חופש יהודי

אנו מצהירים פעמיים בכל יום – “שמע ישראל הוי’ אלהינו הוי’ אחד”.

זו הצהרת האמונה היהודית, הנזעקת גם ברגעי מסירות נפש.

בספר התניא מוסבר שמזכירים בקריאת שמע את יציאת מצרים מפני שהן “דבר אחד ממש” – יציאה לחֵרות מהפירוד והריבוי של העולם על ידי הדבקות ב”הוי’ אחד”.

עוד מוסבר בתניא שמשה רבינו תקן את קריאת שמע דווקא לדור שנכנס לארץ ישראל – יש בה נתינת-כח למילוי שליחותנו המיוחדת בארץ. כשיהודי מזהה את נחלתו-שליחותו ומתחבר אליה הוא יכול להפיץ את אורו המיוחד לעולם כולו – מתוך ה”דרור בארץ” היא מתפשטת כ”נחלה בלי מצרים” לעולם כולו, כהבטחת הארץ ליעקב אבינו “ופרצת ימה וקדמה וצפֹנה ונגבה”. עבודת הנשמה לפרוץ ל-ד רוחות העולם ולהמליך בהן את ה’ רמוזה ב-ד רבתי של “אחד“.

שלשת הממדים הללו של קריאת שמע רמוזים בראשי התיבות של “אחד” – אמונה, חרות, דרור.

האמונה היא ראשית ומקור החופש היהודי. הכופר ‘כלוא’ במציאות ובחוקי הטבע ואילו המאמין בנסים משוחרר תמיד. “בזכות האמונה נגאלו אבותינו ממצרים”, שעבד לא יכול היה לברוח ממנה. האמונה עושה את האדם חפשי מיד – עוד לפני שתפלתו לנס נענית (גם כ”שאכתי עבדי אחשורוש אנן”).

חֵרות היא החופש מכל שעבוד חיצוני. ביציאת מצרים, “זמן חרותנו”, הפכנו לבני חורין. הפיכתנו מ”עבדי פרעה” ל”עבדי ה'” נשלמה בהר סיני (“בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה”), כשזכינו ל”חרות על הלֻחֹת” – “אל תקרי ‘חרות’ אלא ‘חירות'”, “אין לך בין חורין אלא מי שעוסק בתורה”.

החֵרות מכל שעבוד, גשמי ורוחני, היא עדיין רק ‘חופש מ…’ – חופש ממגבלות העולם ושעבודיו, בריחה למדבר וללימוד התורה. דרור הוא כבר ה’חופש ל…’ – החופש להסתובב, לגור ולפעול בכל מקום. “וקראתם דרור בארץ” היינו “כמדייר בי דיירא [‘מי שהוא ברשותו לגור בכל מלון שירצה’] ומוביל סחורה בכל מדינה” – חווית צפור דרור המסתובבת ללא הגבלה, יכולה לקנן בכל מקום ומצפצפת-שרה בחופש ביטוי.

יהודים הם מאמינים בני מאמינים, החופשיים ממגבלות העולם, חוקיו והנחותיו. הם בני חורין, המשעבדים עצמם לתורה ומתוך כך משוחררים מכל עול ושעבוד זר. והעיקר, על יהודי להיות צפור דרור – לזהות את יעודו-שליחותו, להיות ‘מחובר’ למהותו, ומתוך כך ‘להרגיש בבית’ בכל מקום ולחוות חופש מוחלט להסתובב בעולם ולהפיץ את הבשורה שלו בתנועת ‘התפשטות’ ללא-עכבות.

“אם בחקתי תלכו” מבטיח לנו ה’ שלש ברכות עיקריות – “ונתתי גשמיכם בעתם” (המענה לנשיאת העינים לשמים באמונה), “ונתתי שלום בארץ” (חֵרות מכל צר ואויב), “ונתתי משכני בתוככם” (דירה של ה’ בתוכנו, המאפשרת דרור אמתי). תכלית הברכות היא “אני הוי’ אלהיכם [אמונה] אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיֹת להם עבדים ואשבֹר מֹטֹת עֻלכם [חרות] ואולך אתכם קוממיות [דרור]”. והנה, אמונה–חרות–דרור שוות לתכלית הברכות – “ואולך אתכם קוממיות“.