טִפת חיים

בטפת ההולדה טמון “כל עצמות העלם הנפש”, לכן כוחות ותכונות שלא הופיעו אצל ההורים מופיעים אצל ילדיהם, עד ש”יפה כח הבן מכח האב” (וזה גופא “מכח האב” עצמו, מכוחותיו העצמיים והנעלמים, שלא באו אצלו לידי ביטוי). כלומר, למרות ‘ירידת הדורות’ הטבעית-החיצונית, בטפת ההולדה גלום כח של ‘עלית הדורות’. זו גם הסבה לחשיבות הרבה של שמירת הברית – אבדן הטפה נוגע לשלמות של “עצמות העלם הנפש” (לאדם לדורותיו).

בדורות הקודמים תיקון חטאות נעורים היה כרוך במרירות ותעניות רבות, אך דווקא כאן ניכרת ‘עלית הדורות’ (ועל העובדה שאין בנו כח לצום נאמר “קלקלתנו היא תקנתנו”). כשם ש’עלית הדורות’ מפיקה גם מאדם פחוּת תולדות טובים ממנו, דווקא כשהוא ‘יוצא מעצמו’ ומציורו האישי ומתמסר להולדת הדור הבא, כך גם לנפילה בפגם הברית ישנם תיקונים אפשריים, שווים לכל נפש, החדורים בתנועת “ירידה צורך עליה”:

חלום: פגם הברית מחלחל לעומק הנפש ומתבטא בחלומות שליליים ושקריים (שההתמודדות המתוקנת עמם היא הכרה מפוכחת של החולם בשפלותו). תיקון הברית, הדורש הגעה לעומקים שנפגעו ותיקונם, מוליד מהעל-מודע חלומות חדשים – חלומות טובים ואמתיים, חלומות של גאולה.

תורה: טפת ההולדה היא “טפת מח האב” והוצאתה לבטלה פוגמת במח החכמה (ואף בחכמה-סתימאה, כח המשכיל). התיקון הוא בהכפלת לימוד התורה (“אורייתא מחכמה נפקת”), בכמות ובאיכות, בחידוש חידושי תורה עמוקים עוד יותר (חידוש שהוא בעצמו כח הולדה).

התוועדות: פגם הברית הוא התכנסות האדם בתוך עצמו, במקום להתחבר חיבור אמתי לזולתו, שסופה דכדוך ועצבות (ופעמים רבות העצבות היא גם הגורם לפגם). התיקון הוא בהתוועדות חסידית מלאת שמחה ואהבת ישראל – החל מהתוועדות-יחוד בין איש לאשתו, דרך תפלה במנין ועד להתוועדות המחברת באמת בין הלבבות. מי שיוצא מעצמו להתחבר לכלל  ולהתבטל בו – מתמלא שמחה.

חִנוּך: תיקון הפגם בהמשכיות הדורות והנפילה מגדלות-מוחין ל”חטאות נעורים” הוא ביציאת האדם מעצמו והתמסרותו לחינוך בני הנעורים (צעירים בגילם או תינוקות שנשבו), השקועים בעצמם בחטאות נעורים ובקטנוּת מוחין – חינוך למדות טובות, לרחמים, לעומק רגשי ובעיקר לתובנה שכל ירידה היא צורך עליה והם בוודאי יתעלו ויצמחו מכל נפילה וקטנוּת. מחנך טוב עוסק בחלומותיהם של המחונכים – מבין אותם, פותר אותם לטובה ומטפח בהם ‘חוש’ לחלומות לעתיד טוב ושמח, להם ולעם ישראל כולו.

צדקה: את ה’בזבוז’ של פגם הברית יש לתקן ב”בזבוז האוצרות” בנתינת צדקה – נתינת צדקה מתוך נדיבות ורצון טוב; מתוך הכרה ש”כי ממך הכל ומידך נתנו לך” והנותן רק מחזיר פקדון שקבל כדי להיטיב לזולתו; ומתוך כוונה אמתית ליחוד קוב”ה ושכינתיה שמתחולל על ידי נתינת הצדקה (בה מתייחד המשפיע-הנותן עם המקבל-העני). מי שלא פגם ‘מוגבל’ בגדרי מצות צדקה, אך למי שחטא מותר ומצוה לבזבז בלי-גבול להטבה לזולת – להטבה לפרט ולכלל בגשמיות וברוחניות ולתיקון החברה כולה.