כל התשובות על כל השאלות

דיכאון, חרדה, גאווה, רדיפה, שתלטנות, שנאה, קנאה ומה לא. האם יש מכנה משותף לכולם? מהו שורש כל הבעיות הנפשיות? ואיך זה מוליך אותנו לפיתרון?

האם ניתן לכתוב ספר על פסיכולוגיה, תורת הנפש? האם ניתן לפתח שיטה בתורת הנפש? לכאורה כל ניסיון כזה נידון לכשלון, שהרי כשמדברים על אנשים ובמיוחד על נשמות, כל נסיון לנסח משהו כולל שיהיה נכון לכולם נדון לכשלון. כבר אמרו חז”ל “כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות”, האישיות של כל אחד ייחודית ושונה משל חברו, וכיצד ניתן לקבוע משהו שאמור להיות נכון לכולם, או לפחות כמעט לכולם?

“איש אשר רוח בו”

כאשר ניגש אדמו”ר הזקן – בעל הגאולה אותה אנו חוגגים השבוע – לכתוב את ספר התניא, עמדה בפניו בדיוק השאלה הזו: כיצד ניתן לכתוב ספר שמתיימר להיות ספר הדרכה לחיים ישרים של יהודי? מצדיק אמיתי מצופה שיתן מענה אישי וחד פעמי לכל נשמה ולכל מצב פרטי בו היא נמצאת.

למרות הקושי והתמיהה הזו, הכריע אדמו”ר הזקן כי נכון יהיה לכתוב את הספר, וכי דבריו יכולים לתת מענה כולל ל(כמעט) כל הבעיות, הבעיות בהן נתקל כל אחד ואחד. ובלשונו: “על כן רשמתי כל התשובות על כל השאלות… כי בהן ימצא מרגוע לנפשו, ועצה נכונה לכל דבר הקשה עליו בעבודת ה’, ונכון יהיה לבו בטוח בה’ גומר בעדינו”.

כיצד ניתן להתיימר לכתוב את “כל התשובות על כל השאלות”?

כדי לעשות זאת יש לגעת בגבוה ביותר, ובנמוך ביותר: בגבוה ביותר – בשורש העמוק של כל המצוקות והבעיות; ובנמוך ביותר – במכנה המשותף הרחב והכולל של האנשים, אשר גורם להם לסבול מהקשיים, אך גם מאפשר כניסה לתהליך של תיקון וריפוי. השרש הגבוה של הכל הוא ה’, והשרש של הבעיות הוא הריחוק ממנו וההתנכרות אליו.

“כי רחק ממני”

בעומק, כל מצוקה וכל מצב של כאב ושל חוסר שלמות, נובע מצערה של הנשמה על כך שאינה נמצאת במקומה האמיתי – “חבוקה ודבוקה בך”. גם אם נדמה לנו שהמציאות הנמוכה, היחסים הבין-אישיים התוך-משפחתיים, המפגשים הלא-מוצלחים עם המציאות הם היוצרים את הכאבים והסבל הנפשי והגופני שלנו, עיניים של צדיק יכולות לראות כיצד כל הגורמים הללו, וכל הטעויות הקטנות של כל אחד מאתנו, אינם אלא שיקוף של בעיה שורשית וכללית – הריחוק של הנשמה ממקורה ושרשה.

אך מהו הגורם העיקרי לאותו ריחוק, לאותה אפשרות לחיים בשלמות ובטוב? כאן מגיע המכנה המשותף הנמוך – זה שניתן לחוש בו ולראות אותו, וגם לתקן אותו: הישות של האדם, או בלשון המודרנית – ה”אגו”.

בעיות של דימוי עצמי

לא תמיד אנו מסכימים באופן מיידי ואינטואיטיבי לקביעה הזו. לפעמים נדמה כי הבעיה היא הפוכה לכאורה – הערכה עצמית חסרה, חוסר באהבה מצד הסביבה, ההורים ועצמי, אבל התבוננות מעמיקה ונוקבת תלמד אותנו, ותפגיש אותנו עם המקום שבו הישות העצמית היא גם הגורם העומד מאחורי תחושת החולשה והשפלות המדומה. שהרי, הצורך בהערכה ובתחושת ממשות – בעיקר כאשר הוא צורך חיצוני שנזקק לסביבה מאשרת – שהוא הגורם לסבל כאשר הם חסרים, נובע בדיוק מאותו “מקום בנפש” ממנו נובעת הגאוה וההתנשאות – מנקודת ה”ישות” הרואה את עצמי וחשיבותי כנקודת מרכז של עולמי. כאשר אנו משוחררים, אפילו קצת, מהצורך “להיות יש”, לחוש דרך אישור מהחוץ את הערך והחשיבות שלנו, אנו פתוחים לקשר עם הערך האמיתי שלנו – הקשר עם מקורנו בוראנו ושורשנו, והשליחות שלנו בעולם, הבאה מכחו.

בעצם, מלמד אותנו האדמו”ר הזקן, כאשר נדע כיצד להתמודד עם הגורם הכל-כך-מרכזי הזה באישיות שלנו, יהיה לנו כבר המפתח להתמודדות אמתית עם כל הבעיות הפרטיות איתן אנו נפגשים.

“כל התשובות”, אם כן, היא הדרך – אותה מתווה האדמו”ר הזקן בספר התניא – להתמודדות נכונה עם הישות, וניהול נכון של ה”אגו” כך שהוא פחות ופחות יעמוד חוצץ בינינו לבין הפתרון האמיתי לבעיותינו.

דילוג לתוכן