בְּאֵר מַיִם חַיִּים

הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים קִיְּמוּ אֶת כָּל הַתּוֹרָה, כָּךְ מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ חֲזַ”ל. אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת? הֲרֵי עוֹד לֹא קִבַּלְנוּ אֶת הַתּוֹרָה! בַּחֲסִידוּת מֻסְבָּר, כִּי אָכֵן לֹא מֻזְכָּרוֹת בַּתּוֹרָה בְּפֵרוּשׁ הַמִּצְווֹת שֶׁקִּיְּמוּ הָאָבוֹת, אֲבָל מִתּוֹךְ מָה שֶׁמְּסֻפָּר עֲלֵיהֶם נִתָּן לְהָבִין אֵיזוֹ דֶּרֶךְ יִחוּדִית בַּעֲבוֹדַת ה’ הָיְתָה לְכָל אֶחָד מֵהֶם. לְדֻגְמָה, עַל אַבְרָהָם כָּתוּב שֶׁהַכְנָסַת הָאוֹרְחִים וּנְטִיעַת הָאֶשֶׁל בִּבְאֵר שֶׁבַע הֵן סִימָן לְדַרְכּוֹ הַיִּחוּדִית. עַל יַעֲקֹב אָבִינוּ כָּתוּב שֶׁעַל עֲבוֹדָתוֹ הַיִּחוּדִית נִתָּן לִלְמֹד מִפִּצּוּל הַמַּקְלוֹת שֶׁהִצִּיב לִפְנֵי הַצֹּאן בְּעֵת שְׁתִיַּת הַמַּיִם.

בַּפָּרָשָׁה שֶׁלָּנוּ מֻזְכֶּרֶת דַּרְכּוֹ הַיִּחוּדִית שֶׁל יִצְחָק אָבִינוּ – חֲפִירַת בְּאֵרוֹת. אֵיזוֹ דֶּרֶךְ עֲבוֹדָה הִיא?

נְבִיעַת מַיִם חַיִּים

נְקַוֶּה שֶהַשָּׁבוּעַ נִרְאֶה אֵת הַחֹרֶף כְּבָר כָּאן. כַּאֲשֶׁר גִּשְׁמֵי בְּרָכָה יוֹרְדִים בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ רָצִים הַסַּקְרָנִים שֶׁבֵּינֵינוּ לִבְדֹּק בְּכַמָּה עָלָה מִפְלַס הַכִּנֶּרֶת. הַסִּבָּה לַסַּקְרָנוּת בְּרוּרָה: חֵלֶק נִכָּר מִמֵּי הַשְּׁתִיָּה שֶׁלָּנוּ אָנוּ צוֹרְכִים מִמֵּי הַכִּנֶּרֶת, בְּאֶמְצָעוּת רֶשֶׁת מֻרְכֶּבֶת שֶׁל מַשְׁאֵבוֹת וְצִנּוֹרוֹת, כָּךְ שֶׁהַיַּמָּה הַקְּטַנָּה מְשַׁמֶּשֶׁת עֲבוּרֵנוּ סוּג שֶׁל בּוֹר מַיִם עֲנָקִי. אַתֶּם וַדַּאי יוֹדְעִים שֶׁפַּעַם, לִפְנֵי עִדַּן הַחַשְׁמַל בָּעוֹלָם, הָיוּ מְשַׁמְּשִׁים בּוֹרוֹת הַמַּיִם כַּמַּאֲגָר הַזָּמִין בְּיוֹתֵר לָאָדָם. בְּכָל חָצֵר, נֶחְפַּר בִּימֵי הַקַּיִץ לְעֹמֶק הָאֲדָמָה בּוֹר גָּדוֹל, שֶׁקִּירוֹתָיו כֻּסּוּ בְּטִיחַ לִמְנִיעַת חִלְחוּל הַמַּיִם, וּמֵי הַגְּשָׁמִים שֶׁל הַחֹרֶף הָיוּ מְמַלְּאִים אוֹתוֹ לְשִׁמּוּשׁ בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה הַקְּרוֹבָה.

מָה יוֹתֵר טָעִים – מַיִם מֵהַבֶּרֶז אוֹ מִבַּקְבּוּק מַיִם מִינֵרָלִים שֶׁנִּקְנָה בַּמַּכֹּלֶת? בָּרוּר, לְמֵי הַבְּרָזִים יֵשׁ תָּמִיד טַעַם לְוַאי, שֶׁנּוֹסָף עֲלֵיהֶם מֵהַצִּנּוֹרוֹת בָּהֶם עָבְרוּ, וְאִלּוּ מֵי הַבַּקְבּוּק נִשְׁאֲבוּ יְשִׁירוֹת מֵהַמַּעְיָן. מֵי הַמַּעְיָן נִקְרָאִים בַּתּוֹרָה “מַיִם חַיִּים” מִשּׁוּם שֶׁזֶּה עַתָּה הֵם הֵגִיחוּ מִבֶּטֶן הָאֲדָמָה, כְּמוֹ יְצוּר חַי שֶׁהָרֶגַע נוֹלַד, וּמִשּׁוּם שֶׁטַּעְמָם הַמְּרַעֲנֵן, מַרְוֶה וּמְחַיֶּה אֶת הַשּׁוֹתֶה הַצָּמֵא. מֵהֵיכָן מַגִּיעִים מֵי הַמַּעְיָן? סִפּוּר קְצָת אָרֹךְ. מֵי הַגְּשָׁמִים מִתְחַלְּקִים לִשְׁנַיִם – אֵלּוּ שֶׁזּוֹרְמִים יְשִׁירוֹת דֶּרֶךְ אֲפִיקֵי הַנְּחָלִים אֶל הַיָּם, וְאֵלּוּ שֶׁמְּחַלְחֲלִים לְעֹמֶק הָאֲדָמָה. אֵלּוּ הַמְּחַלְחֲלִים עוֹשִׂים אֶת דַּרְכָּם עַד שֶׁהֵם נִתְקָלִים בְּשִׁכְבַת סֶלַע אָטוּם, אוֹתָהּ אֵינָם מַצְלִיחִים לַחְדֹּר. בְּשָׁלָב זֶה, הֵם נֶעֱצָרִים וְנֶאֱסָפִים, וְכָךְ נוֹצָר מִתַּחַת לִפְנֵי הַשֶּׁטַח מַאֲגָר שֶׁל מֵי-תְּהוֹם. הַמַּיִם, שֶׁלֹּא הִצְלִיחוּ לְחַלְחֵל בְּדַרְכָּם כְּלַפֵּי מַטָּה, עוֹלִים עַל גְּדוֹתֵיהֶם וּמְחַפְּשִׂים דֶּרֶךְ צְדָדִית לִזְלֹג וּלְהִשְׁתַּחֵל הַחוּצָה. בָּרֶגַע שֶׁמְּזַהִים הַמַּיִם סֶדֶק צַר – הֵם פּוֹרְצִים דַּרְכּוֹ וְשׁוֹטְפִים, וְזֶהוּ בְּעֶצֶם הַמַּעְיָן.

חֲפִירָה לָעֹמֶק

כָּל זֶה בְּעֶצֶם רַק הַקְדָּמָה. מָה קוֹרֶה אִם אֵין בַּנִּמְצָא שׁוּם מַעְיָן וּמֵי הַבּוֹרוֹת כְּבָר יָבְשׁוּ לְגַמְרֵי? מֵהֵיכָן נִתָּן בְּכָל זֹאת לְהַגִּיעַ לִמְקוֹר מַיִם? כָּאן נִכְנָסוֹת לַתְּמוּנָה בְּאֵרוֹת הַמַּיִם. מֵי הַמַּעְיָן הָיוּ ‘עַצְמָאִיִּים’ וְהִצְלִיחוּ לַעֲשׂוֹת אֶת דַּרְכָּם הַחוּצָה לְבַדָּם, אֲבָל מַאֲגָרִים גְּדוֹלִים שֶׁל מֵי-תְּהוֹם נִשְׁאָרִים חֲבוּיִים בְּמַעֲבֵה הָאֲדָמָה, חֶלְקָם בְּעֹמֶק לֹא גָּדוֹל מִתַּחַת פְּנֵי הַשֶּׁטַח. מַאֲגָרִים אֵלּוּ נִזְקָקִים לְ’דְּקִירָה’ קְטַנָּה, מִישֶׁהוּ שֶׁיָּבוֹא וְיִפְתַּח אֶת הַסֶּדֶק וִישַׁחְרֵר אוֹתָם הַחוּצָה. זוֹהִי עֲבוֹדַת חֲפִירַת הַבְּאֵרוֹת. עַל פִּי מֵידָע מְשֹׁעָר, בּוֹחֲרִים הַחוֹפְרִים מָקוֹם בּוֹ קַיָּם סִכּוּי סָבִיר שֶׁמִּסְתַּתֵּר מַאֲגַר מַיִם, וּמְבַצְּעִים בּוֹ חֲפִירָה לְעֹמֶק הָאֲדָמָה. בָּרֶגַע שֶׁנִּפְגָּשִׁים הַחוֹפְרִים עִם הַמַּיִם, הֵם כְּבָר יְכוֹלִים לְהַסְדִּיר בְּקַלּוּת אֶת שְׁאִיבָתָם בְּאֶמְצָעוּת דְּלִי וְחֶבֶל.

מִכָּל הָאֲרִיכוּת הַזּוֹ, אֲנִי מֵבִין שֶׁמֵי הַבְּאֵר דּוֹמִים בְּאֵיכוּתָם וּבְטַעְמָם הַמְּרַעֲנֵן לְמֵי הַמַּעְיָן. הַהֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶם הוּא בְּעִקָּר בַּדֶּרֶךְ לְהַשָּׂגַת אוֹתָם “מַיִם חַיִּים”. בְּעוֹד שֶׁלַּמַּעְיָן יֵשׁ לִי גִּישָׁה חָפְשִׁית וּשְׁאִיבַת מַיִם מִתּוֹכוֹ אֵינָהּ כְּרוּכָה בְּמַאֲמָץ מִצִּדִּי, הַהַגָּעָה לְמֵי הַבְּאֵר כְּרוּכָה בְּמַאֲמַצֵּי חֲפִירָה לֹא פְּשׁוּטִים בִּכְלָל וְגַם גְּלִילַת הַדְּלִי וּשְׁאִיבַת הַמַּיִם לְאַחַר הַחֲפִירָה מַצְרִיכוֹת יְגִיעָה.

פְּסֹלֶת מִתּוֹךְ הָאֹכֶל

יִצְחָק אָבִינוּ הוּא חוֹפֵר הַבְּאֵרוֹת. בִּתְחִלָּה הוּא חוֹפֵר מֵחָדָשׁ אֶת כָּל הַבְּאֵרוֹת שֶׁחָפַר אָבִיו, אַךְ כֻּסּוּ בֶּעָפָר עַל יְדֵי הַפְּלִשְׁתִּים. לְאַחַר מִכֵּן חוֹפְרִים עֲבָדָיו עוֹד שָׁלֹשׁ בְּאֵרוֹת – עֵשֶׂק, שִׂטְנָה וּרְחֹבוֹת – תּוֹךְ עִמּוּת חָרִיף עַל שְׁתַּיִם מֵהֶן עִם הַפְּלִשְׁתִּים. לְבַסּוֹף מְבַשְּׂרִים לוֹ עֲבָדָיו כִּי מָצְאוּ מַיִם בִּבְאֵר נוֹסֶפֶת, שִׁבְעָה, הַסְּמוּכָה לִבְאֵר  שֶׁבַע.

בְּאֵיזֶה סוּג עֲבוֹדָה אוֹחֵז יִצְחָק? בְּמִדַּת הַגְּבוּרָה. לְהִתְגַּבֵּר פֵּרוּשׁוֹ לֶאֱזֹר כֹּחַ וְלִפְעֹל בְּדִיּוּק הַהֵפֶךְ מֵהַטֶּבַע הָרִאשׁוֹן שֶׁלְּךָ. לְמָשָׁל, לֹא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּסַּרְגֵּל שֶׁל הֶחָבֵר בְּלִי לְקַבֵּל אֶת רְשׁוּתוֹ, אֲפִלּוּ שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל הוּא מַסְכִּים. כְּשֶׁאֲנִי רָעֵב וּלְפָנָי מֻנַּחַת צַלַּחַת עִם אֹכֶל טָעִים, וּבַטֶּבַע הָרִאשׁוֹן שֶׁלִּי אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְנַפֵּל עָלֶיהָ, הַגְּבוּרָה הִיא לַעֲצֹר וּלְהִתְאַפֵּק וְלֶאֱכֹל אֶת הָאֹכֶל בִּמְתִינוּת. אֵיךְ אוֹמְרִים חֲזַ”ל? “אֵיזֶהוּ גִּבּוֹר – הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ”. זֶהוּ כֹּחַ לַעֲמֹד מוּל הַפִּתּוּיִים וְלוֹמַר: לֹא!

וּמָה הַקֶּשֶׁר לַחֲפִירַת בְּאֵר? נַסּוּ לְדַמְיֵן. בְּיָדַי מַעְדֵּר וְאֵת חֲפִירָה, הַשֶּׁמֶשׁ יוֹקֶדֶת וַאֲנִי עוֹמֵד וְחוֹפֵר לְעֹמֶק הָאֲדָמָה. עוֹד מֶטֶר וְעוֹד מֶטֶר. מִדֵּי פַּעַם אֲנִי עוֹצֵר אֶת הַחֲפִירָה, מִתְכּוֹפֵף אֶל הַקַּרְקַע וּמְמַשֵּׁשׁ בְּיָדַי אֶת הֶעָפָר. הַאֻמְנָם? כְּבָר הִגַּעְתִּי אֶל הַמַּיִם? לֹא! עֲדַיִן יָבֵשׁ. זֶה לֹא זֶה! כַּנִּרְאֶה כְּדֵי לְהַגִּיעַ לַדָּבָר הַנָּכוֹן וְהָאֲמִתִּי צָרִיךְ עוֹד לְהַמְשִׁיךְ וְלַעֲבֹד.

שְׁאִיבַת מַיִם מֵהַנָּהָר אוֹ מֵהַמַּעְיָן הִיא פְּעֻלָּה שֶׁמַּתְאִימָה לְמִי שֶׁאוֹחֵז בְּמִדַּת הַחֶסֶד. הָאַהֲבָה שֶׁלּוֹ נִשְׁפֶּכֶת לְכָל עֵבֶר, לְכָל אֶחָד, בִּמְאוֹר פָּנִים. לְעֻמַּת זֹאת, חֲפִירַת בְּאֵר הִיא פְּעֻלָּה שֶׁמַּתְאִימָה לְמִי שֶׁפּוֹעֵל בִּזְהִירוּת וּמִתּוֹךְ הִסְתַּיְּגוּת. כְּמוֹ בֶּעָפָר הַנֶּחְפָּר, לֹא כָּל דָּבָר מַתְאִים לַה’ וְלֹא כָּל הִתְנַהֲגוּת רְאוּיָה לִי. צָרִיךְ לִבְדֹּק כָּל דָּבָר, לְבָרֵר אֶת הַפְּסֹלֶת מִתּוֹךְ הָאֹכֶל. יִתָּכֵן וְעַל הַרְבֵּה דְּבָרִים אֹמַר ‘לֹא’, כְּדֵי שֶׁהַתּוֹצָאָה שֶׁאֲקַבֵּל בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר תִּהְיֶה מַיִם חַיִּים וְזַכִּים!

שֶׁנִּזְכֶּה לְבָרֵר אֶת הַפְּסֹלֶת וְלִשְׁתּוֹת מַיִם חַיִּים!

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי