כבוד אב ואם

“כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ” – מי אינו מכיר את המצוה הזו, שיש לה מקום מכובד בעשרת הדברות ועל שני לוחות הברית? עם המצוה הזו אנו נפגשים בגיל צעיר מאד, כילדים שדורשים מהם לכבד, ומגיל מסוים אנו כבר מביטים אל ילדינו ונכדינו. פעמים רבות אנו בתפקיד כפול: מול הורים ‘ותיקים’ מכאן וילדים מתבגרים מכאן… המפתח ליחסי משפחה מאושרים נמצא במצוה הנפלאה הזו.

משלב מסוים, האדם הוא עצמאי ובוחר את דרכו בעצמו. לא טוב להישאר תחת הסינר של אמא יותר מדי. אבל הכבוד תמיד נשאר, ואפילו גדל. למשל, לא נקרא לאבא ואמא בשמם הפרטי, נדאג לעזור להם ונתעניין באמת בשלומם.

שלשה מבטים לכבוד הורים

למה כבוד הורים הוא מצוה כל כך חשובה? יש לכך שלשה הסברים עיקריים:

ראשית, המידה הטובה היסודית ביותר היא הכרת טובה. ההורים ‘נותנים את הנשמה’ עבור הילדים, החל מההריון, בלילות בלי שינה, בדאגה מתמדת לפרנסה וחינוך. גם אם יש לאדם טענות כלשהן על הוריו, אסור לשכוח לרגע את כל הטוב שיש לו מהם, ומה היה לו בלעדיהם… אל תהיה כפוי טובה. תהיה ‘בן אדם’ (מענטש) ותדע לומר תודה. מי שמזלזל בזה, עלול להגיע לתהום ביחסיו עם החברה כולה. במלים אחרות: זו מצוה מובהקת של “בין אדם לחברו”, כך גדל איש משפחה הגון ואזרח הגון.

שנית, ההורים הם החוט-המקשר שלנו למסורת היהודית. המסורת עוברת מדור לדור, מאב לבן ולנכד… בשבילנו, סיפורי האבות, יציאת מצרים ומתן תורה – הם לא רק אותיות בספר התורה אלא ‘סיפור משפחתי’ עם רצף מדהים של אלפי שנים. יותר מזה, הוודאות שלנו בתורה עצמה עוברת דרך המסורת הרצופה הזו. כך כיבוד הורים הופך ל”מצוה שבין אדם למקום”, כיון שהוא היסוד לקבלת התורה המתמשכת עד אלינו. כמו שהאב צריך לדאוג ללמד את בנו תורה, כך הבן יכבד את האב ויקבל דרכו את התורה. אם כך, המצוה לא נעצרת בהורים אלא ממשיכה לסבא וסבתא ועוד הלאה, שהרי כולם חוליה בשרשרת הדורות המפוארת, וגם הסבא מצידו צריך ללמד את הנכד תורה.

שלישית, ההורים הם שני שותפים בלידה שלנו – מאבא ואמא יוצא ילד. אבל יש להם שותף שלישי, הוא השותף הבכיר: האב והאם נותנים את הגוף והקב”ה נותן את הנשמה! לכן כאשר אנו מכבדים את אבא ואמא, שהביאו אותנו לעולם, אנחנו מכבדים את ה’ שברא את כולנו יחד. איננו פוגשים את ה’ באופן ישיר, אבל אנו מביטים בהורינו האהובים ורואים דרכם את הפלא האלוקי של הבריאה.

עשרת הדברות מתחלקים לשניים: החלק השני הוא מצוות שבין אדם לחברו, “לא תרצח, לא תגנוב…”. החלק הראשון הוא מצוות שבין אדם למקום, “אנכי ה’… לא יהיה לך אלהים אחרים…”. הדבר החמישי הוא “כבד את אביך ואת אמך” – וכעת אנו מבינים שגם הוא שייך באמת למצוות שבין אדם למקום. מי שיש לו אב ואם – יש לו אבא בשמים!

לבושי כבוד

מה פירוש המושג כבוד? מסופר בגמרא שאחד החכמים היה קורא לבגדיו “המכבדים שלי” (מכבדותי). כבוד הוא משהו ש’מלביש’ את האדם מבחוץ. אדם שאינו מכבד את עצמו ילך ערום ברחוב, אדם שמכבד את עצמו יתלבש בהתאם (ואם יש לו מעמד ותפקיד מיוחד, יש לבוש מיוחד).

אם כך, לכבד את ההורים פירושו ‘להלביש’ אותם. בשרשרת הדורות, כל דור מהווה לבוש נוסף על הדור הקודם (כמו טבעות בגזע העץ). אני לא חי לבדי, אלא מוסיף את הלבוש שלי להורים, שהם מלבישים את הסבים, וכן הלאה. כך ההורים חיים בתוכי פנימה, והכל מקיף את הקו הפנימי שחורז את הדורות, מאדם הראשון ועד אלי. 

לכבד קשור גם למלה כובד. הבנים מעניקים להורים כובד-משקל במציאות. והנה משל יפה: הצירוף של אב-בן הופך למלה אבן, כמושרמוז בפסוק “אבן ישראל”. לאבן יש קושי ויש כובד: האב מעניק לבנו את הקושי, את התוקף של האישיות (עם כל המטען הגנטי), ותפקיד הבן להעניק לאב את הכובד, לא להתעלם ולזלזל אלא לתת מקום של כבוד.

נסיים ב’טיפ’ להורים היקרים: אם אתם רוצים שהילדים יכבדו אתכם, כבדו זה את זה. יחסי זוגיות טובים ואוהבים משפיעים על היחס של הילדים המחזירים את הדפוס הזה כלפי ההורים. כמובן, גם היחס של ההורים לסבא-סבתא משפיע על הילדים שיכבדו את ההורים. כך המשפחה המורחבת הופכת ל”אבן ישראל”, מלאה כבוד הדדי, אהבה ואחוה.

להרחבה ראו בספר מצות כיבוד הורים