עתה ידעתי כי ירא… אתה

המצב הבטחוני גורם לרבים מאתנו לחוש פחד מכל יציאה לרחוב, לחיות בחשש ובמתח, להרגיש חסרי בטחון ויציבות על הקרקע.

בשורות הבאות ננסה לפרוס כמה עצות פשוטות להתמודדות עם הפחד, מבית מדרשה של תורת הנפש היהודית. איננו מתיימרים למצות במסגרת כזו את כל מה שיש לומר על הפחד, את הפעולות המעשיות הנדרשות להתמודדות עם המצב – ברמה הלאומית וברמה הפרטית – וודאי שלא “לפתור מרחוק” מצבים בהם מישהו מגיע למצבים נפשיים מסובכים או גבוליים בעקבות חרדתו מהמצב. במצבים כאלה כדאי, כמובן, לפנות לייעוץ אישי ממוקד.

לא לפחד מאף אחד – רק מאחד

התובנה הבסיסית שעומדת לנו להתמודדות עם הפחד, היא צוואתו של אביו של הבעל-שם-טוב. מעט לפני מותו, כאשר בנו – לימים רבי ישראל בעל שם טוב – היה ילד קטן כבן חמש, נפרד אביו של ישראליק הקטן מבנו וצווה אותו: “ישראליק, אל תפחד משום דבר בעולם, רק מ-ה’ יתברך, ותאהב כל יהודי”. כידוע, אכן קיים הבן את צוואתו של אביו גם בצד היראה והפחד וגם בצד האהבה. בצד הפחד – גם כילד קטן הוא היה מסתובב ביערות ובשדות, וכאשר שאלו אותו אם אינו מפחד מחיות רעות או משודדים ענה שאביו כבר ציווה אותו לא לפחד מאף אחד אלא מ-ה’.

כיצד היראה מ-ה’ יתברך עומדת כנגד הפחד מהסכנות הסובבות אותנו, וכיצד ממשים בפועל את תיקון הפחד הזה?

שלש התשובות שנביא מיד, מבוססות על הפשט ועל פירוש חז”ל לפסוק “דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה וְדָבָר טוֹב יְשַׂמְּחֶנָּה ” (משלי יב, כה).

פירוש ראשון, הפשט: “יַשְׁחֶנָּה” – ישפיל, ינמיך וידכא אותה.

פירוש שני, של חז”ל: יסיחנה מדעתו

פירוש שלישי, בחז”ל: ישיחנה לאחרים

יַשְׁחֶנָּה

ראשית נבין שהפחד מבטא חוסר אמונה בקדוש ברוך הוא. עם זה שהוא אנושי וטבעי במצבים קשים ומסוכנים, הוא מבטא תפיסה כי האדם הוא האדון לגורלו, או שהגורל הוא האדון למצב האדם. כאשר יהודי חי באמונה באמת, הוא יודע כי כל מה שיבוא אליו הוא בהשגחה פרטית מיוחדת של ה’ יתברך, וכי ה’ הוא טוב באמת, ולכן אין מה לפחד מהעתיד לקרות.

אם כך, העצה הראשונה (המתאימה לשלב ההכנעה בנפש) היא לשים לב כי רגש הפחד שלי נוגד את האמונה, כי מחשיב אני את עצמי יותר מידי, מדמיין אני כי יודע אני יותר טוב מהקדוש-ברוך-הוא מה צריך לקרות לי, וכי השליטה שלי במצב אמורה להיות מלאה. אם אינני רוצה לאמת את הדברים הללו על עצמי, אני מעדיף (ויכול!) לא לתת לרגשות הפחד לגאות בתוכי, אלא “לחסל אותם כשהם קטנים” – לדחות אותם ממחשבתי מיד כשהם מתעוררים.

יסיחנה מדעתו

אחד המאפיינים הראשיים של מצבי פחד, הוא כווץ כל האישיות אל רגש הפחד. כניסה למצב בו אין שוב דבר בעולם מלבד הפחד ומה שגורם אותו. לכן, אחת העצות האנושיות הפשוטות להתמודדות במצבי לחץ וחרדה היא לעסוק בדברים ובפעילויות אחרות המסיחות את הדעת ממנו.

באופן עמוק, פנימי ועוצמתי יותר, העיסוק הנפשי בגדולתו של ה’ יתברך, ובמורא שנוכחות מופלאה זו משרה עלינו, מהווה – מלבד החשיבות הגדולה של עצם התבוננות ומחשבה כזו – גם תחליף משמעותי וחיובי למחשבות הפחד השליליות.

העצה השניה, אם כן, (זו של שלב ההבדלה בנפש) היא להעסיק את עצמנו לא ב”מקל” המאיים עלינו, אלא בגורם חזק ומשמעותי הרב יותר – בבורא העולם ומנהיגו, שהכל בא ממנו ובשליטתו.

ישיחנה לאחרים – פחד יצחק

יעקב אבינו מכנה את הקדוש ברוך הוא “פחד יצחק”. משמעות עמוקה לכינוי זה, היא שישנו קשר מפתיע בין הפחד לבין הצחוק דווקא. אחד הביטויים לקשר זה הוא, שכאשר נמצאים קרובים באמת למקור – לקדוש ברוך הוא – המציאות של הפחד מדברים אחרים הופכת לבדיחה מצחיקה.

כך, עצה נוספת להתמודד עם הפחד (כנגד של ההמתקה בנפש) היא לצחוק בקול, יחד עם אחרים, על מציאות הפחד שיש בתוכי. אין המדובר חלילה בבדיחות שחורות אודות אסונות, אלא לעשות מעצמי בדיחה, להתלוצץ איך אני יכול להופיע כעלה נידף שמפחד מכל שמועה ורעיון. צחוק משחרר כזה הופך את מציאות הפחד לגורם חיובי בבריאות הנפשית שלי ובקשר שלי עם ה’, שמקבל העצמה וחיזוק מתוך המציאות הקשה.

—

(מבוסס על הספר “להפוך את החשך לאור”)