יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל

בָּלָק שׂוֹכֵר אֶת שֵׁרוּתָיו שֶׁל הַמֻּמְחֶה מִסְפָּר אֶחָד בָּעוֹלָם, בִּלְעָם הָרָשָׁע, כְּדֵי לְקַלֵּל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל. ה' בְּאַהֲבָתוֹ הוֹפֵךְ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה, וְדַוְקָא מִפִּיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע אָנוּ זוֹכִים לִשְׁמֹעַ גִּלּוּיִים עֲמֻקִּים בְּיוֹתֵר עַל מַעֲלַת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל וְעַל הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה.

אַחַת הַתּוֹפָעוֹת הַבּוֹלְטוֹת בִּדְבָרָיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע הִיא כִּנּוּיוֹ הַכָּפוּל לְעַם יִשְׂרָאֵל. פַּעַם אַחַר פַּעַם הוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּזוּג הַשֵּׁמוֹת יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ בַּפָּסוּק הַמֻּכָּר "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל". בְּדִיקָה זְרִיזָה תַּרְאֶה לָנוּ שֶׁצֶּמֶד הַשֵּׁמוֹת חוֹזֵר בְּבִרְכוֹתָיו שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים! הַדָּבָר אוֹמֵר דָּרְשֵׁנִי, וְכָךְ נַעֲשֶׂה…

לַעֲלוֹת עַל הַנְּקֻדָּה

נִכְנַסְתִּי הַבַּיְתָה בְּדִיּוּק כְּשֶׁאַבָּא עוֹמֵד עַל הַסֻּלָּם עִם כְּלֵי הָעֲבוֹדָה וּמְנַסֶּה לְהַסְבִּיר לַבֵּן שֶׁל הַשְּׁכֵנִים אֵיזֶה כְּלִי לְהָבִיא לוֹ מֵאַרְגַּז הַכֵּלִים לְהַחְלָפַת בֵּית הַמְּנוֹרָה. "אוֹ, רָזִי, הִגַּעְתָּ בְּדִיּוּק בַּזְּמַן! אַתָּה יָכוֹל לְהָבִיא לִי בְּבַקָּשָׁה אֶת הָ… נוּ… זֶה שֶׁ…". בְּעוֹד הַיֶּלֶד בּוֹהֶה בְּחֹסֶר הֲבָנָה, אֲנִי קוֹלֵט בְּשַׁבְרִיר שְׁנִיָּה, רָץ לְאַרְגָּז הַכֵּלִים מוֹצִיא אֶת מַבְרֵג-הַמַּבְחֵן (טֶסְטֵר) וּמַגִּישׁ אוֹתוֹ לְאַבָּא בְּהַבָּעַת נִצָּחוֹן. "יָדַעְתִּי שֶׁאֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עָלֶיךָ, רָזִי", מַחֲמִיא לִי אַבָּא, בְּעוֹד אֲנִי מַסְמִיק מִגַּאֲוָה…

לָמָּה אֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם עַל כָּךְ? לֹא כְּדֵי לְגַלּוֹת לָכֶם כַּמָּה אֲנִי מֻכְשָׁר… הַיְּכֹלֶת שֶׁלִּי לְהָבִין מָה שֶׁאַבָּא שֶׁלִּי רָצָה וְהִתְכַּוֵּן לוֹמַר גַּם בְּלִי לִשְׁמֹעַ זֹאת בְּצוּרָה מְפֹרֶשֶׁת, קְשׁוּרָה לָעֻבְדָּה שֶׁאֲנִי הַבֵּן שֶׁלּוֹ. אֲנִי מַכִּיר אֶת הַ'רֹאשׁ' שֶׁלּוֹ. וְזֶה כְּבָר מְחַבֵּר אוֹתָנוּ לְנוֹשֵׂא גָּדוֹל וְעָמֹק בַּחֲסִידוּת: שְׁתֵּי דְּרָכִים בַּעֲבוֹדַת ה'. שְׁתֵּי הַדְּרָכִים מִשְׁתַּקְּפוֹת בִּשְׁתֵּי דְּמוּיוֹת שׁוֹנוֹת – הַבֵּן וְהָעֶבֶד.

עֶבֶד לְרַבּוֹ

נִתְבּוֹנֵן בִּשְׁתֵּי הַדְּמוּיוֹת: עֶבֶד הוּא מִי שֶׁמָּכַר אֶת עַצְמוֹ, אוֹ שֶׁבֵּית דִּין עָשׂוּ זֹאת, לִרְשׁוּתוֹ שֶׁל אָדוֹן. מֵעַתָּה הוּא הוֹפֵךְ מֵאִישׁ עַצְמָאִי לִהְיוֹת מְשֻׁעְבָּד לְרַבּוֹ, לָגוּר בְּבֵיתוֹ, וּלְבַצֵּעַ אֶת כָּל הוֹרָאוֹתָיו וּפְקֻדּוֹתָיו. כָּל סְכוּם שֶׁיַּרְוִיחַ מִיְּגִיעָתוֹ יַגִּיעַ לְיָדָיו שֶׁל רַבּוֹ. מַדּוּעַ עוֹשֶׂה זֹאת הָעֶבֶד לְעַצְמוֹ? הַאִם רַק בִּגְלַל שֶׁחָסֵר לוֹ כֶּסֶף הוּא מַעֲדִיף לְוַתֵּר עַל חֵרוּתוֹ וְחֵרוּת מִשְׁפַּחְתּוֹ? כַּנִּרְאֶה שֶׁלֹּא. אֵיךְ אֲנִי יוֹדֵעַ? כִּי אִם הַבְּעָיָה הָיְתָה רַק הַכֶּסֶף שֶׁחָסֵר לוֹ אֲנִי מֵנִיחַ שֶׁהָיָה יוֹצֵא לַשּׁוּק, מְחַפֵּשׂ וּמוֹצֵא עֲבוֹדָה וּמַרְוִיחַ אֶת שְׂכָרוֹ בְּכָבוֹד.

אֶלָּא מָה? זוֹ בְּדִיּוּק הַבְּעָיָה שֶׁלּוֹ. הוּא יוֹדֵעַ שֶׁעֲבוּרוֹ חֹפֶשׁ הוּא נֶזֶק כִּי הוּא לֹא יוֹדֵעַ לְנַהֵל לְעַצְמוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ חַיִּים תְּקִינִים. לְדֻגְמָה, יֵשׁ אֲנָשִׁים, לֹא-עָלֵינוּ, שֶׁהִתְרַגְּלוּ לִשְׁתִיָּה שֶׁל מַשְׁקָאוֹת חֲרִיפִים בְּכַמּוּיוֹת גְּדוֹלוֹת עַד שֶׁהִתְמַכְּרוּ לְכָךְ. אַתֶּם זוֹכְרִים מִפּוּרִים אֵיךְ נִרְאֶה מִי שֶׁשָּׁתָה כּוֹס הֲגוּנָה? תְּתָאֲרוּ לָכֶם אָדָם שֶׁאֶצְלוֹ כָּל עֶרֶב נִרְאֶה כָּךְ. אַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁיּוּכַל לִדְאֹג לִילָדָיו אוֹ לָקוּם לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר לָעֲבוֹדָה?

זוֹ הַסִּבָּה שֶׁאָדָם כָּזֶה מוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ לְעַבְדוּת. הוּא בָּא וְאוֹמֵר: "רַבּוֹתַי, אֲנִי צָרִיךְ עֶזְרָה. אֲנִי לֹא מְסֻגָּל לְנַהֵל אֶת חַיַּי בְּעַצְמִי, מִישֶׁהוּ מִבַּחוּץ חַיָּב לַעֲזֹר לִי לָצֵאת מֵחַיֵּי הַהֶפְקֵרוּת וּלְהַעֲלוֹת אוֹתָם עַל מַסְלוּל חַיִּים מְתֻקָּן". כַּאֲשֶׁר יִכָּנֵס הָעֶבֶד לִרְשׁוּתוֹ שֶׁל הָאָדוֹן וְיִתְמַסֵּר אֵלָיו, וְהַכַּוָּנָה הִיא לְאָדוֹן צַדִּיק שֶׁבֶּאֱמֶת רוֹצֶה לַעֲזֹר לוֹ, יוּכַל הָאָדוֹן לְסַפֵּק לוֹ מִסְגֶּרֶת נְאוֹתָה שֶׁתְּכַוֵּן אוֹתוֹ. הוּא יֹאמַר לוֹ בְּדִיּוּק מָה לַעֲשׂוֹת, אֵיךְ לַעֲשׂוֹת, מָתַי לַעֲשׂוֹת וְכַמָּה לַעֲשׂוֹת. דָּבָר אֶחָד לֹא חַיָּב הָעֶבֶד לָדַעַת – לָמָּה לַעֲשׂוֹת. לָמָּה? כִּי כָּךְ הָאָדוֹן רוֹצֶה וְזֶהוּ. עָלָיו לִהְיוֹת מְמֻשְׁמָע, לָתֵת בּוֹ אֵמוּן וּלְבַצֵּעַ אֶת דְּבָרָיו בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁנִּצְטַוָּה, בִּיעִילוּת וּבִזְרִיזוּת.

בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב

כָּעֵת נִפְנֶה לַדְּמוּת הַשְּׁנִיָּה, לַבֵּן: גַּם בֵּן טוֹב וְחָכָם מְעֻנְיָן לְבַצֵּעַ אֶת דְּבָרָיו שֶׁל אָבִיו, וּבַצּוּרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁאֶפְשָׁר, אֶלָּא שֶׁאֶצְלוֹ מַעֲרֶכֶת הַיְּחָסִים עִם אָבִיו שׁוֹנָה בְּתַכְלִית. בֵּין הָעֶבֶד לְרַבּוֹ שׂוֹרֵר יַחַס שֶׁל יִרְאָה, וְאִלּוּ הַבֵּן חָשׁ קִרְבָה וְהִזְדַּהוּת גְּדוֹלָה עִם אָבִיו. אֶת אַהֲבַת הָאָב לִבְנוֹ אִי אֶפְשָׁר בִּכְלָל לְתָאֵר. הַבֵּן אֵינוֹ מְבַצֵּעַ אֶת הוֹרָאוֹת אָבִיו רַק מִתּוֹךְ הַכְנָעָה וּפַחַד אֶלָּא מִתּוֹךְ רָצוֹן טוֹב וְשֻׁתָּפוּת. הוּא מַרְגִּישׁ בַּבַּיִת.

יוֹתֵר מִכָּךְ, הַבֵּן מַרְשֶׁה לְעַצְמוֹ לִפְעָמִים לַחֲרֹג מִשּׁוּרַת הַדִּין וְלַעֲשׂוֹת עֲבוּר אָבִיו גַּם פְּעֻלּוֹת שֶׁלֹּא נִצְטַוָּה עֲלֵיהֶן בִּמְפֹרָשׁ. לָמָּה? כִּי הוּא וְאָבִיו הֵם דָּבָר אֶחָד, הֵם 'בְּאוֹתוֹ רֹאשׁ'. הוּא יָכֹל לְשַׁעֵר מָה אַבָּא אוֹהֵב וּמָה יְשַׂמֵּחַ אוֹתוֹ. אֵיךְ אוֹמְרִים? הוּא 'מַגְדִּיל רֹאשׁ'. וְאִם יִטְעֶה? גַּם זֶה לֹא נוֹרָא, הֲרֵי הַכֹּל נִשְׁאַר בַּמִּשְׁפָּחָה. הַאִם אַבָּא יַפְסִיק לִהְיוֹת אַבָּא שֶׁלִּי? בְּמִקְרֶה הַצֹּרֶךְ יֵחָלֵץ הַבֵּן לְעֶזְרַת אָבִיו וְעַד שֶׁיַּשְׁלִיךְ אֶת חַיָּיו מִנֶּגֶד עֲבוּרוֹ.

אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים

כְּפִי שֶׁבֶּטַח כְּבָר הֵבַנְתֶּם, דְּמוּיוֹת הַבֵּן וְהָעֶבֶד הֵן בְּעֶצֶם שְׁתֵּי דְּרָכִים בַּעֲבוֹדַת ה' – "אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים". הַבָּסִיס לַעֲבוֹדַת ה' שֶׁל כָּל יְהוּדִי הִיא עֲבוֹדַת עֶבֶד. עָלַי לְהִתְמַסֵּר לַה' וּלְקַבֵּל עַל עַצְמִי לְבַצֵּעַ כָּל מָה שֶׁיֹּאמַר לִי לַעֲשׂוֹת. זוֹ קַבָּלַת עֹל פְּשׁוּטָה, וְהִיא קוֹמַת הַבָּסִיס לְכָל הַקּוֹמוֹת שֶׁאֶרְצֶה לִבְנוֹת מְאֻחָר יוֹתֵר עַל גַּבֶּיהָ.

שְׁלָב ב׳ בַּעֲבוֹדַת ה' הוּא עֲבוֹדָה מִתּוֹךְ הִזְדַּהוּת וְאַהֲבָה, כְּפִי שֶׁנּוֹהֵג הַבֵּן עִם אָבִיו. חָשׁוּב לִי לְהָבִין אֶת הַטְּעָמִים וְהַסִּבּוֹת, מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְהִזְדַּהוֹת, לִפְעֹל מִתּוֹךְ חֵשֶׁק וְתַעֲנוּג. אֲנִי פּוֹעֵל אֲפִלּוּ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, מֵעֵבֶר לְמָה שֶׁנִּתְבַּקַּשְׁתִּי.

בַּחֲסִידוּת מְבֹאָר, שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אַחַת מִן הַדְּרָכִים יִתְרוֹן שֶׁאֵין בַּחֲבֶרְתָהּ. הַיִּתְרוֹן הַגָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הָעֶבֶד הוּא הַנֶּאֱמָנוּת. עֶבֶד ה' מְגַלֶּה כֹּחוֹת שֶׁל אֱמוּנָה הַמְּאַפְשְׁרִים לוֹ לָלֶכֶת אַחֲרֵי ה' בִּתְמִימוּת וּלְבַצֵּעַ בְּדִיּוּק אֶת מָה שֶׁצָּרִיךְ. כָּךְ בָּטוּחַ הָעֶבֶד שֶׁאֵינוֹ מְזַיֵּף וְשֶׁאֵינוֹ פּוֹעֵל רַק מִתּוֹךְ מְנִיעִים אִישִׁיִּים לְטוֹבַת עַצְמוֹ. בְּקִצּוּר: מְחֻיָּבוּת!

לְעֻמַּת זֹאת, יִתְרוֹנוֹ שֶׁל הַבֵּן הוּא בְּעֹמֶק הַהִזְדַּהוּת שֶׁלּוֹ עִם ה'. "חֲבִיבִים יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם", "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל". ה' יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ מְעֻנְיָן רַק בַּתּוֹצָאוֹת הַיְּבֵשׁוֹת, שֶׁנַּעֲבֹד אוֹתוֹ כְּמוֹ מְכוֹנָה אוֹטוֹמָטִית. הוּא רוֹצֶה אֶת הַכַּוָּנָה, אֶת הַלֵּב וְהַמֹּחַ שֶׁלָּנוּ.

יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל

כְּבָר נִחַשְׁתֶּם? צֶמֶד הַשֵּׁמוֹת שֶׁמִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בִּלְעָם הָרָשָׁע, יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל, מְבַטֵּא אֶת שְׁתֵּי דַּרְכֵי הָעֲבוֹדָה. יַעֲקֹב הוּא שְׁמוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי הַיּוֹרֵד בַּעֲבוֹדָתוֹ בָּעוֹלָם עַד לְמַטָּה, עַד הֶעָקֵב, כְּעֶבֶד הָעוֹשֶׂה אֶת מְלַאכְתּוֹ שֶׁל רַבּוֹ בְּהַכְנָעָה. "אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב". יִשְׂרָאֵל הוּא שְׁמוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי שֶׁעֲבוֹדָתוֹ אֶת ה' הִיא מִתּוֹךְ הִזְדַּהוּת וְתַעֲנוּג, וּשְׁמוֹ – יִשְׂרָאֵל אוֹתִיּוֹת שִׁיר-אֵל – מְבַטֵּא אֶת נְעִימוּתָהּ.

מָה מִבֵּין הַשְּׁנַיִם עָדִיף?

בַּחֲסִידוּת מְבֹאָר שֶׁיֶּשְׁנָהּ מַדְרֵגָה שְׁלִישִׁית, שֶׁאֵינָהּ עֶבֶד וְאֵינָהּ בֵּן, אֶלָּא בְּעֶצֶם שִׁלּוּבָם שֶׁל שְׁנֵי הַהֲפָכִים יַחַד – "בֵּן שֶׁנַּעֲשָׂה עֶבֶד". כַּאֲשֶׁר אֲנִי עוֹבֵד אֶת ה' מִתּוֹךְ הִזְדַּהוּת מְלֵאָה, אֲנִי מַגִּיעַ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר לְהַכָּרָה עוֹד יוֹתֵר עֲמֻקָּה: גַּם לְאַחַר כָּל הַהַשָּׂגוֹת שֶׁלִּי אֵינִי יוֹדֵעַ כְּלוּם וַאֲנִי עוֹבֵד אֶת ה' כְּעֶבֶד. עֶבֶד מִסּוּג זֶה אֵינוֹ הָעֶבֶד הַפָּשׁוּט, אֶלָּא עֶבֶד שֶׁזּוֹכֶה לַתֹּאַר "עֶבֶד נֶאֱמָן", שֶׁיֵּשׁ לוֹ הִתְמַסְּרוּת כְּבֵן לְאָבִיו. כַּאֲשֶׁר ה' מוֹנֶה אֶת מַעֲלוֹתָיו שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ הוּא מְכַנֶּה אוֹתוֹ בְּכִנּוּי זֶה – "לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא".

שֶׁנִּזְכֶּה לִהְיוֹת עַבְדֵי ה' וּבָנָיו כְּאֶחָד!

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי