ארבע אמהות לעם ישראל – שרה, רבקה, לאה ורחל (לפי גילן) – והן "אשר בנו… את בית ישראל". מן התורה מוטלת מצות "ושננתם לבניך" על האב, אך בפועל החינוך מסור בידי האמא – במיוחד בגיל הרך, אבל לא מעט גם אחר כך. ב"עקרת הבית, אם הבנים" תלויה האוירה בבית כולו, היא נמצאת הרבה יותר שעות עם הילדים ובאופיה הנשי-אמהי מוטבעות הרכות, והרגישות וההבנה העמוקה הנדרשות בחינוך – "בינה יתרה נתנה באשה יותר מבאיש".
את ארבע האמהות ניתן להקביל, כסדרן, לאותיות שם הוי' ב"ה (שנקרא "שם בן ארבע אותיות"): י (חכמה) – שרה, ה (בינה) – רבקה, ו (מדות) – לאה (לאה עולה ו ברבוע, התכללות ו המדות זו בזו); ה (מלכות) – רחל (עיקר כנסת ישראל, המלכות). בהקבלה הזו, ה"בינה יתרה" שייכת במיוחד לרבקה אמנו, שכנגד הבינה.
ואכן, לרבקה, "אם יעקב ועשו", יש רגישות מיוחדת לאופיים של ילדיה, כבר מהזמן בו הם שהו ברחם. רבקה הרגישה את התאומים מתרוצצים בקרבה והלכה לדרוש את ה', ובהתבודדות שלה היא זכתה לקבל מה' תשובה מדויקת לגבי אופי הילדים והיחסים ביניהם. רבקה מבחינה בין יעקב ועשו, טוב יותר מיצחק אביהם. ממנה יכולה ללמוד כל אמא יהודיה להרגיש את ילדיה שלה – שכולם בנים צדיקים של יעקב אבינו, בני ישראל – כפי שהם נמצאים עדיין ברחם, ב"עלמא דאתכסיא", להתפלל-להתבודד על חינוכם הנכון, ולזכות להדרכה מה' כיצד מתאים לחנך כל ילד, לפי שרש נשמתו.
הבינה היתרה הזו נדרשת לא רק בחינוך של אמא לילדיה, אלא בחינוך ובהתייחסות לנשמות ישראל בכלל: כתוב שכאשר מסתכלים על יהודי יש לראות אותו כפי שהוא נמצא בתכנון של ה' את הבריאה, במדרגה שנקראת המחשבה הקדומה דא"ק – מדרגת הבינה הגבוהה ביותר בסדר השתלשלות ("בינה יתרה" באופן הנעלה ביותר). באותו מקום "כולם נסקרים בסקירה אחת", יש שויון-לטובה בין כל הנשמות, אך בד בבד – בנשיאת-הפכים אלקית – לכל נשמה יש את היחוד שלה, את התפקיד והשליחות המיוחדים לה בעולמו של הקב"ה. את הכח להסתכל כך על הנשמות, ולעזור להן למלא את יעודן, מקבלים מהמבט האמהי של רבקה אמנו.
ונקודה נוספת: בתורה תופס המבט האמהי כללים גדולים ("ראשי דברים" שקודמים לדקדוקי הפרטים), ובמדרש ארבע דעות מהו ה"כלל גדול בתורה", אותן ניתן לכוון לאמהות: שרה אמנו, שפרסמה עם אברהם את אחדות ה', משתיתה הכל על "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד". אצל רבקה אמנו הכל כלול ב"זה ספר תולדֹת אדם", התופס את הנשמות כפי שהן בשרשן, כנ"ל. לאה אמנו, שהולידה ששה בנים (ובת) מגוונים, מלמדת "ואהבת לרעך כמוך", בהתייחסות לנשמות בגוף. רחל אמנו, המלווה את הבנים גם בגלות, מלמדת את ההקרבה של צאן-קדשים, וכוללת הכל בפסוק "את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים".