרָא הַשֵּׁם ‘צֹהַר’ עַל שֵׁם תַּפְקִידוֹ – לְהָאִיר. ‘צֹהַר’ הוּא אֶחָד מִכִּנּוּיָיו הָרַבִּים שֶׁל הָאוֹר (כְּמוֹ ‘זֹהַר’ וּ’בֹּהַר’, ‘טֹהַר’ וְ’נֹהַר’ וְעוֹד רַבִּים), וְהוּא קָשׁוּר עִם אוֹר חָזָק שֶׁחוֹדֵר וּמֵאִיר אֶת הַחֹשֶׁךְ. זוֹ הַסִּבָּה לְכָךְ שֶׁלִּשְׁעוֹת הַשֶּׁמֶשׁ הַפְּעִילוֹת בְּיוֹתֵר אָנוּ קוֹרְאִים ‘צָהֳרַיִם’.

עֲבוּרֵנוּ, עֲבוּר הַתֵּבָה שֶׁאָנוּ בּוֹנִים, יֵשׁ לְצִוּוּי זֶה מַשְׁמָעוּת רַבָּה. אֶת הַתְּפִלָּה אֶפְשָׁר לְהַעֲבִיר בְּמִלְמוּל חָטוּף, אֲבָל בָּרוּר שֶׁלְּדָבָר כָּזֶה קָשֶׁה לִקְרֹא תְּפִלָּה. תְּפִלָּה אֲמִתִּית הַיּוֹצֵאת מִקִּירוֹת הַלֵּב שֶׁלָּנוּ נֶאֱמֶרֶת בְּחַיּוּת. כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל וְלִלְמֹד בְּחַיּוּת עָלֵינוּ לְהָאִיר אֶת הַתְּפִלָּה וְהַלִּמּוּד וְלִבְנוֹת לָהֶם צֹהַר.

שָׁלֹשׁ אֲבָנִים, שֵׁשׁ בָּתִּים

כַּמָּה בָּתִּים אַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁאֶפְשָׁר לִבְנוֹת עִם שָׁלֹשׁ אֲבָנִים? שְׁאֵלָה מוּזָרָה… אָז לִפְנֵי שֶׁנַּתְחִיל בִּבְנִיַּת הַתֵּבָה וְהַצֹּהַר שֶׁלָּהּ אֲנַחְנוּ צְרִיכִים אֵיזוֹ הַקְדָּמָה קְצָרָה עַל אֲבָנִים וְעַל בְּנִיַּת בָּתִּים: אִם תֵּבָה בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ פֵּרוּשָׁהּ מִלָּה, אָז הָאֲבָנִים שֶׁבּוֹנוֹת וּמַרְכִּיבוֹת אֶת אוֹתָהּ תֵּבָה הֵן אוֹתִיּוֹת הַמִּלָּה. הַתֵּבָה הַקְּצַרְצָרָה בְּיוֹתֵר הִיא מִלָּה הַמֻּרְכֶּבֶת מִשְּׁתֵּי אֲבָנִים בִּלְבַד, כְּמוֹ שְׁמוֹ שֶׁל נֹחַ, גִּבּוֹר הַפָּרָשָׁה שֶׁלָּנוּ. אֶת אוֹתָן שְׁתֵּי אֲבָנִים אֲנִי יָכוֹל לָקַחַת וּלְסַדֵּר גַּם בְּאֹפֶן הָפוּךְ, וְאָז אֲקַבֵּל אֶת הַתֵּבָה חֵן (וּבֶאֱמֶת “נֹחַ מָצָא חֵן” בְּעֵינֵי ה’). כָּל אַחַת מִשְּׁתֵּי הַתֵּבוֹת שֶׁקִּבַּלְתִּי – נֹחַ וְחֵן – נִקְרֵאת בַּיִת, וְזֶה אוֹמֵר לִי שֶׁשְּׁתֵּי אֲבָנִים – אוֹתִיּוֹת, יְכוֹלוֹת בְּעֶצֶם לִבְנוֹת שְׁנֵי בָּתִּים – מִלִּים.

כַּמָּה בָּתִּים אֲנִי יָכוֹל לִבְנוֹת מִשָּׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת? בִּמְקוֹם לְנַחֵשׁ בּוֹאוּ נִקַּח כְּדֻגְמָה אֶת שָׁלוֹשׁ הָאוֹתִיּוֹת צ-ה-ר הַמַּרְכִּיבוֹת אֶת הַמִּלָּה צֹהַר, וְנִרְאֶה כַּמָּה מִלִּים אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְהַרְכִּיב מֵהֶן.

הַשִּׁיטָה הִיא כָּזוֹ: לוֹקְחִים אֶת הָאוֹת הָרִאשׁוֹנָה [הָאוֹת צ] וּמְצָרְפִים אֵלֶיהָ אֶת שְׁתֵּי הָאוֹתִיּוֹת הַנּוֹתָרוֹת [הָאוֹתִיּוֹת הר]. אַחַר כָּךְ הוֹפְכִים אֶת הַסֵּדֶר בֵּינֵיהֶן [רה בִּמְקוֹם הר], וְכָךְ קִבַּלְתִּי שְׁתֵּי מִלִּים שׁוֹנוֹת: צֹהַר וְ-צָרָה. שִׂימוּ לֵב, אֵלּוּ אוֹתָן הָאוֹתִיּוֹת רַק בְּצֵרוּף וְסֵדֶר שׁוֹנִים.

כָּעֵת אֲנִי יָכוֹל לַעֲבֹר אֶל הָאוֹת הַבָּאָה בַּתּוֹר [הָאוֹת ה] וּלְהַצִּיב אוֹתָהּ בְּרֹאשׁ הַמִּלָּה. אַחֲרֶיהָ תָּבֹאנָה שְׁתֵּי הָאוֹתִיּוֹת הַנּוֹתָרוֹת [הָאוֹתִיּוֹת צר] בִּשְׁתֵּי אֶפְשָׁרוּיוֹת הַצֵּרוּף [צַר וְ-רַץ], כָּךְ שֶׁשְּׁתֵּי הַמִּלִּים שֶׁתִּתְקַבֵּלְנָה הֵן: הַצַּר וְ-הָרֵץ. לְסִיּוּם אֶחֱזֹר בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית עַל הַתַּרְגִּיל עִם הָאוֹת הַשְּׁלִישִׁית בַּמִּלָּה [הָאוֹת ר], וְאָז אֲקַבֵּל אֶת שְׁתֵּי הַמִּלִּים רָצָה וְ-רַהַץ. וּלְסִכּוּם:

א.         צֹהַר

ב.         צָרָה

ג.          הַצַּר

ד.         הָרֵץ

ה.         רָצָה

ו.          רַהַץ

הַתַּרְגִּיל הַזֶּה, שֶׁל בְּנִיַּת שִׁשָּׁה בָּתִּים [=מִלִּים] מִשָּׁלֹשׁ אֲבָנִים [=אוֹתִיּוֹת] נִקְרָא בִּשְׂפַת פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה בַּשֵּׁם ‘סוֹד הַצֵּרוּף’. כַּמּוּבָן, אֶפְשָׁר לְבַצֵּעַ אוֹתוֹ גַּם עִם מִלִּים אֲרֻכּוֹת יוֹתֵר, בְּנוֹת אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת, וְאָז מִסְפַּר הַמִּלִּים שֶׁנְּקַבֵּל יֵלֵךְ וְיִגְדַּל.

לְגַלְגֵּל אֶת הַצֵּרוּפִים

אֵיךְ כָּל הַתַּרְגִּיל הַזֶּה קָשׁוּר עִם הַצֹּהַר שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹצִים לִבְנוֹת לְתֵבוֹת-מִלּוֹת הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה שֶׁלָּנוּ? אֵיךְ נָאִיר אוֹתָן וְנִגְרֹם לָהֶן לָצֵאת מֵאִתָּנוּ בְּחַיּוּת רַבָּה?

מַסְבִּיר הַבַּעַל שֵׁם טוֹב: לַעֲשׂוֹת צֹהַר לְמִלָּה פֵּרוּשׁוֹ לָקַחַת אוֹתָהּ וּלְגַלְגֵּל אוֹתָהּ בְּכָל אֶפְשָׁרוּיוֹת הַצֵּרוּף שֶׁלָּמַדְנוּ. לְדֻגְמָא, בַּמִּלָּה ‘צֹהַר’ יֵשׁ שְׁנֵי צֵרוּפִים מַמָּשׁ הֲפוּכִים. מִצַּד אֶחָד עוֹמֵד הַצֵּרוּף הַשֵּׁנִי, ‘צָרָה’, שֶׁהַמַּשְׁמָעוּת שֶׁלּוֹ נִרְאֵית הֵפֶךְ הַטּוֹב. גַּם הַצֵּרוּף הַבָּא אַחֲרָיו, ‘הַצַּר’, מַזְכִּיר לָנוּ אֶת הָמָן הָרָשָׁע, “אִישׁ צַר וְאוֹיֵב”. מִצַּד שֵׁנִי עוֹמֵד הַצֵּרוּף הָרִאשׁוֹן שֶׁלָּנוּ, הַמִּלָּה ‘צֹהַר’, הַמְּבַטֵּא אֶת הָאוֹר וְהַטּוֹב הַקַּיָּם אֵצֶל מִי שֶׁכְּבָר יָצָא מֵהַמָּקוֹם הַצַּר וְהֶחָשׁוּךְ. שְׁנֵי הַצֵּרוּפִים הָאֵלּוּ מְלַמְּדִים אוֹתִי עַל הַמְּשִׂימָה הָעוֹמֶדֶת בְּפָנַי: כַּנִּרְאֶה שֶׁעָלַי לַהֲפֹךְ אֶת הַ’צָרָה’ לְ’צֹהַר’, אֶת הַחֹשֶׁךְ לְאוֹר.

אֵיךְ? עָלַי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּצֵּרוּף הַחֲמִישִׁי, ‘רָצָה’, וּלְגַלּוֹת מָה ה’ רוֹצֶה מִמֶּנִּי. הֲרֵי ה’ לֹא הֵבִיא עָלַי סְתָם כָּךְ אֶת הַ’צָרָה’ הַזּוֹ, הוּא וַדַּאי רוֹצֶה שֶׁאֵצֵא מִמֶּנָּה מְחֻזָּק יוֹתֵר, שֶׁאֲחַזֵּק אֶת הָרָצוֹן שֶׁלִּי לִהְיוֹת קָשׁוּר אֵלָיו. וְאֵיךְ אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת זֶה? כַּמּוּבָן, עִם כָּל הַכֹּחַ וּבָרִיצָה הֲכִי מְהִירָה שֶׁלִּי, כָּךְ שֶׁאוּכַל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ גַּם עִם הַצֵּרוּף הָרְבִיעִי שֶׁל ‘צֹהַר’ – הַצֵּרוּף ‘הָרֵץ’!

סִיַּמְנוּ? הַתֵּבָה בְּנוּיָה? יֵשׁ לָהּ צֹהַר וְהִיא מְאִירָה? כָּעֵת הַזְּמַן לָצֵאת מִן הַתֵּבָה: “צֵא מִן הַתֵּבָה!”, פּוֹקֵד ה׳ עַל נֹחַ וּמְסַמֵּן לוֹ אֶת הַמַּטָּרָה: עַד הַיּוֹם דָּאַגְתָּ לְעַצְמְךָ וּלְמִשְׁפַּחְתְּךָ. הִתְחַמַּמְתֶּם? מְצֻיָּן! כָּעֵת עָלֶיךָ לָצֵאת הַחוּצָה וּלְהָאִיר אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּאוֹר הָאֱמוּנָה!

שֶׁנִּזְכֶּה לְהָאִיר עִם תֵּבוֹת הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה שֶׁלָּנוּ אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ!

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי