"הדור קבלוה"

משה רבינו נולד ב-ז' אדר, הסתלק ב-ז' אדר ומיד נולד מחדש, שהרי "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא". משה מופיע באופן מובהק במגלה – "מרדכי בדורו כמשה בדורו". "תורה צוה לנו משה" בדורו שלו ו"הדור קבלוה בימי אחשורוש" בדורו של מרדכי. בהתחלה היה ממד של כפיה חיצונית, "כפה עליהם הר כגיגית", ובימי מרדכי היה רצון פנימי מלא, "מאהבת הנס שנעשה להם". ההבדל הזה נובע מהשינוי בדמותו של משה בשני הדורות ומתבטא גם בממדי התורה שקבלנו בכל אחד מהם:

משה רבינו מופיע בתחלה ללא שם, בחווית הלידה של אמו – "ותרא אֹתו כי טוב הוא", טוב שהיה צריך להחביא ולהצניע – "ותצפנהו". רק בהמשך, כאשר בת פרעה מושה אותו מן היאור – מהים (עלמא דאתכסיא) אל היבשה (עלמא דאתגליא) – היא נותנת לו את השם משה, עמו הוא גדל ומתפרסם כלפי חוץ, במצרים ובכל העולם. טוב הוא הקטנוּת של משה, ה'אין' שלו, שהוא גם מהותו העצמית והפנימית. משה הוא הגדלוּת שלו, ה'אני' וה'יש' שלו, כשהוא בא לידי ביטוי מלא כלפי חוץ. על משה רבינו נאמר "לא כן עבדי משה" – הוא בתחלה "לא", 'אין', ואחר כך "כן", 'אני' ו'יש' (ורמז: טוב–משה בהכאה פרטית – ט פעמים מ, ו פעמים ש, ב פעמים ה – עולה לא פעמים כן!).

בכל פעם שמשה מסתלק ונולד מחדש הוא חוזר אל ה'אין' (כמאמרו "ואם אין מחני נא וגו'"), השם שלו, משה, מתאיין (בסוד "וימת שם משה"), ומתגלה שוב הטוב הראשוני-הילדותי שלו. בלשון הקבלה, משה חוזר מהגדלוּת שלו לקטנוּת שניה, שתכליתה לידה מחדש וגדלוּת שלמה יותר. דורו של מרדכי הוא דוגמה לשלב של קטנות שניה, הופעה של "מרדכי בדורו כמשה בדורו" בתוך דור של גלות, שכחה והסתר פנים. אכן, דווקא אז מתגלה ממד הטוב של משה. בדורו של משה, בו יש התגלות חיצונית מלאה שלו, אנחנו מקבלים, בעיקר את "גופא דאורייתא", הממד החיצוני והגלוי של התורה, בממד התגלות בקולות וברקים. לעומת זאת, בדורו של מרדכי, בו הוא מוצנע ונעלם, אנחנו מקבלים בעיקר את "נשמתא דאורייתא", הממד הפנימי של התורה, הטוב הנסתר שלה, מתוך אהבת הנס הנסתר של ההשגחה הפרטית. אכן, דווקא כשהחיצוניות שלמה, בדורו של משה, יש בקבלת התורה גם ממד של אילוץ חיצוני, ואילו בדורו של מרדכי, כשנותרת רק הפנימיות, גם התורה מתקבלת מתוך רצון פנימי גמור.

התכלית היא חיבור שני הממדים – שהטוב הפנימי יפרוץ החוצה באופן בלתי מוגבל, שהנשמה תתגלה, כמו בדורו של מרדכי, בדור של גאולה אמתית, כמו בדורו של משה (ולא נשאר עבדי-אחשורוש). כך יהיה כאשר יחזור משה, הגואל הראשון, כמשיח, הגואל האחרון, והטוב שלו יהפוך ל"טוב מאד" – "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד"!