עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה

שָׁלוֹם יְלָדִים! ה’ מִתְגַּלֶּה לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ וּבְפִיו הַבְּשׂוֹרָה הֲכִי חֲשׁוּבָה שֶׁיְּכוֹלָה לִהְיוֹת – סוֹף לַגָּלוּת! עַם יִשְׂרָאֵל עוֹמֵד לְהִגָּאֵל מִמִּצְרַיִם! אֶת הַהוֹדָעָה הַזּוֹ מְקַבֵּל מֹשֶׁה בְּמַעֲמָד מְיֻחָד: ה’ קוֹרֵא לוֹ וּמִתְגַּלֶּה אֵלָיו מִתּוֹךְ לֶהָבָה שֶׁל אֵשׁ! הֲפָקָה מַפְתִּיעָה בֶּטַח...

שָׁלוֹם יְלָדִים!

ה’ מִתְגַּלֶּה לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ וּבְפִיו הַבְּשׂוֹרָה הֲכִי חֲשׁוּבָה שֶׁיְּכוֹלָה לִהְיוֹת – סוֹף לַגָּלוּת! עַם יִשְׂרָאֵל עוֹמֵד לְהִגָּאֵל מִמִּצְרַיִם! אֶת הַהוֹדָעָה הַזּוֹ מְקַבֵּל מֹשֶׁה בְּמַעֲמָד מְיֻחָד: ה’ קוֹרֵא לוֹ וּמִתְגַּלֶּה אֵלָיו מִתּוֹךְ לֶהָבָה שֶׁל אֵשׁ!

הֲפָקָה מַפְתִּיעָה

בֶּטַח הֱיִיתֶם מְצַפִּים לְאֵיזוֹ הֲפָקָה מַרְשִׁימָה, לְפָחוֹת כְּמוֹ זוֹ שֶׁרָאִיתִי בְּל”ג בָּעֹמֶר הָאַחֲרוֹן. לַהַדְלָקָה הַמֶּרְכָּזִית בַּשְּׁכוּנָה שֶׁלָּנוּ הִגִּיעַ רֹאשׁ הָעִיר, בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, וְעִמּוֹ כָּל הַפָּמַלְיָא שֶׁלּוֹ. עֲלִיָּתוֹ אֶל בִּימַת הַכָּבוֹד לֻוְּתָה בְּרִצּוּד מְהַמֵּם שֶׁל אוֹרוֹת צִבְעוֹנִיִּים, פִּטְרִיּוֹת עָשָׁן סָמִיךְ וּמוּזִיקַת רֶקַע רוֹעֶשֶׁת. אָז הָיִיתִי מְצַפֶּה שֶׁכַּאֲשֶׁר ה’ מִתְגַּלֶּה  לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, הוּא יַעֲשֶׂה זֹאת בְּצוּרָה לֹא פָּחוֹת מַרְשִׁימָה. אִם לֶהָבָה שֶׁל אֵשׁ נִבְחֲרָה לְתַפְאוּרַת הָאֵרוּעַ אָז לְפָחוֹת שֶׁתִּבְעַר בַּעֲנָק, עַל גַּבֵּי עֵצִים מַרְשִׁימִים, כְּמוֹ עַנְפֵי עֵץ הָאֶרֶז.

אֲבָל לֹא. מוֹקֵד הָאֵשׁ בָּעַר מִתּוֹךְ שִׂיחַ נָמוּךְ – הַסְּנֶה.

מַדּוּעַ? חֲזַ”ל מַסְבִּירִים לָנוּ כִּי בְּחִירָתוֹ שֶׁל הַסְּנֶה הַנָּמוּךְ לְהִתְגַּלּוּת ה’ בָּאָה לְלַמֵּד אוֹתָנוּ מֶסֶר חָשׁוּב: “עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה“. אָמְנָם בְּשׂוֹרַת הַגְּאֻלָּה הִיא מֶסֶר מְשַׂמֵּחַ, אֲבָל בְּשָׁלָב זֶה נִמְצָאִים יִשְׂרָאֵל בְּשִׂיא הַשִּׁעְבּוּד וּבְעֹמֶק הַצָּרָה. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְׁתַּתֵּף בְּצַעֲרָם שֶׁל בָּנָיו, וּכְאוֹת לְהִזְדַּהוּת עִמָּם הוּא מוֹסֵר גַּם אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַמְּשַׂמַּחַת בְּאִפּוּק מְסֻיָּם, מִתּוֹךְ שִׂיחַ נָמוּךְ וְשָׁפֵל.

כָּךְ נִתָּן הָיָה לְפָרֵשׁ אֶת הָאֵרוּעַ, אֲבָל הַפָּסוּק שֶׁהִזְכַּרְנוּ קֹדֶם אוֹמֵר מַשֶּׁהוּ הַרְבֵּה יוֹתֵר חָרִיף: ה’ יִתְבָּרַךְ לֹא רַק מַרְאֶה הִזְדַּהוּת אִתָּנוּ בַּצָּרָה שֶׁלָּנוּ. הוּא מַמָּשׁ סוֹבֵל מִמֶּנָּה כָּמוֹנוּ, כָּךְ שֶׁהַצָּרָה שֶׁלָּנוּ הִיא לְמַעֲשֶׂה גַּם הַצָּרָה שֶׁלּוֹ!

אִכְפַּת לְךָ מִמֶּנִּי?

אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁאֹל אֶתְכֶם שְׁאֵלָה קְצָת דִּמְיוֹנִית: נַנִּיחַ שֶׁהֱיִיתֶם רוֹכְבִים עַל הָאוֹפַנַּיִם בַּחֲנָיָה שֶׁתַּחַת הַבַּיִת וּלְפֶתַע הֱיִיתֶם מְאַבְּדִים אֶת שִׁוּוּי הַמִּשְׁקָל, מִתְהַפְּכִים וְנֶחְבָּלִים בַּקַּרְקַע. עִזְבוּ לְרֶגַע אֶת הַקֶּרַע בַּמִּכְנָסַיִם. הַבֶּהָלָה מֵהַהִתְנַגְּשׁוּת וְהַכְּאֵב בַּבֶּרֶךְ גּוֹרְמִים לָכֶם לְחַפֵּשׂ מִישֶׁהוּ שֶׁתּוּכְלוּ לִפְרֹק בְּפָנָיו אֶת מָה שֶׁעֲבַרְתֶּם וּלְשַׁחְרֵר אֶת הַכְּאֵב בִּבְכִי. בְּדֶרֶךְ כְּלָל זוֹ תִּהְיֶה אִמָּא. אַתֶּם נִכְנָסִים בִּסְעָרָה הַבַּיְתָה, אִמָּא עוֹמֶדֶת בַּמִּטְבָּח וּמְכִינָה אֶת אֲרוּחַת הָעֶרֶב וְאַתֶּם פּוֹרְצִים בִּבְכִי. מָה הֱיִיתֶם מַרְגִּישִׁים אִם בִּתְגוּבָה לַבֶּכִי הָיְתָה אִמָּא מוֹשֶׁכֶת בִּכְתֵפֶיהָ, מַפְטִירָה: “נוּ, לֹא נוֹרָא, תֶּכֶף יַעֲבֹר לְךָ…” וּמַמְשִׁיכָה בְּעִסּוּקֶיהָ? כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי, זוֹ שְׁאֵלָה דִּמְיוֹנִית, כִּי כָּל אִמָּא מְצוּיָה תַּעֲזֹב הַכֹּל וְתָרוּץ לְחַבֵּק אֶת הַיֶּלֶד הַמְּיַבֵּב. הַבְּכִי שֶׁלּוֹ לֹא נוֹתֵן לָהּ מָנוֹחַ, מַמָּשׁ כּוֹאֵב לָהּ יַחַד אִתּוֹ, וְהַחִבּוּק שֶׁלָּהּ מַרְגִּיעַ אוֹתוֹ. הוּא אֵינוֹ לְבַד!

אֲבָל נַסּוּ לְדַמְיֵן אֶת הַהַרְגָּשָׁה לוּ הַתְּגוּבָה לָהּ הֱיִיתֶם זוֹכִים הָיְתָה אֲדִישָׁה כָּזוֹ. אֲנִי מַנִּיחַ שֶׁהֱיִיתֶם מִתְאַכְזְבִים וְנִפְגָּעִים. “מָה זֶה, לֹא אִכְפַּת מִמֶּנִּי? לֹא מַפְרִיעַ לְאַף אֶחָד שֶׁכּוֹאֵב לִי?”.

בְּרֹגַע, לֹא לְהַלְחִיץ

תִּתְפַּלְּאוּ לִשְׁמֹעַ, אֲבָל לִפְעָמִים אָנוּ הַיְּלָדִים דַּוְקָא מְצַפִּים לְיַחַס מִסּוּג זֶה. אֲנִי לֹא מִתְכַּוֵּן מַמָּשׁ לָאֲדִישׁוּת וּלְחֹסֶר אִכְפַּתִּיּוּת מִצַּד הַהוֹרֶה הַמְּבֻגָּר, אֲבָל יֵשׁ מַצָּבִים בָּהֶם טוֹב לָנוּ שֶׁהַמְּבֻגָּר דַּוְקָא לֹא יִתְפַּעֵל מֵאִתָּנוּ אֶלָּא יִפְעַל בְּקֹר רוּחַ.

לְדֻגְמָא: מָה שֶׁהָיָה עִם מוֹיְשִׁי, אָחִי הַצָּעִיר, בַּקּוֹרוֹנָה. כֻּלָּנוּ הִשְׁתַּדַּלְנוּ פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר לִשְׁמֹר עַל כְּלָלֵי הַמֶּרְחָק וְהַשְּׁמִירָה, אֲבָל כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם זוֹכְרִים בַּסּוֹף הַהַדְבָּקָה עָקְפָה אֶת הַכְּלָלִים, וְרֻבֵּנוּ נִדְבַּקְנוּ, בְּמֻקְדָּם אוֹ בִּמְאֻחָר. אֵצֶל מוֹיְשִׁי זֶה הָיָה יוֹתֵר מַלְחִיץ. דָּבָר רִאשׁוֹן הוּא נִדְבַּק בִּתְחִלַּת הַגַּל הָרִאשׁוֹן, כְּשֶׁעוֹד לֹא הָיוּ יְדוּעוֹת הַהַשְׁלָכוֹת, וְהַדִּמְיוֹן עָבַד שָׁעוֹת נוֹסָפוֹת. אֲבָל הַקֶּטַע הַמַּלְחִיץ יוֹתֵר קָשׁוּר לְכָךְ שֶׁמּוֹיְשִׁי הוּא יֶלֶד ‘אַסְתְּמָטִי’ וְלָכֵן הָרְגִישׁוּת שֶׁלּוֹ גְּבוֹהָה יוֹתֵר. בַּלַּיְלָה הַשֵּׁנִי לַמַּחֲלָה הוּא נָשַׁם בִּכְבֵדוּת וְהִשְׁתַּעֵל בְּצוּרָה נוֹרָאִית שֶׁהִלְחִיצָה אֶת כֻּלָּנוּ. זָוִית הָעַיִן שֶׁלִּי צָדָה אֶת הַמַּבָּטִים הַמְּתוּחִים שֶׁל אַבָּא וְאִמָּא וְאֶת הַהִתְלַחֲשׁוּיוֹת שֶׁלָּהֶם בְּשָׁעָה שֶׁהִתְלַבְּטוּ אִם לְהַזְמִין אַמְבּוּלַנְס, וְאוֹתִי הַדָּבָר נוֹרָא הִלְחִיץ.

אֲבָל מָה? בְּתוֹךְ כָּל הַלַּחַץ, בְּכָל פַּעַם שֶׁאִמָּא נִגְּשָׁה אֶל מוֹיְשִׁי לָבְשׁוּ פָּנֶיהָ אֲרֶשֶׁת שֶׁל רֹגַע. הִיא הֶחֱזִיקָה בְּיָדוֹ, לִטְּפָה אֶת פָּנָיו וְהִרְגִּיעָה: “מוֹיְשִׁי, אַל דְּאָגָה. הַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר, תֶּכֶף הַכֹּל יַעֲבֹר…”. לֹא שֶׁאִמָּא הִפְסִיקָה לִדְאֹג, אֲבָל הָיָה חָשׁוּב לָהּ שֶׁמּוֹיְשִׁי לֹא יַרְגִּישׁ בְּכָךְ. מָה לְדַעְתְּכֶם הָיָה עוֹבֵר עַל מוֹיְשִׁי אִם אִמָּא הָיְתָה מַרְאָה לוֹ סִימָנֵי דְּאָגָה? אֲנִי מַנִּיחַ הַדָּבָר לֹא הָיָה מוֹסִיף לְהַרְגָּשָׁתוֹ הַטּוֹבָה…

בְּכָל צָרָתָם

וּבַחֲזָרָה לְמִצְרַיִם: כַּאֲשֶׁר נִמְצָאִים יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, בְּעֹמֶק הַצָּרָה, הַהִזְדַּהוּת שֶׁל ה’ עִמָּנוּ מְעוֹדֶדֶת אוֹתָנוּ וְנוֹתֶנֶת לָנוּ תִּקְוָה. אֲנַחְנוּ לֹא לְבַד בַּצָּרָה, אִכְפַּת לוֹ מֵאִתָּנוּ. לְהַרְגָּשַׁת הַהִזְדַּהוּת שֶׁל ה’ קוֹרְאִים בַּחֲסִידוּת “אוֹר הַמְּמַלֵּא כָּל עָלְמִין“. זוֹהִי הִתְיַחֲסוּת שֶׁאָנוּ מְסֻגָּלִים לִתְפֹּס וּלְהַרְגִּישׁ אוֹתָהּ בַּלֵּב שֶׁלָּנוּ.

הַאִם ה’ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת ‘נִלְחָץ’ מִמַּצָּבֵנוּ בַּגָּלוּת? הֲרֵי אֶת הַגְּאֻלָּה מִמִּצְרַיִם מְבַשֵּׁל ה’ כְּבָר שָׁנִים רַבּוֹת קֹדֶם שֶׁיָּרַדְנוּ אֵלֶיהָ. ה’ גָּבוֹהַּ עַד אֵין סוֹף מִכָּל מָה שֶׁמִּתְרַחֵשׁ פֹּה, בָּעוֹלָם הַקָּטָן שֶׁלָּנוּ, וְ”לִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר”. לַמְרוֹת שֶׁאָנוּ לֹא בְּדִיּוּק מְבִינִים אֶת תָּכְנִיּוֹתָיו –הַיְּדִיעָה הַזּוֹ מַרְגִּיעָה אוֹתָנוּ. הִיא נוֹסֶכֶת בָּנוּ סוּג שֶׁל בִּטָּחוֹן. אָנוּ אָמְנָם שְׁקוּעִים בַּצָּרָה, אֲבָל ה’ יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ כָּבוּל לַצָּרָה הַזּוֹ. “אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר עַצְמוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים”, וְרַק ה’ יִתְבָּרַךְ חָפְשִׁי לְהוֹצִיא אוֹתָנוּ לַחָפְשִׁי. בִּשְׂפַת הַחֲסִידוּת: הַיְּדִיעָה שֶׁה’ נִמְצָא מֵעַל וּמֵעֵבֶר לַצָּרוֹת שֶׁלָּנוּ הִיא גִּלּוּי “אוֹר הַסּוֹבֵב כָּל עָלְמִין“, כָּזֶה שֶׁאֵין לָנוּ בּוֹ הַשָּׂגָה שֶׁל מַמָּשׁ.

אֲבָל מָה קוֹרֶה אֵצֶל ה’ יִתְבָּרַךְ בַּחֲדָרָיו הַפְּנִימִיִּים? “אוֹר הַמְּמַלֵּא” מְשַׁדֵּר כְּלַפֵּינוּ הִזְדַּהוּת; “אוֹר הַסּוֹבֵב” מְשַׁחְרֵר אוֹתָנוּ מִכַּבְלֵי הַגָּלוּת; אֲבָל ה’ עַצְמוֹ נִמְצָא כָּל-כֻּלּוֹ עִמָּנוּ בַּצָּרָה. הַצָּרָה שֶׁלָּנוּ הִיא הַצָּרָה שֶׁלּוֹ, וְזֹאת הוּא מְגַלֶּה לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ בַּסְּנֶה – “עִמּוֹ אָנֹכִי בְּצָרָה!”.

שֶׁנִּזְכֶּה לָצֵאת יַחַד עִם ה’ יִתְבָּרַךְ מֵהַגָּלוּת!

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי

הרשמו עכשיו וקבלו עדכונים מ"גל עיני"

דילוג לתוכן