והיה הוי’ מבטחו

פסוק בטחון עיקרי בתנ”ך הוא “ברוך הגבר אשר יבטח בהוי’ והיה הוי’ מבטחו”. מה פשר הכפילות “אשר יבטח בהוי’ – והיה הוי’ מבטחו”?

ראשית, זו ‘משוואת-הדדיות’ שבבסיס הבנת הבטחון – בטחון הוא עבודת-נפש המזכה בשכר ומחוללת מציאות, וככל ש”הגבר… יבטח בהוי'” כך יזכה להיענות מלמעלה ב”והיה הוי’ מבטחו” (על דרך “והבוטח בהוי’ – חסד יסובבנו”).

מעבר לכך, בפסוק עצמו מתחולל תהליך העליה במדרגות הבטחון: בפסוקים הקודמים נשלל הבטחון באדם ובכחו-שלו, המסיר את לבו מה’ – “ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרֹעו ומהוי’ יסור לבו”. בשלב הראשון של הבטחון, “הגבר אשר יבטח בהוי'” משתחרר מהבטחון בכח האדם, אך עדיין זקוק לזיהוי ‘אמצעים’ דרכם יתממש טוב-ה’ בו הוא בוטח – הוא מקשיב לעצת הרופאים ובוטח בה’ שישלח לו רפואה באמצעותם; הוא בוטח בה’ שישלח לו את פרנסתו, תוך שהוא ‘משרטט’ בדמיונו באיזה ערוצים מציאותיים יגיע אליו השפע – ובעצם הוא נמצא במעין “רצוא ושוב” מהוסס בין הפניה המלאה לה’ ובין תחושת ההכרח להשאר אחוז במציאות. אכן, תכלית הבטחון היא “והיה הוי’ [בלבד] מבטחו” – כאשר הבטחון הוא בה’ לבדו, ללא תלות נזקקת בשום אמצעים מציאותיים.

אך ניתן לפרש את התהליך גם בדרך הפוכה, של ירידה ומימוש – מה”רצוא” מהמציאות אל ה’ ל”שוב” מלא ולכתחילאי לתוכה: שלילת הבטחון באדם ובכחו, המסיר את הלב מה’ – “ארור הגבר אשר יבטח באדם וגו'” – ‘מנתצת’ את תמונת העולם היציבה והמוגדרת ומחזירה הכל לתחום האמונה כי המציאות נתונה בידי ה’, המכריע עליה לבדו. ה’ הוא טוב, וכל מה שיעשה ודאי יהיה לטובה, אך הנהגתו נפלאת מהבנת האדם. בשלב השני, “הגבר אשר יבטח בהוי'” מתקדם לבטחון סביל – ה’ עושה הכל, אך ניתן לבטוח שודאי יפעל במציאות כטוב הנראה בעיני. אך התכלית היא “והיה הוי’ מבטחו” של האדם, היוזם והעושה בבטחון פעיל, כאשר ה’ נותן לו כח לעשות חיל לפעול במציאות ולעצבה בעצמו.

הבטחון מביא שמחה – “כי בו ישמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו” – ולאור מאמר חז”ל “אין ‘והיה’ אלא לשון שמחה” נראה שהשמחה היא דווקא במדרגת “והיה הוי’ מבטחו”: בפירוש הראשון, השמחה באה בעקבות ‘הצלחת’ הבטחון, כשהאדם חש שה’ נענה וגומל לו על בטחונו בו, “והיה הוי’ מבטחו”; בפירוש השני, הבטחון עצמו מגביר את השמחה – ככל שהאדם משתחרר מ”עצביהם כסף וזהב מעשה ידי אדם”, לבו נטהר מכל נדנוד דאגה ועצב של ציורי-אנוש מוגבלים ומגושמים והוא מתמלא שמחה בבטחון הטהור בה’ לבדו; אך בפירוש השלישי הבטחון והשמחה מגבירים זה את זה – הבטחון לקום וליזום ממלא שמחה והשמחה בברכת העשיה מוסיפה עוד ועוד בטחון, “והוא כחתן יֹצא מחֻפתו ישיש כגבור לרוץ אֹרח”!