יֹפי אלֹקי

לכל דבר בבריאה יש מטרה – תועלת שהוא מביא במערכת האקולוגית, שימוש לטובת האדם, נזר-הבריאה, ותכלית לה הוא משמש בעבודת ה’, שהרי “כל העולם כולו לא נברא אלא לשמשני ואני לא נבראתי אלא כדי לשמש את קוני”. אבל לכל נברא יש גם צביון – חן ויפי המיוחדים לו, כמאמר חז”ל שכל הנבראים נבראו “לצביונם”. הצביון קשור לעניינו העצמי של הנברא, עוד לפני המטרה החיצונית לו שהוא אמור למלא.

רגילים לחשוב שההשקפה של אדם ירא-שמים מתמקדת בתועלת של הדברים, בתכלית ובמטרה הקדושות שלהם – השימוש שלהם לקיום המצוות, או לפחות לשם בריאות הגוף והנפש, באופן של “כל מעשיך יהיו לשם שמים”. אכן, מורנו הבעל שם טוב, סולל דרך החסידות, לימד שהניצוץ האלקי טמון בטעם של האוכל ושההנאה האסתטית מכל דבר בעולם מבטאת קומה גבוהה יותר של גילוי אלקות בתוכו. שהרי, בעוד את התכלית של הדבר ניתן לתפוס בשכל, לפחות ברמה מסוימת, את ההתפעלות שמעורר הצביון המיוחד שלו לא ניתן להסביר והיא מאפשרת מגע באין-סוף שמעבר לעולמנו הצר והמוגבל. החסידות חושפת את הפנימיות-הנשמה בתוך גופא דאורייתא, מדגישה את השעשוע והענג האלקיים הטמונים בתוך הרצון האלקי הגלוי בפרטי ההלכה, ובאותו אופן היא מגלה גם את השעשוע והענג שבכל פרט בבריאה.

בהנאה מהאסתטיקה של הבריאה טמונה גם סכנה. אמנם מדובר בהנאה מותרת, אך האדם יכול להסחף אחריה בשכרון-חושים, לשקוע בה או אף ‘לסגוד לה’, ולשכוח את הממד האלקי. החשש גובר כאשר מדגישים את מעלת הצביון לכשעצמו, נותנים ללב להתפעל מה’תכלית ללא תכלית’ שביפי, ולא ממסגרים את החוויה בכל רגע במילים והסברים דתיים-תכליתיים.

לכן, אומר הבעל שם טוב, חווית התענוג זקוקה לשמירה – להשראה של קדושה המאפשרת לקיים “קדש עצמך במותר לך”. התענוג מלובש בתוך הרצון – הצביון הוא הממד הפנימי של המטרה – אבל מעל שניהם צריכה לרחף השמירה של מקיף האמונה. האמונה בעצמותו יתברך, אחד יחיד ומיוחד, שומרת את כל החוויות בתחום הקדושה ומגנה מ’התפוררות’ של המציאות לריבוי תופעות וחוויות נפרדות. היום המיוחד לכך הוא יום השבת, בו ענג-שבת הוא מצוה בפני עצמה, וכל העולם מתכנס לרשות היחיד – רשות יחידו של עולם – ושמור בתחום-שבת.

החסידות מראשיתה עסקה בהרחבת גבולות הקדושה ולימדה כיצד עבודת ה’ מתחברת גם לחוויות כמו התבודדות בחיק הטבע, נגינה פנימית עמוקה והתוועדות-רעים סביב “לגימה שמקרבת” ועם מעט מילתא דבדיחותא. בדורנו עושה החסידות צעד נוסף קדימה, ומאפשרת למבט האחדותי לכלול גם תחומי-דעת נוספים. מתוך מקיף האמונה ניתן לחשוף את האמת והיפי שיש גם במדע ובאמנות – למצוא את האמונה בתוך העיסוק במטפיזיקה, את התענוג האלקי בהתבוננות באסתטיקה ואת הרצון האלקי מתוך לימוד האתיקה – ודווקא כך להביא אותם אל מטרתם ותכליתם האמתיות.