להקדים יראה לחכמה

חלק א’ || << לחלק הקודם 

בסדרת מאמרים זו עמדנו מקרוב על יחסו של אדמו”ר הזקן בספר התניא ללימוד חכמת האומות, היינו המדע. הכלל הוא שלימוד המדע מטמא את המוחין – כלומר מונע מהאדם להכיר בקב”ה כאלקים פרסונאלי, המקיים עמו ועם כל חלק מן הבריאה קשר אישי וישיר. מחסרון זה סובלים כפי שניכר בעליל רוב מי שהתעסקו בצורה רצינית, במסגרת אקדמית כזו או אחרת, במדע על כל תחומיו (הזכרנו בדרך אגב שהדבר נכון פעמים רבות גם לגבי מי שעוסק בהוצאת גרסאות מדעיות של טקטסים תורניים). ולמרות חומרת ההשפעה של לימוד המדע על התודעה, התניא מזהה שמקור הטומאה הוא בקליפת נגה מה שמאפשר את קיומם של יוצאים מן הכלל – דהיינו, מצבים בהם מי שילמד מדעים לא ינזק מהשפעתם השלילית על הקשר עם הקב”ה. שלשת המצבים המיוחדים הללו אותם מונה התניא הם כאשר הסיבה ללימוד המדע נעשית א) לשם פרנסה בריוח, וכשיודע להשתמש במה שלמד ב) לעבודת ה’, או ג) לתורתו.

עומק נוסף בלימוד

באחד המאמרים גם הצגנו דרך מיוחדת ללימוד התניא. פעמים רבות אנו נתקלים בתניא (וכן בספרי חסידות ובכלל בספרים תורניים) בשלשות של מושגים, אישים, או רעיונות, על דרך מאמר חז”ל שהתורה היא “אוריין תליתאי” (תורה משולשת). גם לשון הקדש עצמה מבוססת ברובה על שרשים של 3 אותיות, מה שמאפשר לנו לסדר צרופים שונים של שלשה דברים או אותיות בהקבלה לשש המדות – שש הספירות מחסד עד יסוד. בכתבי האריז”ל ובכוונות המקוה לבעל שם טוב אנו מוצאים כיצד לסדר את 6 הצירופים של 3 האותיות של שם הוי’ ב”ה – יהו (ראו תרשים).

 המיוחד שבהקבלת צירופי אותיות יהו למדות היא שממנה אנחנו יכולים לגזור דרך להקביל כל צרוף של 3 דברים למדות. האותיות יהו של שם הוי’ ב”ה מקבילות לספירות חכמה בינה ודעת, לפי סדר זה. על כן, אם בכל קבוצה של 3 פרטים נוכל לשייך פרט אחד לחכמה, שני לבינה והשלישי לדעת, נוכל למצוא לאיזו מדה הצרוף מקביל.

סדר המקרים היוצאים מן הכלל בתניא

לפי הגיון זה נוכל כעת לבחון את שלש המקרים היוצאים מן הכלל לפיהן לימוד המדע אינו מטמא את המוחין: א) לשם פרנסה בריוח, וכשיודע להשתמש במה שלמד ב) לעבודת ה’, או ג) לתורתו. לימוד המדע לשם התורה משמעו חיבור תורה ומדע ממש. בקבלה המדע מוגדר כחכמה תתאה (חכמה אנושית) ואילו התורה הנה החכמה עילאה (חכמה אלקית), ואם כן לימוד המדע לצורך זה מקביל לספירת החכמה. הפרנסה תלויה באשה – באם הבית, ועל כן לימוד המדע על מנת להתפרנס ברווח מקבילה לספירת הבינה. לבסוף, הכוונה בלימוד המדע לצורך עבודת ה’ – היינו לשם קיום מצות אהבת ה’ ויראת ה’ (כפי שראינו בפרקים ב-ד בהלכות יסודי התורה לרמב”ם), וכפי שהוסבר במאמר הקודם, גם לצורך רחמים על הבריות, ועל כן ענין זה מקביל לספירת הדעת המפרנסת את האהבה, היראה והרחמים בנפש.

יראת שמים פשוטה לפני לימוד המדע

יוצא שסדר הענינים אותו הביא אדמו”ר הזקן בתניא הנו בינה, דעת, חכמה, או באותיות שם הוי’ ב”ה: הוי. צרוף זה מקביל למדת הגבורה ורומז ליראת ה’. כלומר, בעומק דבריו של בעל התניא מסתתרת ההנחה שכדי שנוכל לעסוק במדע מתוך 3 הטעמים היוצאים מן הכלל אותן הוא מנה, צריך האדם להתחיל מיראת שמים פשוטה – יראת שמים עליה אמרו חכמים: “כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת. וכל שאין יראת חטאו קודמת לחכמתו, אין יראתו מתקיימת” (אבות ג, ט).

אלגוריתם הצרוף

בשולי הדברים נתבונן בשאלה כיצד ניתן לייצר את כל 6 הצרופים של 3 דברים באופן ממצה, ומבלי לטעות. כשמדובר ב-3 דברים נראה ששאלה זו מעט טריוויאלית, אבל הכלל שנסביר כעת נכון לגבי כל מספר של פרטים. כידוע מספר הצרופים הניתן לעשות מ-n פרטים שווה ל-n! (n בעצרת), או מכפלת המספרים השלמים מ-1 עד n. בלשון ספר יצירה, “אבן אחת בונה בית אחד, שתי אבנים בונות שני בתים, 3 אבנים בונות 6 בתים, 4 אבנים בונות 24 בתים, 5 אבנים בונות 120 בתים, 6 אבנים בונות 720 בתים, וכו'”. אם עלינו לייצר את 120 הצירופים של מלה בת 5 אותיות (כגון: אליהו), אין זו פעולה טריוויאלית ואנו זקוקים לאלגוריתם. האלגוריתם גם מסייע לנו להסביר נכון את צורת העבודה לילדים הלומדים חשבון, וכמובן אם נרצה לתכנת מחשב למצוא עבורינו את הצרופים.

כדי להשתמש באלגוריתם אפשר להתחיל עם כל צרוף ולהתקדם ממנו. הכלל אותו צריכים להפעיל באופן חוזר (רקורסיבי) הוא להפוך את סדר מינימום הפרטים בסוף הצרוף הקיים, כדי לקבל צרוף חדש. למשל. אם נתחיל עם יהו, הפעלת הכלל תהפוך את שתי האותיות האחרונות, ונקבל יוה. בשלב הבא, לא מספיק להפוך את שתי האותיות האחרונות, שכן נקבל שוב יהו, על כן עלינו להפוך את כל שלשת האותיות ולקבל: הוי. בפעם הבאה מספיק להפוך את שתי האותיות האחרונות בלבד ולקבל: היו. אך כעת, שוב לא מספיק להפוך רק את שתי האותיות האחרונות ועל כן נצטרך להפוך את כל שלשת האותיות ולקבל ויה. לבסוף שוב מספיק להפוך רק את שתי האותיות האחרונות ולקבל והי.

—

(מתוך שיעור י”ב טבת תשס”ז וסוד ה’ ליראיו ע’ קב-ג)

חלק א’ || << לחלק הקודם