ברק הברכה

כדי להכניס את האורות של התורה והמצוות לכלים, כך שיתקנו את האדם ואת העולם, צריכים התחדשות מתמדת בעבודת ה'. את ההתחדשות הזו שואבים מאמירת מאה ברכות בכל יום.

דוד המלך תקן לברך מאה ברכות בכל יום – כך הוא עצר מגפה בה מתו מאה אנשים בכל יום ולימד כל אחד מאתנו לקיים "מה [אל תקרי 'מה' אלא 'מאה'] הוי' אלהיך שֹאל מעמך". האם לא די ליהודי ב-תריג המצוות? מדוע יש להטיל עליו עוד מאה ברכות?

תריג המצוות הן אורות שמקורם ב"תורה אור" ש"קדמה לעולם" – מצוות כאלה יכולות להשאר 'מרחפות' מעל המציאות, או 'להתנגש' בה ולהביא לשבירה. תפקידו של היהודי הוא להאיר את המציאות ולעשות אותה "דירה בתחתונים" לה' יתברך ולשם כך צריכים להכניס את האורות בכלים. את הכלים, בגימטריא מאה, עושים על ידי מאה ברכות. כשאין לאורות אחיזה במציאות, כש-תריג המצוות לא מתיישבות בנפש ובעולם, מגיעה שבירה – האדם נופל, חוטא ונענש. כשחוטאים, בבטול מצות-עשה או בעבירה על מצות-לא-תעשה, צריך לעשות תשובה המביאה רפואה-תיקון לאדם ולעולם כולו. תשובה (713) היא תוספת כלים (100) לאורות (613), תוספת מאה ברכות ל-תריג מצוות.

מהי פעולתה של הברכה? כיצד היא פועלת את התיקון? הברכה הראשונה בבריאה היא "פרו ורבו". כלומר, ברכה פירושה ריבוי ותוספת, הולדה והתחדשות. השבירה נובעת מלימוד תורה וקיום מצוות ללא התחדשות פנימית. אז האדם מרגיש משותק בעצמו, תקוע ומקובע, וגם מיואש בנוגע למציאות, הנדמית לקבועה ובלתי-משתנה – כאילו התורה והמצוות קיימות 'במקביל' אליה ולא מסוגלות לחדש לה ולשנות אותה. על אף שאליבא דאמת, התורה היא "תורה אור" וכל תריג מצוות הן אורות – האורות הללו עלולים להישאר לא-מודעים. בכל פעם שאומרים "ברוך" ממשיכים את האור אל תוך המודעות – מגלים "ברק המבריק על השכל" של חידושי תורה אמתיים ושל רעיונות חדשים כיצד לפעול במציאות, לתקן אותה ולשנות אותה.

את הברק המבריק הזה צריך לתפוס ליישם – אחרת הוא ייעלם חזרה אל תוך העל-מודע, כמו הרבה מחשבות מבריקות שחולפות בראשנו ונעלמות בלי להגיע לכלל ביצוע. הברכה מוסיפה כלים לאורות, הופכת אותם לחידוש ממשי במציאות, אך היא עצמה צריכה 'קרקע פוריה' כדי להצמיח ולחדש. ראשית, על האדם להיות 'פנימי' – כזה המבחין בין עיקר לטפל, תופס כל דבר מהצד הפנימי שלו ולא נמשך אחרי החיצוניות הנוצצת (וממילא עסוק בחיקויים זולים). אדם 'פנימי' רגיש להברקות אמתיות ויש לו את הכח להפנים אותן. בנוסף, זקוקים לבהירות – ישוב הדעת ותפיסה נכונה של הסוגיא בה עוסקים, בתורה או במציאות – המכינה מקום נקי ומתאים להופעה וקליטה של רעיונות חדשים.

אחרי ההכנות האלה ברק-הברכה הולך ומתפתח, מוסיף ממדים – מנקודה של הברקה, דרך קו ורעיון שלם משורטט ועד לגוף תלת-ממדי הנתפס במציאות – יורד מלמעלה למטה ופורץ לכיוונים חדשים, וכך גם נוסך בנו בטחון וכח נפשיים ליישם את הדברים במציאות ולגלות בה כי "ברוך אתה הוי' אלהינו מלך העולם"!

דילוג לתוכן