ישר ומאושר

“כל דרך איש ישר בעיניו”. בטבענו הראשון כל אחד מרגיש ש’אני צודק’ – ‘יש לי שכל ישר, לב בריא והתנהגות התואמת את שניהם, מה כבר יכול להסתבך?’. לכן, גם כשברור ש’האדם-הצודק’ כשל, הוא נוטה להצטדק בעיני עצמו ולעיני זולתו. ההצטדקות, בלשון הרבי הריי”צ, היא “אויב בדמות אוהב” – היא ‘מלטפת את האגו’ כאוהב, אך היא אויב הפוגע ביכולת האדם לבקר את עצמו, לתקן את טעויותיו ולהשתפר. מתוך נקודת המוצא הזו, גם לימוד התורה לא יפעל את התיקון הרצוי: כשהשכל שלי הוא ה’ברי’ כל לימוד הוא בגדר ‘שמא’ טעון-הוכחה, אני נוטה להתאימו-לעוותו לפי הנחות-היסוד המוקדמות שלי ושוב דרכי ישרה בעיני.

תיקון הנפש מתחיל מהיפוך-יוצרות, מהפכה באוריינטציה של השכל – מעבר להכרה שדברי התורה הם ‘ברי’ והבנתי שלי היא ‘שמא’. ממילא, אם אין דברי התורה מתיישבים על דעתי עלי ליישר ולקרב אותה אל התורה (ולא להתאים את דברי התורה להבנתי). רק שינוי כזה, המבוסס על תמימות הלב ביחס לכל אמירה של התורה, מאפשר תיקון אמתי של השכל.

כאשר נותנים לאמת האלוקית של התורה את כובד-המשקל הראוי בשכל – אפשר להעביר אותה גם ללב. בדרך כלל, גם כאשר מדות הלב אינן מתוקנות, “מח שליט על הלב” וכופה אותו לפעול לפי התורה. יתר על כן, השכל מוליד רגשות – התבוננות ראויה יכולה לכוון את הרגשות ולהתאימם להכרעות ההלכה. נטיות השכל לקרב-להתיר או לרחק-לאסור מאירות בלב ומכוונות אותו מה לאהוב ובמה למאוס. אך הנכונות ‘לקחת את עצמי’ אל אמת התורה המוחלטת סוללת שבילים חדשים בלב וגורמת לכך שגם דברי התורה המופשטים, הגבוהים בהרבה מ’השורה התחתונה’ של ההלכה, יאירו בלב ויעצבו את מדותיו.

אפשר היה לחשוב שמי שלומד תורה באופן הזה ימנע מלחדש חידושי תורה – ‘כיצד אערב את שכלי המבולבל באמת הקדושה של התורה?!’. אך אליבא דאמת כל מפגש בין נשמתי והבנתי היחודיות לתורת ה’ מוליד חידושים – זהו גדרו של לימוד תורה. אכן, כדי שהחידושים יהיו אמתיים הלימוד צריך לבוא מתוך אותה גישה – התורה היא אמת מוחלטת ומחייבת וממילא הלימוד הוא על מנת לעשות. לימוד כזה, שמגמתו תיקון ושינוי המעשים, מאמת גם את ההבנה ומבטיח שחידושי התורה יהיו אמתיים (ולא חלילה דברי הבל או גילוי פנים בתורה שלא כהלכה).

על הזוכה לכך נאמר “אשרי אדם עוז לו בך מסִלות בלבבם” – כשהעוז הוא בתורה, כקנה מדה מוחלט ומחייב, אני זוכה לתיקון מ”ראשי” ועד רגלי-“אשֻרי” ותהליך הישור-התמידי עושה אותי ישר ומאושר. גם התקשרות לאדם שזכה לכך, לרבי שדבר ה’ עבורו הוא ברי, נותנת נקודת-אחיזה המאפשרת לתלמידו ליישר את עצמו ולזהות את השליחות-המסילה המיוחדת לדורו בכלל ולו עצמו בפרט.