איך גונבים סוס

לרבי ישראל בעל שם טוב היו הרבה תלמידים ומקושרים, ביניהם יהודים פשוטים מאוד. אחד התלמידים, שהיה גר בשכנות לבעש”ט בעיירה מז’יבוז’, היה עני מרוד, והוא ומשפחתו סבלו מאוד. לעיתים תכופות אשתו הייתה מציקה לו ודורשת ממנו שילך ויגנוב סוס מאורוות הסוסים שבחצרו של הבעל שם טוב, עד שמרוב הצקות וצעקות מצד אשתו – הסכים לדבריה…

ביום שבו ‘נשבר’ התלמיד והחליט ללכת לגנוב את הסוס, אמר הבעל שם טוב לגוי שהיה אחראי להאכיל ולהשקות את הסוסים שלא יסגור את האורווה, אלא ישאיר אותה פתוחה וילך לביתו. בא התלמיד בלילה ומצא את האורווה פתוחה, לקח סוס אחד והלך לביתו. הוא הניח אותו בחצר הבית, אבל לא היה לו במה להאכיל אותו, והסוס נשאר רעב בחצרו שלושה ימים.

ביום השלישי פנה הבעל שם טוב אל התלמיד ושאל אותו: “מדוע הסוס שלי עומד כבר שלושה ימים רעב בחצר הבית שלך? הבא אותו אלי חזרה!”. הלך התלמיד והחזיר את הסוס לאורווה בחצרו של הבעש”ט, למקום שבו היה מתחילה.

את הסיפור הזה סיפר אדמו”ר הזקן לבנו, אדמו”ר האמצעי. שאל אדמו”ר האמצעי את אביו: “אם כן, מדוע הבעל שם טוב אמר מתחילה לגוי שישאיר את דלת האורווה פתוחה, כדי שהתלמיד יוכל לקחת את הסוס, ואחרי שלושה ימים אמר לו להחזירו? הרי הוא היה יכול לומר לגוי שיסגור את דלת האורווה, והתלמיד לא היה לוקח אותו כלל!”.

השיב לו אדמו”ר הזקן: “את זה אתה רוצה לדעת?! את זה אתה רוצה לדעת?! על זה צריך לדבר שלושה ימים ושלושה לילות!”

***

בסיפורי הבעל שם טוב היהודים תמיד יוצאים בסופו של דבר טהורים… הבעש”ט פעל כאן כמחנך – אם הרפת היתה סגורה, יצר הגניבה עדיין היה נשאר בלִבו של החסיד. אם הוא לא יגנוב כאן, הוא יגנוב במקום אחר וילך מדחי אל דחי… כך נאמר על הקב”ה “נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם”, כביכול עוזר לאדם לבצע את העבירה, וכך הבין הבעש”ט שמוטב לרקום את העלילה של הגניבה לתכלית טובה. בתורת הרבי מאיזביצא (בעל “מי השילוח”) מובאים שני עקרונות בחסידות: האחד, חייבים להוציא את המוגלה לפני שמרפאים את הפצע. והשני, לבסוף מתברר שיהודי לא חטא מעולם! כאן מתלכדים שני העקרונות הללו: הבעל שם טוב, שידע על כוונת החסיד, הקדים רפואה למכה. הוא פתח את דלת האורווה וכאילו אמר: “אני רוצה שהחסיד יגנוב את הסוס!”. כך הופך המעשה הרע של הגניבה למילוי רצונו של הרבי, ובמקום לעשות עבירה החסיד עושה כעת מצווה. מתגלה לבסוף שהיכולת של הבעש”ט להוציא את מחשבותיו ורצונותיו הרעים של תלמידו בצורה מכוונת, מוציאה ממנו את הדחף הרע שכבר מומש (כמו מוגלה שהתפשטה) ועכשיו אפשר לטפל בנחת וברגישות בפצע, כדי שיתרפא במהרה.