חיים מלאים בארץ ישראל

הכיסופים לארץ ישראל אפיינו את החסידות מראשיתה, החל מנסיונות מורנו הבעל שם טוב להגיע לארץ ומהעליה המשמעותית הראשונה בעת החדשה, בראשות תלמידי הבעש"ט והמגיד ממעזריטש. גם יסודות תורת החסידות הם מאפיינים את עבודת ה' בארץ – תפיסה ציבורית והנהגה 'מלכותית' של עם ישראל, עבודת ה' בשמחה ובדבקות ודגש על "בכל דרכיך דעהו". למרות זאת, עם החזרה לארץ, יש הטועים לחשוב שיש סתירה בין 'בחינת ארץ ישראל' שבחסידות לחיים הממשיים בארץ ישראל.

אליבא דאמת, ארץ ישראל, המקום המסוגל להשראת שכינה, היא 'נקודת גן עדן' הזרה (בתחלה) לעולמנו הנמוך והמגושם. לכן, נדרשים להתגלותה הפנימית ארבעת השלבים היסודיים הרמוזים באותיות שם הוי' ב"ה – צמצום (נקודת ה-י), התפשטות (ה עילאה), המשכה (קו ה-ו), התפשטות (ה תתאה):

כמו העם הנבחר, "המעט מכל העמים", גם הארץ הנבחרת היא היא נקודה קטנטונת (י) על מפת העולם – מקום מצומצם של גילוי אלקות. התפשטות נקודה זו במציאות מתחילה מהתפשטות רוחנית (ה עילאה) – גילוי תורת החסידות, על כל מאפייניה הארץ-ישראליים. ללא התפשטות רוחנית, אין לנקודה כח חדירה והתרחבות במציאות (ככל פעולה ממשית, הדורשת רקע רוחני-אידיאולוגי רחב ועמוק). בשלב הבא, בדור האחרון, נדרשת המשכת של אותה מציאות רחבה לעולם הגשמי התחתון – ו החיבור בין שמים וארץ (שיש בה גם כיווץ ודיוק, מיקוד הרוח אל מקום ארצי אחד). תכלית החיבור היא לממש בצורה רחבה את המהות האמתית של חיים יהודיים בארץ ישראל – על פי תורת ארץ ישראל (עליה נאמר "וזהב הארץ ההיא טוב") – ולאפשר לארץ הממשית להתרחב עוד ועוד, לגבולותיה המלאים בתורה, לגבולות ההבטחה לאברהם אבינו, ועד להתפשטותה לעולם כולו, תוך הארת התורה לכל באי עולם ותיקון העולם כולו במלכות ש-די (ה תתאה).

הבנת התהליך קריטית כדי להגיע לחיים שלמים ומלאים בארץ ישראל: באותיות וה בפני עצמן אין קדושה – מי שמסתפק בחיים הגשמיים בארץ ישראל (ואפילו בהרחבתה מתוך גישה לאומית גרידא), בלי לממש בה את המשמעות הפנימית של תורת ארץ ישראל והעבודה המיוחדת שנדרשת בה, מאבד את קדושת הארץ חלילה (ואף שבגופו הוא חי כאן, מחשבתו נותרת גלותית). לאידך, אסור להסתפק באותיות י–ה, שהן שם קדוש בפני עצמן – עמלק הוא המנסה להפריד בין אותיות י–ה ל-וה, ולהשאיר את עם ישראל ואת תורת ישראל 'מרחפים', בלי אחיזה במציאות הממשית.

עבודת דורנו, היא להביא לתכליתה את תורת מורנו הבעל שם טוב – תחלת התגלות אורו של משיח, שסיומה בגאולה האמתית והשלמה, בכינון מלכות ישראל ובנין בית הבחירה בארצנו הקדושה. עלינו "ליחדא שם י–ה ב-וה ביחודא שלים" – לחבר את התכנים הפנימיים והעמוקים ביותר של החסידות עם חיי הכלל והפרט בארץ ישראל הממשית (ולא לטעות ולסגת אחורה, כאילו המימוש במציאות החיצונית מחליף את הפנימיות – טעות שמקבילה, בדקות, לטענת הציונות החילונית כי החיים בארץ מחליפים, חלילה, את קיום התורה והמצוות שבחו"ל). בשם ה' נעשה ונצליח.