לכל אחד יש דמויות שונות המשפיעות עליו בעבודת ה’. אפשר לדבר על ארבע דמויות שונות – רבי, משפיע, צדיק וגיבור. אצלי, באופן אישי, הרבי הוא הרבי מליובאוויטש; המשפיע הוא הצדיק הירושלמי ר’ אשר פריינד; הצדיק הוא הרבי מנדבורנא, רבי מאיר אייזיקסון בעל ה”מבשר טוב”, שקירב אותי ליהדות בצעירותי באמריקה; והגיבור הוא חמי, ר’ משה-צבי סגל, התוקע הראשון בכותל, שהרבי אמר לי לקחת אותו כדוגמה לאיש-מעשה הפועל במסירות נפש. לכל אחת מהדמויות תפקיד אחר בעיצוב הנפש והיא עונה על צרכים אחרים בעבודת ה’.
מהו רבי? בשביל מה צריך רבי? הרבי הוא מקור השראה בארבעה דברים עיקריים:
דעת תורה: הרבה רבנים גדולים ‘מתחרים’ על התואר גדול הדור, ובשלב מסוים עלי להחליט מי הרבי שלי – ממי אני מחזיק כגדול הדור. גדול הדור הוא מי שדעתו היא “דעת תורה” בעניינים האקטואליים – ביחס לתופעות חדשות, בהנהגת הציבור וכו’. הרבי לא צריך להיות הגאון הכי גדול בדור, אבל הוא ‘משה רבינו שבדור’ – מי שעליו ראוי לומר “‘וה’ עמו’ – שהלכה כמותו בכל מקום”. איך אני יכול לזהות למי יש “דעת תורה”? הרבי, לפי ראות עיני, מקרין לעולם הכי הרבה אור אלקי והכי הרבה בטול. אני מרגיש שהוא מנכיח את ה’ במציאות, שהוא בטל אליו ולכן לא ‘מתרגש’ או מתבלבל מהמציאות, אלא יודע להגיד בתוכה בבירור מה רצון ה’ – ונותן גם לי כח להיות בטל לדבר ה’ בלי להתכופף.
התעוררות רחמים: הרבי גם עומד עבור עם ישראל מול הקב”ה ומעורר רחמים רבים על דורו. חז”ל אומרים שמי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם שיתפלל עליו, והרבי הוא מי שאני פונה אליו בכל צרה, לבקש שיתפלל עליי (וגם ייתן עצה טובה, בגשמיות וברוחניות). בסגנון החסידות, אל הרבי אני שולח ‘פדיון-נפש’ (‘קוויטל’). כלומר, כשם שהרבי הוא “עמוד התורה” של הדור, כך הוא גם “עמוד העבודה” שלו (“עבודה שבלב זו תפלה”).
שליחות: תפקיד עיקרי נוסף של הרבי הוא לומר לי מה לעשות בחיים, מה התפקיד שלי. הרבי נותן לי שליחות. הקב”ה אומר למשה רבינו “‘שלח לך’ – לדעתך”, השליחות תלויה בדעת משה שבדור. דעת תורה היא גילוי דבר ה’, אבל השליחות קשורה באופן ישיר בדעתו של הרבי. עם ישראל נקרא “צבאות ה'”, והרבי הוא המצביא העליון – המפקד הרואה את התמונה הכללית, מכוון בכלל מה המשימות והשליחויות של הדור וגם מכוון אותי באופן פרטי לשליחותי המיוחדת. לפעמים אני זוכה שהרבי אומר מיוזמתו מה השליחות שלי, לפעמים אני מחפש שליחות ומבקש מהרבי לברך-לאשר את השליחות (או להכריע עבורי בין אפשרויות שונות) ולפעמים הרבי מגדיר את המשימות העיקריות בדור הזה ומשאיר לי את הבחירה והיוזמה באיזו זירה בדיוק לנצל את כישרונותיי ולממש את שליחותי (יוזמה חפשית, כידוע, מפיקה הרבה יותר יצירתיות ומעורבות נפשית – כשהשליחות נותנת עוצמה ושומרת מטעויות בדרך).
מלכות: אחרון אחרון חביב – רבי הוא דמות של משיח עבורי. הגמרא מספרת שכל תלמיד בבית מדרש אחז שרבו הוא המשיח ודרש את שם רבו כשם של המשיח. יש מצווה לכל אחד לצפות בכל רגע למשיח, וגם לצייר לעצמו את ביאת המשיח תיכף ומיד ממש. ברבי אני רואה את המועמד הכי מתאים בעת הזו להיות המלך של כל עם ישראל, והלוואי שאותו מלך יעשה ויצליח ויהיה המשיח.
הרבי, ראש בני ישראל, מאחד באישיותו הקורנת את ארבעת הדברים האלה – אני מתקשר אליו כנשמה כללית של עם ישראל, מקור השראה והדרכה עבורי ועבור הדור כולו.