פלאי הבריאה

 חלק א’ || << לחלק הקודם | לחלק הבא >>

במאמר האחרון ראינו שמותר ללמוד מדע למי שכמו הרמב”ם הרמב”ן וסיעתן יודע להשתמש במדע לעבודת ה’ או לתורתו. מהי ההגדרה של כל אחד מהטעמים האלה?

אהבת ויראת ה’ מתוך הכרת פלאי הבריאה

על השימוש במדע לצורך עבודת ה’ – והיינו התעוררות אהבה ויראה בלב, כביאור אדמו”ר הזקן – ישנה קושיה? איך אפשר לצוות על מישהו להרגיש כך או כך? והרי זה דבר המסור ללב? על כך באו תשובות שונות, ובהם תשובתו של הרמב”ם המופיעה בתחילת ספרו ההלכתי ה”יד החזקה”. את הספר הוא פותח במצות ידיעת ה’, ומיד אחר כך הוא פונה למצות אהבת ה’ ויראתו. הרמב”ם קובע שאכן יש דרך לעורר את האהבה והיראה לה’ והיא על ידי התבוננות בנפלאות הבריאה אותה ברא ה’, וכלשונו:

והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול

את נפלאות הבריאה מזהה הרמב”ם כ”מעשה בראשית”, ומפאת חשיבותו של הנושא לקיום מצוות אהבת ה’ ויראתו, מקדיש הרמב”ם את כל שלשת הפרקים הבאים של הלכות יסודי התורה הוא לתאור התמונה המדעית של הטבע. אכן, אם נשים לב נראה שהרמב”ם ממשיך עם המצוה הבאה, מצות קידוש ה’, רק בפרק החמישי.

בימינו אפשר בהחלט לומר שמי שלומד זואולוגיה והולך לגן החיות ומתפעל מתכונותיהם וטבעם של בעלי החיים ותוך כדי כך שר את פרק השירה של כל חיה מקיים בכך את הדרישה של הרמב”ם לבוא לאהבת ויראת ה’ מתוך התבוננות בבריאה. די בכך כדי שאותו אדם יכלל בין סיעתן של הרמב”ם והרמב”ן המשתמשים בחוכמות אומות העולם לצורך עבודת ה’. על זה נאמר באיוב, “עמוד והתבונן נפלאות א-ל”.

רפואה, רחמנות ותועלת חברתית

דוגמא נוספת של שימוש בלימוד המדע כדי לעבוד את ה’,קשורה באופן ישיר ואישי עם חייהם של הרמב”ם והרמב”ן. שניהם שימשו כרופאים. כשאדם לומד רפואה כדי לטפל בחולים, הרי שקונה בכך אפשרות לממש את מדת הרחמנות שבו באחד האופנים החשובים ביותר. בפרצוף “המכללה התורנית” המקביל את תחומי המדעים עם הספירות, מיקמנו את הרפואה כנגד ספירת התפארת שפנימיותה רחמים. יש לכך סיבות רבות וביניהן שהמלאך רפאל הממונה על הרפואה גם הוא מקביל לתפארת. ילד קטן, ובפרט ילד יהודי, שכבר מגיל צעיר יודע שהוא רוצה להיות רופא, עושה זאת כי מתפתחת אצלו רחמנות טבעית למי שסובל (וזה כולל גם בעלי חיים שכן בכל הנוגע ללימוד על חיות, יש לנו חובה לחנך את ילדינו לרחם עליהם כחלק מהגדר של צער בעלי חיים).

ביחס לרפואה יש רמז נוסף בהקשר זה. לשון אדמו”ר הזקן היתה ש”יודע להשתמש בהן [בלימודי המדע בהם עסק] לעבודת ה’. הלשון יודע שייכת לספירת הדעת, ובזוהר הקדוש הקשר בין דעת ותפארת מתבטא בביטוי “יעקב מלבר ומשה מלגאו”, דהיינו שיעקב, ספירת התפארת הוא כמו גוף שבתוכו מתלבש משה, ספירת הדעת. בלשון חכמים קשר זה של הדעת והתפארת (שפנימיותה רחמים כאמור) מתבטא במאמר “אסור לרחם על מי שאין בו דעת”.

יוצא, שבלימוד הרפואה מתגלים שני הטעמים שבזכותם אין האדם מטמא את שכלו כשלומד מדע זה: פרנסה בריוח ותוספת בעבודת ה’ במדת הרחמנות. הטעם הראשון, פרנסה בריוח מקבל ברפואה ממד נוסף ועמוק יותר, שכן אין המדובר כאן ברווח האישי של הרופא בלבד, אלא ברווח של החברה כולה. נקודה זו – רווח בצורת תועלת לרבים – מתפשטת גם לתחומים אחרים הקשורים עם רווחת החברה. היתר זה שייך בכל מקום בו יהודי לומד ועוסק בתחום מדעי מתוך כוונה חברתית להשפיע על החברה לטוב, ובמשנה תוקף כשמדובר במי שגר בארץ ישראל ובונה את החברה מתוך מטרה לחזקה ולעצבה מתוך זהות יהודית אמיתית המחברת כאחד את שלמות התורה, העם והארץ. כשלימוד המדע בא מתוך כוונה להועיל לחברה היהודית ולחזקה, הרי שכל מה שמועיל לחברה נכנס לגדר של “יודע להשתמש בהן לעבודת ה'”.

לימוד לתועלת התורה

חוץ מהיוצא מן הכלל של לימוד מדעים לשם עבודת ה’, מוסיף בעל התניא את הסיבה האחרונה שבגינה אין המדע פוגם בטהרת האמונה והיא שהלומד יודע, שוב כמו הרמב”ם והרמב”ן, לנצל את ידיעותיו במדע לצורך התורה עצמה. על כך מפרשי התניא מסבירים שהכוונה היא לדוגמא מי שלומד תשבורת (לשון שבר או יחס, דהיינו גיאומטריה) בשביל לחשב נכון תחומי שבת. הרבי מליובאוויטש הוסיף דוגמא נוספת של מי שלומד אסטרונומיה בשביל להבין את סוד העיבור.

קצרה היריעה מלהרחיב כעת נקודה כזאת, אבל בלימוד המדע לתועלת התורה יש כמה וכמה דרגות של איחוד בין תורה ומדע ההולכות ומגלות יותר ויותר שהתורה והמדע האמיתי הן מים עליונים ומים תחתונים המתחברים ביחד ככל שאורו של משיח מאיר חזק יותר.

—

מתוך שיעורי י”ב טבת תשס”ז וט”ו טבת תשע”ה

חלק א’ || << לחלק הקודם | לחלק הבא >>