חסדים טובים

מצות גמילות חסד – הטוב והכי טוב

השתתפת בחתונה אצל השכנים, הלכת להלוויה וניחום אבלים, בקרת חבר חולה, התנדבת לעזרה לקשישים, מילה טובה של עידוד, חיוך מאיר בבוקר אפור – לכל זה יש כותרת אחת, גמילות חסד.

גמילות חסד אינה רק מצוה פרטית בתרי”ג מצוות אלא עמוד, “על שלשה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים”. תורה היא מה שהקב”ה מוריד אלינו; עבודה היא הפנייה שלנו אל ה’, כמו בתפילה ובעבודת המקדש; ואילו גמילות חסדים היא ההתנהגות הנכונה בינינו, “עולם חסד יבנה” – העולם נבנה במדת החסד.

נדייק בהגדרה ההלכתית, לפי דברי הרמב”ם[א]: הפרטים של גמילות חסדים הם מצוה מדברי חכמים, מדרבנן, אבל כולם נכללים במצות עשה מן התורה, “ואהבת לרעך כמוך” שהיא “כלל גדול בתורה”, שהרי האהבה אינה רק רגש בלב אלא מתבטאת במעשה. אלא שהתורה מותירה את המישור המעשי לשיקול דעתנו, עשה כל מה שצריך לחברך מתוך אהבתו, ובאו חכמים והגדירו את המעשים המיוחדים של ביקור חולים, הכנסת כלה, ניחום אבלים ועוד, כמצוה פרטית מיוחדת.

לאהוב חסד

האם לעשות חסד הוא מעשה טבעי או שעלינו להתאמץ ולהכריח את עצמנו לעשות חסד?

כיהודים, יש לנו ירושה רוחנית מיוחדת, מעין ‘טבע גנטי’ של מידות טובות – “שלשה סימנים באומה זו [עם ישראל], רחמנים ביישנים וגומלי חסדים”. הטבע של גמילות החסד נטוע בנו כבר מאבינו הראשון, אברהם אבינו. הנה למשל הכנסת האורחים של אברהם: בגיל 99, לאחר ברית מילה כואבת, בשיא החום, הוא לא שוכב לנוח אלא מצפה לאורחים, רץ לקראתם וטורח בעצמו לאירוח כיד המלך. הנביא אומר “תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם” – ה’ נותן חסד לאברהם כיון שאברהם עצמו מזוהה עם מדת החסד, הוא מהווה ‘מרכבה’ לחסד האלוקי בעולם.

החסד הוא המעשה בפועל, והמניע הפנימי הוא מדת האהבה, כמו שלמדנו על “ואהבת לרעך כמוך” – האהבה בתוך החסד היא כנשמה בגוף. אכן, אברהם נקרא גם “אברהם אוהבי“, הוא אוהב את הקב”ה ואוהב את כל בריותיו, גם הרשעים ביותר! לכן אברהם ממש אוהב לעשות חסד, “אהבת חסד”, ולא מרגיש כל קושי בדבר.

ומה אתנו? אהבת החסד טבועה בנפשנו, אבל פעמים רבות עלינו להתגבר על הטבע הראשוני, כמו למשל העצלות, ולעורר את הטבע הפנימי-האמתי, לגלות את אברהם אבינו שבתוכנו.

מודעות למצוה  

אם החסד הוא טבעי, למה צריך לומר שהוא מצוה? האם לא די בכך שיהודי עושה חסדים מפני שהוא מרגיש נטייה טבעית פשוטה לעשות טוב, כאדם טוב וכיהודי טוב, “טבע הטוב להיטיב”?

ובכן, הטבע הזה הוא בהחלט טוב, אבל טוב נמוך יחסית. הטוב הזה בא מהצד הטוב של הממד הנמוך בנפש, הנקרא בקבלה ובחסידות “הנפש הבהמית” של האדם. התכלית היא לבטא את הצד הנעלה בנפשנו, את “הנפש האלוקית”. עזרה לחבר הנעשית רק מתוך רגש אנושי-טבעי היא מעשה נפלא, אבל ניתן להגיע להרבה יותר מזה כאשר פועלים מתוך מודעות של קיום מצות ה’. כך החסד הופך למעשה של הנפש האלוקית, והוא מגלה אור אלוקי אין-סופי בעולם.

בפרשת בראשית קראנו על “עץ הדעת טוב ורע” לעומת “עץ החיים”. עץ הדעת מייצג רמת מודעות נמוכה שיש בה נטייה טובה ונטייה רעה, יצר טוב ויצר רע. אבל בעץ החיים אין טוב ורע, הכל טוב כי הכל מחובר למקור האלוקי. זו רמת המודעות העליונה שאנו מבטאים אותה בקיום התורה והמצוות.

למעשה, בכל מעשה חסד אנו מקיימים מצוה נוספת – “והלכת בדרכיו”. ללכת בדרכי ה’ פירושו להדמות לו במעשיו, “מה הוא רחום וחנון, אף אתה היה רחום וחנון”. אם כן, החסד אינו רק קיום מצוות ה’ אלא מעלה אותנו להיות דבקים בה’ ודומים לו ממש.