מכון גל עיני
בְּיוֹם֙ עַשְׁתֵּ֣י עָשָׂ֣ר י֔וֹם נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י אָשֵׁ֑ר פַּגְעִיאֵ֖ל בֶּן־עָכְרָֽן׃ קָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַיִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קָרְבַּ֥ן פַּגְעִיאֵ֖ל בֶּן־עָכְרָֽן׃
יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתָּאִיר הַיוֹם בְּחַסְדְּךָ הַגָדוֹל עַל נִשְׁמָתִין קַדִישִׁין דְמִתְחַדְּשִׁין כְּצִפֳּרִים וּמְצַפְצְפִין וּמְשַׁבְּחִין וּמְצַלְאִין עַל עַמָא קַדִישָׁא יִשְׂרָאֵל. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תַּכְנִיס וּתְעַיֵּיל הַנָּךְ צִיפָּרֵי קַדִּישֵׁי לַאֲתַר קַדִּישָׁא דְאִתְּמָר עֲלֵיה עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹהִים זוּלָתֶךָ: יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁבְּאִם אֲנִי עַבְדְּךָ מִשֵּׁבֶט אָשֵׁר, שֶּׁקָּרָאתִי בְּתוֹרָתֶךָ פָּרָשָׁה שֶׁל הַנָּשִׂיא הַיּוֹם, אֲזַי יָאִירוּ נָא עָלַי כָּל נִיצוֹצִין קַדִּישִׁין וְכָל הָאוֹרוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הַכְּלוּלוֹת בִּקְדוּשַּׁת זֶה הַשֵּׁבֶט, לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל בְּתוֹרָתֶךָ וּבְיִרְאָתֶךָ, לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ כָּל יְמֵי חַיָּי, אֲנִי וְזַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם אָמֵן:
ביחס לאשר מדגיש המדרש[1] כי שמו נקרא “לשם גאולתן של ישראל… ולשם שבחן”. שבחן של ישראל הוא על כך שהם בחרו בה’ לאלקים והוא בחר בהם לעמו. כך, כל כוונות נשיא אשר הן “על שם הבחירה שבחר הקב”ה בישראל מכל האומות”, והן מבטאות את השמחה והמעלה של “אשר קדשנו במצוותיו” ו”אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו”[2]. לשמחת־אֹשר הבחירה של של שבט אשר רומז גם הפסוק “אשרי תבחר ותקרב ישכֹן חצריך נשבעה בטוב ביתך קדש היכלך”[3].
זו כוונה פנימית ביותר בכל המצוות – שברור כי הרבי מליובאוויטש, ש־יא ניסן הוא יום הולדתו, הזדהה עמה ביותר (בנוסף על האופן בו התכללו בו כל הכוונות האחרות) – כאשר קיום כל מצוה בקבלת עול מלווה אושר פנימי על כך שה’ קדשנו במצוותיו ובחר בנו מכל העמים. האושר הפנימי בבחירת ה’ בנו איננו על בחירה שמציבה אותי לפני הזולת – כפי שאפרים שמח על הבחירה בו והקדמתו למנשה – ועל כן הוא מתבטא בכוונה שכל מצוה תפעל גילוי של בחירת ה’ בישראל, אשר יתבטא באושר ועושר[4] לכל יהודי בכל תחומי חייו.
[1]. במדבר רבה יד, ט.
[2]. כנוסח ברכת התורה (שחיובה הוא מדאורייתא). חז”ל (ב”מ פה, ב) מלמדים כי הגלות והחורבן היו משום ש”לא ברכו בתורה תחלה”, ונתבאר בחסידות (ראה לקו”ש חט”ו עמ’ 3 ואילך וש”נ. מחול הכרמים פי”א עמ’ קלט ואילך) כי פירוש הדבר הוא שלמדו תורה אך שכחו את “נותן התורה”. מכאן מתברר כי שכחת “נותן התורה” היא בעצם איבוד התחושה כי ה’ בחר בנו ולכן העניק לנו את תורתו, אבדן היוקר של הקשר המיוחד בינינו לבין נותן התורה.
[3]. תהלים סה, ה.
[4]. העושר מלביש את האושר, כנודע ש־א היא פנימיות ה־ע בכל מקום.
